משחקי הכס עונה 6 פרק 7: למה כולם קמים לתחייה?

איך הפכה ״משחקי הכס״ מסדרה שבה כולם מתים לסדרה שבה כולם קמים לתחייה? דורון פישלר מסכם את הפרק היפה ביותר העונה, אם לא מתחשבים בתסריט כמובן

מתוך ״משחקי הכס״ (באדיבות yes)
מתוך ״משחקי הכס״ (באדיבות yes)
6 ביוני 2016

ברוכים הבאים ל״משחקי הכס״, הסדרה עם הלוקיישנים הכי יפים בטלוויזיה! ברצינות – בין אם היו מקומות אמיתיים שצולמו מסביב לעולם או יצירי מחשב מפורטים להפליא, הפרק הזה היה מלא במקומות יפהפיים שבכלל לא הייתי מתנגד לקנות כרטיס לטיול אליהם. שבועיים בין אי הדובים, וולנטיס וריברן יכולים לעשות נפלאות לנשמה, ועדיף להזמין את הטיסה מוקדם, לפני שכל הישראלים יגיעו. וכמה טוב שהסדרה מצטיינת בעיצוב מופלא, כי נכון לכרגע, היא לא מצטיינת בהרבה חוץ מזה. בטח שלא בעקביות, תסריטים אמינים או הימנעות מקלישאות.

אי שם בווסטרוז: אח, החיים הפשוטים. בעוד בני האצולה השונים נאבקים על הכס, פשוטי העם יודעים שלא צריך יותר מחברה טובה ואוכל קל כדי להיות מאושר. חבורה של אנשים מקימה מבנה כלשהו באמצע נוף ירוק. אין להם הרבה, אבל הם שמחים בחלקם, והדבר היחיד שמעיב על האידיליה הוא הנודניק הזה שמסתובב באמצע ומציק לכולם עם סיפורים טרחניים ולא-הטפות-דתיות-בכלל, מה-פתאום, אני-בכלל-לא-מכיר-את-האלים אבל אולי תבואו לעשות שבת אצלנו מתישהו. זה מסוג האנשים שיידבקו אליך בדיוק כשאתה מתפתל מכאבים אחרי שדפקת את הזרת של הרגל או משהו בשביל לחייך לך בפנים ולהגיד "הכל לטובה", ולמרות זאת לא מקובל חברתית להכניס להם אגרוף בפרצוף.

וגם סנדור קלגיין, "כלב הציד", נמצא שם, מתברר. עוד דמות שאמורה להיות מתה, אבל בעצם היא לא. זה נהיה כבר שגרתי. תזכורת: סנדור, לשעבר עושה דברם של הלאניסטרים, פרש, ליווה את אריה זמן מה ובסופו של דבר הושאר לגסוס בסוף עונה 4. ובכן, סנדור עדיין חי, ואת ההסבר לכך נקבל בהרחבה מפי הנודניק הזה שאין לו שום תפיסה של מרחב אישי ומתעקש להידבק אל הבנאדם, לספר לו זכרונות כואבים ולתקוע לו אצבעות ברגל, בזמן שהוא בבירור רוצה רק לאכול ושיעזבו אותו בשקט. את זה שסנדור שרד אני יכול לקבל, אבל איך זה שאף אחד לא רצח עדיין את הנודניק הזה, זה הנס האמיתי.

לא התגעגענו. מתוך ״משחקי הכס״ (באדיבות yes)
לא התגעגענו. מתוך ״משחקי הכס״ (באדיבות yes)

האלים, כך מסביר הנודניק, מקשיבים לתפילות. בקשתו היחידה של קלגיין מהאלים כרגע היא בוודאי שמישהו שיסתום לנודניק את הפה סוף סוף. ותפילותיו, מתברר, אכן נענות, עוד באותו פרק, לאחר שהאיש וכל צאן מרעייתו נשחטים באשמת שמחת-יתר. הו לא! דווקא כשהלוחם-לשעבר נטש את דרך ההרג ומצא חיים פשוטים ושלווים ללא אלימות, הם הגיעו אליו ואילצו אותו להרים שוב את הגרזן, ולחזור להיות הענק הירוק. סליחה, וולברין. סליחה, מגנטו. או לכל אחד אחר ‏מהלוחמים-שפרשו-עד-שהרגו-להם-את-המשפחה שהשתמשו בקלישאה העלילתית השחוקה הזאת.‏

אגב, מיהם בעצם האנשים הרעים ההם, שהרגו את כולם? הם מציגים את עצמם כחברים באחווה ללא דגלים – מזכירים קאצ'פרייזים של אל האור, טוענים שהם מגינים על פשוטי העם. אבל בפעם האחרונה שראינו את האחווה הם לא היו, נו, החבר'ה הטובים? הם היו כח התנגדות רובין-הודי ללאניסטרים, וגם אם לא בדיוק היו עדינים כלפי אויביהם, הם בהחלט לא היו בקטע של לשחוט קהילה שלמה של גברים, נשים וילדים רק בגלל שלא קיבלו מרק. האם האחווה שינתה דרכיה באופן דראסטי, או שזאת לא באמת אותה האחווה, או שהתסריטאים פשוט לא סגורים על עצמם? השאלה הזאת עוד תחזור.

