נקודת שבירה

אם השאיפה המרכזית של יוצרים בני ימינו היא לייצג קול של דור, של תקופה – "שובר שורות" לוקחת, ובגדול. כמוצר מובהק של "תור הזהב" הטלוויזיוני, כלומר שורה של פסיכו־דרמות יומרניות שבמרכזן גבר לבן במשבר זהות ומוסר ("מד מן" ו"אימפריית הפשע", למשל), היא הצליחה להתעלות מבלי להיכנע לתכתיבי הז'אנר. היא בלתי־סקסית במפגיע, לא פונה לעירום נשי זול ומזגזגת בין סלואו־מושן לרגל כבדה על הגז. אם הגעתם אליה בשביל אלימות או אקשן עוצר הנשימה, סביר להניח שתחכו לפחות ארבעה פרקים עד שיזרקו לכם עצם. מהתקרה. שובר שורות" מרתקת בזכות הכיעור והעליבות של אבק המדבר ובאותה נשימה, מהממת בגלל החזון הוויזואלי שאותו מדבר יוצר. אך מעל לכל, "שובר שורות" היא יצירה אכזרית. האלימות שבה קורעת את הנשמה, אין לה סוף שמח באופק, שלא לדבר על עוגנים מנחמים כמו מבנה עלילתי אחיד או דינמיקות קבועות. ההנאה והתגמול מהצפייה נובעות מהעומק הפסיכולוגי ומהאתגר האינטלקטואלי. יוצריה רוצים שנתבלבל, שנתעצבן ושנשאל שאלות כמו – ממתי מטוסים מתנגשים בדיוק מעל נושאי האחריות לאסון? כיצד אנשים עם חצי פנים מיישרים עניבות? ומה שירותים עכשיו, מה?

בסופו של דבר, הריאליזם היחיד שאליו הסדרה מחויבת הוא זה הפסיכולוגי. ושם היא חסרת לב לא פחות מגאס פרינג. "כימיה היא מדע השינוי", אומר וולטר ווייט בפרק הבכורה. "זה גדל, זה דועך ואז משתנה". וזוהי בדיוק הסדרה: אקספרימנט כימי־טלוויזיוני של שינוי מוחלט. ווייט יהפוך להייזנברג ואז ייעלם באבכת עשן ירוק. וככזו היא גם מגיעה עם סוף בלתי נמנע שמוסר השכל בצדו. זו מעשייה למבוגרים, שמייחלת למוסריות ולצדק אך נמנעת בעורמה מהטפה דתית או ניו־אייג'ית. אבל דווקא בגלל השאיפה של היוצרים לצדק, יש סיכוי לא רע שזה הדבר האחרון שנקבל. "שובר שורות" מצליחה לקלוט את רוח התקופה גם באופן שבו שרדה את הג'ונגל הזה. קיומה והצלחתה הן דוגמאות נהדרות ליחסי הגומלין בין סדרה לקהל ובין מוצר לשיטת שידור. הסדרה עברה מפה לאוזן, מציוץ לציוץ, מדיונים בבלוגים לאנשים שטחנו בראש עד שקורבנותיהם נשברו ורצו להשלים. היא חבה את הצלחתה לקהל האינטרנטי ולהתפתחות ה־Binge Watching, אותה צפייה מרתונית.

באופן נדיר, "שובר שורות" מגיעה לישורת האחרונה כשהרייטינג וההייפ סביבה רק הולך וגדל. אף על פי כן, יוצריה – בראשם וינס גיליגן – בוחרים ללחוץ על כיסא המפלט בשיא הגובה. בעידן של סדרות שמידרדרות לזקנה מצערת ולהחייאה מלאכותית – ד"ש ל"דקסטר" – "שובר שורות" מתעקשת להשאיר מאחוריה גופה במצב טוב. לכן "שובר שורות" היא יצירת אמנות חד־פעמית. חשיבותה נובעת לא רק ממה שהצליחה להשיג אלא ממה שניסתה לעשות. כעת כל שנותר הוא להודות לה ולקוות שתיתן לנו בראש ותשבור לנו את הלב.