ערכי המותג

ג'ון האם מחכה לרגע שגם הוא יהיה גבר לבן זקן ותאב כוח

ג'ון האם. צילום: פרנק אוקנפלס
ג'ון האם. צילום: פרנק אוקנפלס

 ג'ון האם מתקשר אליי ישירות, בלי הנוהל המוכר של איש יח"צ שמאזין לשיחה ומביע התנגדות נחרצת לשאלות שאינן במקום לדעתו. ובמקום להתקשר ממספר חסוי, מסך הטלפון שלי מציג את שמו של ג'ון האם ואת מספר הטלפון שלו, ובמחווה נדירה כמעט באותה מידה הוא מתנצל על כך שהתקשר באיחור של 15 דקות. "אני מתנצל על העיכוב", אומר האם. "אימא של ג'ניפר הייתה בעיר והיינו צריכים להשיג לה מונית". במהלך השיחה ממשיך השחקן בן ה־42 – יליד סנט לואיס ובן זוגה הוותיק של ג'ניפר ווסטפלדט – להישמע כמו איש צנוע מהמערב התיכון האמריקני שבמקרה מככב באחת מתוכניות הטלוויזיה שזכו לשבחים הרבים ביותר ב… נו טוב, בכל הזמנים.

יש שני קווים מנחים בכתבות שנכתבות עליך: האחד הוא עד כמה ההיסטוריה האישית שלך מזכירה את זו של דון, מכיוון שאיבדת את הוריך בגיל צעיר; והאחר הוא כמה האישיות שלך שונה משלו בהתחשב בחיבתך לקומדיות.

"המצב האישי שלי דומה לזה של דון. אני לא חושב שזה הדהוד מושלם, אני לא חושב שיש הרבה אנשים שיכולים לחיות בעולם המודרני ולהיות כמו דון דרייפר. לא היית מגיע רחוק במחלקת יחסי אנוש. דיברתי עם בריאן קרנסטון (כוכב 'שובר שורות') ושאלתי אותו: 'האם אנשים שואלים אותך אם אתה דומה לוולטר ווייט?', והוא אמר 'לא'. אז למה אני מקבל את השאלה הזאת? למה זה הנרטיב?".

למה באמת?

"אני לא יודע. מה אתה חושב? זה קצת מעליב שאומרים לי: 'הי, אתה מזכיר לי את האיש הבוגדני והנורא שאתה משחק בטלוויזיה'".

או שזה מחמיא. דון נראה מציאותי כל כך שבוודאי יש לו בסיס בביוגרפיה שלך.

"כנראה זה הספין החיובי, אולי אני אחשוב על זה כך".

עיתונאים מתעלפים ממךמהמראה שלך, מהנימוס, מהצניעות. בהתחשב במוטיב של "מד מן", שכולנו אנשי מכירות, האם אתה מודע לכך שאתה מוכר את עצמך להם?

"אני מניח… מבחינה זו שאתה נמצא שם מסיבה מסוימת, והסיבה היא לדבר על עצמך. אני מוצא שלדבר על עצמי זה קצת מוזר. אולי זה מכיוון שאני מגיע מהמיד ווסט בארצות הברית, ושם יש נטייה טבעית לרצות לומר: 'לא, לא לא, זה לא סובב סביבי. בבקשה אל תסתכלו עליי'. אבל אני שחקן. לא יכולתי להיות שחקן בייסבול מקצועי, אז אני צריך להסתפק בזה".

המערכון שלך ב"סטרדיי נייט לייב" – "המדריך של דון דרייפר כיצד להתחיל עם נשים" – התבסס על כך שדון עושה מה שהוא רוצה ותמיד מצליח בסוף.

"אני לא מסכים איתך. היחסים שלו עם בטי לא הסתיימו טוב, והיו לו עליות ומורדות בעסקים. דון הוא אדם מאוד שאפתן, סתגלתן ויצירתי, יש לו יכולת טובה מאוד לקלוט את האווירה בחדר ולהחליט מה הדרך הטובה ביותר שבה הוא צריך לפעול כדי להשיג את מה שהוא רוצה. הוא עושה את אותו הדבר במערכות יחסים ויודע להיות מניפולטיבי ומחושב ולעתים קרובות חרא אמיתי. הוא מאוד מיומן בלקבל את מה שהוא רוצה, אז זה מתאים לדמויות שאנחנו מכירים מהחיים. אני לא חושב שזה מצב הוליוודי, הוא לא גיבור על".

הוא איבד את בטי, נכון, אבל אלה לא היו יחסים טובים מראש, והוא החליף אותה בכלה חדשה, צעירה ויפהפייה.

"אחד הנושאים הגדולים בעונה הזאת הוא 'היזהר במשאלותיך'. מה קורה כשאתה מקבל את כל מה שאתה רוצה? דון אפילו אמר את זה בהצגה בפני חברת דאו בשנה שעברה: 'ההגדרה של הצלחה היא הרגע לפני שאתה רוצה עוד הצלחה', או משהו כזה… אני בדרך כלל הורס את הציטוטים של עצמי… אבל זה נכון. מה קורה לחבר'ה האלה, השאפתנים, שהולכים בכל הכוח, כשהם מגיעים למטרות שלהם?".

תיארת את התקופה שמוצגת בתוכנית כתקופה שבה "האנשים החזקים ביותר בעולם נותרו חסרי אונים בפני הכוח העולה של נשים ושל מיעוטים". כך גם אנשים דיברו על הדמוגרפיה המשתנה בבחירות האחרונות בארצות הברית.

"ב'מד מן' מדובר בגברים לבנים זקנים מהממסד הישן שאיבדו את כוחם לטובת הדור הצעיר, ובמציאות הנוכחית בארצות הברית ישנם גברים לבנים זקנים מהממסד הישן שמאבדים את כוחם – או נדמה להם שהם מאבדים את כוחם – לטובת המהגרים והדמוגרפיה החדשה של המדינה. מה שמצחיק בזה הוא שגברים לבנים זקנים ועשירים אף פעם לא יאבדו את הכוח, כי הם אוהבים כוח (צוחק)".

למה זה? למה גברים לבנים זקנים אוהבים כוח?

"הלוואי שידעתי. יום אחד אהיה גבר לבן זקן, אולי אז אוכל להגיד לך".

קראת פעם תסריט לתוכנית ואמרת: "אני לא חושב שדון היה עושה את זה?".

"ממש לא. יש לי אמון עמוק ביכולת של מאט (ווינר, יוצר הסדרה – נ"פ) לספר סיפור, והוא הרוויח את האמון הזה".

אתה נשמע מרוצה. אולי בכך אתה הכי שונה מדון.

(צוחק) "אני אדם די שמח. ג'ן אישה מקסימה והחיים שלנו די טובים יחד ויש לנו כלב נהדר ובית נהדר. וכן, אני נהנה מזה".