מעלה מלך: מארג'רי החדשה, צנועה וחסודה, שומעת בקול האלוהים, קוראת רק בתנ"ך, ומקבלת מהאפיפיור הוראות אפילו לגבי סקס עם בעלה (העצה היא "זה לא באמת משנה אם בא לך או לא, את כולה רחם", גישה אופיינית לדתות רבות). היא אפילו שולחת את סבתא אולנה הביתה בשם האלים. אבל מארג'רי, עכשיו זה כבר ברור, יודעת מה היא עושה. במסווה של משרתת האל היא חזרה להיות מלכה, ואולי אפילו מלכה רבת עוצמה יותר מכל אלה שקדמו לה, עכשיו כשגם הכתר וגם צבא הדרורים עשויים לעמוד לרשותה (השאלה היא האם זה שווה את זה שהיא צריכה לסחוב איתה את הנזירה הזאת שאומרת Shame לכל מקום). מתחת לפני השטח, מה שקורה עכשיו הוא קרב מוחות בין מארג'רי לבין הדרור הרם. שניהם טובים, ממש טובים, במשחק הזה – הם השאירו את סרסיי ואפילו אולנה הרחק מאחור, להודות בתבוסתן – ועוד מוקדם לדעת מי ינצח.

צנועה וחסודה. מתוך ״משחקי הכס״ (באדיבות yes)
צנועה וחסודה. מתוך ״משחקי הכס״ (באדיבות yes)

מסעות ג'ון: ג'ון, סאנסה ודאבוס חורשים את הצפון לאורך ולרוחב בניסיון לגייס לוחמים לקרב נגד בית בולטון (ושוב, עדיף לא להתעכב על זה יותר מדי, אבל המקומות השונים והרחוקים שהם הופיעו בהם בפרק הזה בלבד מעידים על כך שהם השיגו את טכנולוגיית הטלפורטציה של ליטלפינגר. וזה עוד כלום לעומת המהירות המדהימה שבה הספינות של אנשי הברזל הגיעו לוולנטיס). לפעמים הגיוס הולך טוב, לפעמים פחות. אנשי הפרא מסכימים להצטרף אחרי שוון וון הענק קם ואומר "אני גרוט". בתים צפוניים אחרים נלהבים פחות. אבל התגלית של הפרק היא כמובן ליאנה מורמונט, השליטה השולטת של אי הדובים. ליידי מורמונט הזערורית היא נחושה, חזקה, בעלת עקרונות, דואגת לשלום אנשיה, משדרת סמכות, אבל לא מפחדת להסתייע ביועצים כשצריך. עזבו את טומן האפס, עזבו את דאינריז; מרגע זה אני תומך בליאנה מורמונט כמי שצריכה לשבת על כס הברזל ולשלוט בווסטרוז כשכל העסק הזה ייגמר.

מתוך ״משחקי הכס״ (באדיבות yes)
מתוך ״משחקי הכס״ (באדיבות yes)

ריברן: אי הדובים הוא מקום יפה מאוד, אבל ריברן, מתברר, עוד יותר. וואו, איזו טירה יפהפיה! לא פלא שכל כך הרבה אנשים רוצים אותה. ג'יימי מגיע שוב, מלווה בברון – אה, הנה ברון! הוא חזר לסדרה אחרי היעדרות של יותר מחצי עונה. למה ברון פה, בעצם? פעם הוא עשה שירות חשוב ללאניסטרים, וקיבל בתמורה תואר, טירה ואישה. אחר ‏כך ג'יימי גרר אותו לדורן, בהבטחה לטירה טובה יותר ואישה טובה יותר. ברון הצליח לא למות, חזר הביתה, ועכשיו, הנה הוא שוב יוצא לקרב – והסדרה אפילו לא טרחה להציג את הקטע שבו ג'יימי מציע לו טירה עוד יותר גדולה ואישה ‏עוד יותר יפה בשביל זה. ג'יימי הוא דג הזהב של ברון. ‏

