"משחקי הכס": סיכום פרק 9, עונה 4

רגע לפני סיום העונה הרביעית, "משחקי הכס" הוכיחה, ולא בפעם הראשונה, שאם יש דבר שהיא מצטיינת בו במיוחד - זה במריחת זמן. נו, לפחות ראינו ענקים וחיות פרה-היסטוריות. סיכום שבועי

צילום מתוך "משחקי הכס", באדיבות HBO/yes
צילום מתוך "משחקי הכס", באדיבות HBO/yes
10 ביוני 2014

כרגיל: זהירות, ספוילרים. לכל פרקי הסדרה עד לפרק הנוכחי (עונה 4, פרק 9) – אבל לא לשום דבר מעבר לכך.

"משחקי הכס" אוהבת להפתיע אתכם. לשבור ציפיות, לרסק מוסכמות. אתם צופים, מצפים למשהו שיקרה כי ככה זה קרה בעשרות סרטים אחרים שראיתם, ואז מקבלים לפרצוף משהו שונה לחלוטין. הסדרה אוהבת לשבור אפילו את התבניות שהיא עצמה בנתה: למשל, אחרי שהרגילו אותנו במשך שלוש עונות שפרק 9 של כל עונה הוא פרק השיא, זה שכולל את הטוויסטים המפתיעים ביותר, הסצינות הגורליות ביותר, המיתות שומטות-הלסתות ביותר, הנה מגיע פרק 9 של העונה הזאת ומביא אותה בהפוכה, עם 50 דקות תמימות בחברת הדמויות המשעממות ביותר בסדרה, ובלי שום התפתחות שלא יכולתם לראות מגיעה שלושה-ארבעה פרקים מראש.

(כל הצילומים מתוך "משחקי הכס", באדיבות HBO/yes)
(כל הצילומים מתוך "משחקי הכס", באדיבות HBO/yes)

זאת, כמובן, לא היתה הכוונה. זה היה אמור להיות הפרק הגדול של העונה, וכנראה הפרק שבו השקיעו את התקציב הגדול ביותר. בפעם השנייה בסדרה – אחרי פרק 9 של עונה 2 – יש לנו פרק שמתרחש כולו בלוקיישן אחד, במקום לדלג ברחבי ווסטרוז ואסוס; ובשני המקרים עומד במרכז הפרק קרב לילי גדול. בדיוק כמו בפעם הקודמת, את הפרק מביים ניל מרשל, במאי מנוסה שבפילמוגרפיה שלו יש כבר כמה סרטי קולנוע (נסו את "The Descent". סרט אימה אדיר). כשיש ל"משחקי הכס" קרב גדול, הם נותנים למרשל להנהיג. והוא אכן עושה עבודה מצוינת בלגרום לקרב להיראות מרשים, במגבלות התקציב.

צילום מתוך "משחקי הכס", באדיבות HBO/yes

אבל זאת הבעיה. שהתקציב, בכל זאת, מוגבל. ‏"משחקי הכס" היא סדרת טלוויזיה; סדרת טלוויזיה ענקית, אחת מהיקרות ביותר שנעשו מעולם, אבל ‏עדיין סדרת טלוויזיה. בתקציב של פרק אחד של הסדרה אפשר לעשות שניים-שלושה סרטים ‏ישראליים, ובכל זאת זה רק שבריר מהתקציב של בלוקבאסטר הוליוודי. זאת הסיבה לכך שאנחנו רואים את הדרקונים למשך שתי דקות בעונה, בממוצע. זאת הסיבה שהזאבים של הסטארקים הם בדרך כלל לא יותר משמועה, ושמלחמת סטארק-לאניסטר עברה כולה בלי שהיינו עדים אפילו לקרב שלם אחד. וזה בסדר גמור. אני לא צופה ב"משחקי הכס" בשביל האפקטים. אני צופה ב"משחקי הכס" בשביל תככים, פוליטיקה, דמויות מלוטשות משוחקות היטב ועלילה בלתי צפויה. הסדרה הזאת אדירה בסצינות של אנשים מדברים עם אנשים. אם צריך סצינה מרשימה של קרב אחד-על-אחד-כמו אוברין נגד ההר בפרק הקודם – גם את זה אפשר ‏לארגן באופן מכובד ביותר. אבל כשצריך להראות קרב ענק, שמערב (כפי שמספרים לנו שוב ושוב) מאה אלף איש, פלוס ענקים וממותות – את זה אנחנו ‏פשוט לא נראה, כי לסדרה אין ולעולם לא יהיה תקציב שמאפשר סצינת קרב של מאה אלף איש.

צילום מתוך "משחקי הכס", באדיבות HBO/yes

‏אז כפי שהובטח לנו לאורך עונה וחצי, מאנס מדליק סוף סוף את "המדורה הגדולה ביותר שראה ‏הצפון מימיו"; מאה אלף הפראים תוקפים את החומה מצפון, ייגריט וחבורת הפראים שלה תוקפים ‏מדרום, ו-102 אנשי משמר הלילה תקועים באמצע. ובסוף הפרק קוראי סדרת הספרים בכל העולם קריאת "מה – זהו?!". בואו נודה על האמת, "שר הטבעות" זה לאהיה. ‏אם הבטיחו לנו מאה אלף פראים, למה ראינו בערך שלושים, פלוס שני ענקים וממותה מסכנה אחת?

הערת אגב: בכל סרט או סדרה שמתרחשים בתקופה דמוית-ימי-הביניים, בכל קרב שמתרחש ‏בלילה, ‏תמיד יירו חצים בוערים. אתם יודעים כמה קשה זה לעשות חצים בוערים? צריך לעטוף את ‏החוד ‏בשכבה עבה של בד או משהו, מה שלגמרי פוגע באיזון שלו, ואז עוד לשפוך על זה טונות של ‏חומר בערה – אחרת אין מצב שהוא לא ייכבה בזמן הטיסה – ולדאוגלהדליקכל חץ לפני שיורים, ‏מה ‏שהופך את כל תהליך השלוף-דרוך-אש להרבה יותר קשה ומסוכן. וכל זה בשביל מה? עבור מי שמקבל חץ בברך, זה כנראה ‏לא ‏נורא משנה אם החץ בוער או לא. זה כואב בכל מקרה. ואם באמת חצים בוערים הם נשק כל כך ‏יעיל, שאלה קטנה: למה אף אחד, מעולם, באף סרט, לא ירה חץ בוער בשעות היום? יוריםאותם ‏רק ‏בלילה. יש לי חשד דק שזה קשור יותר לכך שחצים בוערים עפים בלילה נראים מגניב ‏מאשר ‏ללחימה נבונה.‏

צילום מתוך "משחקי הכס", באדיבות HBO/yes

כמובן, לאנשי המשמר שעל החומה יש אמצעי הגנה נוספים מלבד חצים בוערים. למשל, "החרמש". החרמש, מתברר, הוא להב ענק שמתנדנד על שרשרת, וקוצר באנשים שמנסים לטפס על החומה, וזה מגניב ביותר. כל המטפסים על החומה אבודים, אלא אם כן הם יחשבו על הדרך האחת והיחידה להתגונן מפני החרמש: לטפס על החומה בכל נקודה אחרת לאורך מאה הקילומטרים שלה מלבד בדיוק מתחת למגדל השמירה. בכלל, למה אנשי הפרא מתעקשים לטפס בדיוק בנקודה הזאת, שבה הם חשופים להתקפות של חביות, שמן וחצים מלמעלה? יש מעט מאוד אנשי משמר, והרבה מאוד חומה; כמה קשה זה למצוא קטע של החומה שאין אנשי משמר מעליו, ואז לתקוף אותם בגובה העיניים?

צילום מתוך "משחקי הכס", באדיבות HBO/yes

לענקים ולממותות, לעומת זאת, יש סיבה להיות בדיוק במקום שבו הם נמצאים: ההתקפה, מתברר, ‏מכוונת ישר אל שערי המנהרה שמתחת לחומה. הענקים מתכוונים לקרוע את השערים ממקומם, ‏ולפתוח אתה דרך דרומה לכל פראי הצפון. אסטרטגיה טובה. הניסיון הראשון לעקור את השערים ‏בעזרת ממותה לא הולך, אז ענק אחד חושב לעצמו "פאק איט, אני אעשה את זה בעצמי" – ופשוט מרים את ‏השער ועובר דרכו. מי צריך ממותה. ‏מאחורי השער מתברר שאנשי משמר הלילה, ברוב התחשבות, בנו את המנהרה בגובה מספיק כדי שענק יוכל לצעוד בה בראש מורם. החלטה ארכיטקטונית אידיוטית לחלוטין על פניו, אבל אני בטוח שהיו לכך סיבות פרקטיות, כמו, אמממ… תקרות גבוהות זה שיא השיק בנדל"ן היום, כך מספרים. מצד שני, זה לא שהענק מפגין אינטליגנציה צבאית גבוהה יותר: אחרי שיש לו ביד שער פתוח, במקום להשאיר אותו פתוח ולתת למאה אלף אנשיו של מאנס ריידר לדהור פנימה, הוא נכנס למנהרה ו… נותן לשער להיסגר מאחוריו?! מה בדיוק היתה התכנית שלך, גולי-גולית? לכבוש את שבע הממלכות לבד? אתה גדול, אבל אתה לא עד כדי כך גדול.