בריברן שולט, נכון לעכשיו, ברינדן "בלאקפיש" טאלי. ג'יימי נפגש איתו, על גשר צר, מעל חפיר, ללא מעקה. הדיון בינהם הוא ג'נטלמני במידה מפתיעה, בהתחשב בכך שכל אחד מהם היה יכול לשלוף סכין ולהרוג את השני בכל רגע ובכך לשים סוף מהיר למצור הזה. בלאקפיש אפילו בוחר משום מה לעמוד ממש על קצה הגשר, בזמן שהוא מדבר על כמה שהלאניסטרים לא אמינים ובוגדניים – וג'יימי הרי לא חסר ניסיון בדחיפת אנשים ממקומות גבוהים. זאת היתה התגרות לשמה. המצב בריברן יתחמם בוודאי בקרוב, כשבריאן תגיע לשם ותפגוש מן הסתם שוב את ג'יימי, אהובה משכבר הימים, ותסביר לו שעם כל הצער, ליבה שייך כעת רק לטורמונד. אח, טורמונד.

מתוך ״משחקי הכס״ (באדיבות yes)
מתוך ״משחקי הכס״ (באדיבות yes)

בראבוס: האם אריה סטארק היא אידיוטית מושלמת?

אריה, שכבר אינה מתיימרת להיות "אף אחת", יודעת שהאנשים חסרי הפנים, הרוצחים-השכירים המסוכנים בעולם, בעקבותיה. היא יודעת שכל אדם שהיא רואה ברחוב יכול להיות בעצם רוצח שלובש פנים אחרות. איך אריה מתמודדת עם הידיעות האלה? היא מסתובבת בפנים גלויות בשוק הומה בצהרי יום, מושכת לעצמה תשומת לב על ידי נפנוף בשקי זהב, שוכחת (?!) לקחת איתה את החרב שלה, ולסיום עוצרת להביט בנוף באמצע גשר. וכשמתקרבת אליה איזו זקנה חביבה, תמימה וברה, שלא תעורר חשד בקרב אף אחד מלבד כל צופה וצופה של הסדרה בכל מקום ובכל זמן ללא כל יוצא מהכלל, אריה פונה אליה מיד בחיוך רחב, כי מה כבר יכול לקרות, זה לא שמישהו יהרוג אותה או משהו. מה. ברצינות. מה. לאורך הסדרה, דמויות רבות כבר אולצו להתנהג באופן לא-חכם למען המטרה הקדושה של קידום העלילה, אבל המקרה הזה מעיד על רמת טמטום שמעוררת חשד לאירוע מוחי חמור – אם לא אצל אריה, אז אצל כותבי הסדרה.

ילדה בצרות. מתוך ״משחקי הכס״ (באדיבות yes)
ילדה בצרות. מתוך ״משחקי הכס״ (באדיבות yes)

כמובן, גם כאן יש אפשרות אחרת. כל הסיפור הזה הגיוני יותר, אם – איכשהו – הכל היה מזימה מתוכננת מראש של אריה. האם איכשהו הנערה שראינו לא באמת הייתה היא, אלא מישהי אחרת בעלת אותם פנים? או אולי אריה, שהחברים החדשים שלה הם שחקנים, השיגה דם מלאכותי משכנע מאוד ובכוונה הציבה את עצמה כמטרה, כדי להידקר בבטן ו"למות" כביכול? לא יודע עד כמה זה משכנע, אבל כך או כך, אין מה לדאוג לשלומה של אריה. היא יכולה לדמם כמה שהיא רוצה, שלומה מובטח למשך הפרק הקרוב לכל הפחות, בין אם זה כתוצאה מתכנית מתוחכמת שאת פרטיה אנחנו עדיין לא מבינים, או סתם תסריט רשלני.

דמויות מתות: מילא שאף אחד משמעותי לא מת; בשלב הזה, יותר אנשים חוזרים לחיים בסדרה מאשר מתים.

עירום לא רלוונטי: וואו, היינו צריכים לחכות שבעה פרקים שלמים בעונה הזאת כדי להגיע לסצינת בית זונות לא הכרחית עם הרבה עירום קז'ואלי, מהסוג שבעונות הראשונות היו שתיים בפרק.

נעדרים: כל צוות בראן; דאינריז ועוזריה; טיריון ושות'; בריאן ואורטל. פרקים ללא דורן: 6. עדיין לא מתגעגעים.

הסצינה: ליאנה מורמונט, השליטה האמיתית של שבע הממלכות, ו-62 אנשיה.

ההרצאה: הפעם לכפר סבאים. ״הסיפורים שמאחורי משחקי הכס״, ההרצאה של דורון פישלר, ההוא מסיכומי הפרקים בטיים אאוט, על הסיפורים ההיסטוריים שהיוו השראה לסדרה, ואיך זה קשור ל"הנסיכה הקסומה" ולאירוויזיון – ביום רביעי, 15.6 ב-HISHA בכפר סבא. עוד פרטים בעמוד הפייסבוק ״דורון פישלר נגד העולם״.