צילום מתוך "משחקי הכס", באדיבות HBO/yes

בינתיים, בצד השני של החומה, העורבים הבודדים לוחמים בפראים הפולשים. מכיוון שכל עימות חרבות שאנחנו עדים לו נמשך בממוצע חמש שניות – קלאנג, קאלנג, קלאנג, שלאק ומישהו מקבל חרב בחזה או מאבד את הראש – לא ברור למה הקרב בכללותו נמשך כל כך הרבה זמן. או למה הם לא משחררים את זאב הבלהות שלהם. בסופו של דבר, ג'ון נזכר בקיומו של זאב שיכול להוות יתרון בקרב, ושולח את סאם עם מפתח לשחרר את הזאב. אהא, עכשיו הלך על אנשי הפרא האלה! הזאב הולך לקצור בהם ולטרוף בהם ולנגוס בהם כשווארמה בלאפה! ואכן, אנחנו רואים את הזאב כשהוא מתנפל ומכריע איש פרא אחד בדיוק, ואז במקום להמשיך להילחם רק עומד ומכרסם את שאריותיו. לעזאזל, אף אחד לא האכיל את הזאב המסכן?!

ואז אנחנו מגיעים אל העימות הבלתי נמנע: קרב האקסים, ג'ון וייגריט. היא מבטיחה לתקוע חץ בכל מי שיהרוג אותו במקומה, אבל כשמגיע רגע האמת, והוא נמצא על הכוונת שלה, היא מהססת, וכמובן, חוטפת חץ בעצמה, מהילד בעל כישורי הירי הטובים ביותר בצפון. זה די נח לשניהם, האמת, כי אף אחד מבני הזוג לא נאלץ לחסל את השני במו ידיו, וכך יש פנאי לסצינת היא-מתה-בזרועותיו. ‏"אתה לא יודע כלום, ג'וןשלג", חוזרת ייגריט על הפזמון לפני מותה, כאילו שמישהו חשב ששורת הסיום שלה תהיה אחרת.

צילום מתוך "משחקי הכס", באדיבות HBO/yes

ובסופו של דבר, הקרב נגמר. רק שהוא לא. אפילו ג'ון שלג עצמו, שלא יודע כלום, הודה שהקרב הזה היה אכזבה.‏‏"מאנס ריידר רק בדק את ההגנות שלנו. זאת היתה רק דקירת סיכה, לא הקרב עצמו". ג'ון מחליט על אסטרטגיה חדשה. הוא יוצא שוב צפונה, לבדו, כדי להרוג את מאנס ריידר בעצמו. ‏איכשהו. החלטה אמיצה וחשובה שהוא היה יכול לקבל בדיוק באותה המידה גם לפני חודש. אז ‏בסופו של דבר גורל הצפון יוכרע בידיו של ג'וןלבדו, ולא בקרב על החומה. אז מה שאתם רוצים‏ להגיד בעצם זה שכל הקרב הזה היה חסר כל משמעות. לא רגע שיא, לא גורל שבע הממלכות שמונח על הכף, סתם ניסוי כלים שלא משנה הרבה בתמונה הגדולה. עכשיו אני מרגיש כל כך טוב עם זה ‏שבזבזנו עליו פרק שלם, אחד מבין עשרה בלבד שיש כל שנה, ושהעברנו עוד שבוע בלי לדעת מה עלה בגורלו של טיריון, ובלי תככי מעלה מלך ‏המענגים. אגב, כל האנטי-קליימקס הזה שונה מאוד מהאופן שבו הקרב הסתיים בספרים, ועל פי ‏ניסיון העבר קיים חשש כבד שזה קשור לנטייה של יוצרי הסדרה למרוח זמן – בעיקר עכשיו, ‏כשאנחנו מתקרבים אל הספרים הרביעי והחמישי בסדרה, הדלים באירועים ממילא. ‏

בשבוע הבא: הפרק האחרון לעונה. ואחרי שבילנו איתו פרק שלם, אני חושב שקנינו לנו את הזכות לפרק נטול ג'ון. אם לא עונה.

נעדרים: כולם. אין טיריון, אין דאינריז, אין אריה, אין סאנסה, אין סטאניס, אין כלום. הכי משעשע שגם את בראן לא ראינו, אפילו בפרק כזה, שמתרחש כולו בצפון הרחוק. כמה פרקים כבר לא ראינו את בראן? חמישה? שישה? נדמה לי שעבר מספיק זמן כדי לשנות את הסטטוס שלו מ"נעדר" ל"מת, עד שלא יוכח אחרת".

דמויות מתות: הרבה אנשים, בעיקר אנשי משמר הלילה ופראים. את השמות של רובם לא הספקנו ללמוד אפילו, אבל מספיק לציין בין ההרוגים את פיפ ואת גרן. אבל כמובן, היחידה המשמעותית היא ייגריט.

עירום לא רלוונטי: אני בטוח שהם ניסו, אבל אפילו וייס את בניאוף לא הצליחו למצוא דרך להכניס סצינת עירום אל תוך קרב.

הסצינה: החרמש. זה היה מגניב.

סצינות שנחתכו בעריכה: "היי, אתם יודעים מה היה יכול לעזור לנו כאן? קצת אש-פרא".