קווין בי השנייה: סמנת'ה בי נלחמת בכולם. ריאיון

ממש מול ציור של ולדימיר פוטין רוכב על דוב, שרירי ונטול חולצה, יושבת מישהי שנראית שונה מאוד ממנו: אם לשלושה, בלונדינית וקטנת מידות, שלובשת טי שירט של מכון כושר ניו אייג'י בניו יורק.

אני נמצא במשרדה של האישה המדוברת, סמנתה בי – כוכבת הלייט נייט שזוקפת אצבע משולשת אל מול חוסר צדק פוליטי על בסיס שבועי. ב־2015, אחרי 12 שנה ככתבת ב"דיילי שואו", החליטו בי ובעלה ג'ייסון ג'ונס, גם הוא בוגר התוכנית, לעבור לערוץ TBS. בשנה לאחר מכן הם העלו את הסיטקום המצחיק והמטורלל "העיקוף" ("The Detour") – ג'ונס כיכב, ובי הייתה אחת המפיקות בפועל. באותה שנה עלתה לאוויר גם תוכנית הסאטירה הפוליטית שלה, "פול פרונטל עם סמנתה בי".

[tmwdfpad]בתוכנית בת חצי השעה, שחזרה בחודש שעבר לעונתה השנייה, בי מתקיפה כמעט את כולם, עם כל החדווה של רג'ינה ג'ורג' – הנערה המקובלת הרעה מהסרט "ילדות רעות" – אבל משכילה. היא הספיקה לתקוף את איגוד הרובאים האמריקאי (NRA), את ההאקרים הרוסים וכמעט כל אחד מחברי הקבינט. הקהל הגיב באהדה רבה לאישה היחידה בזירת הלייט נייט הפוליטי. לאחרונה הגיעה "פול פרונטל" לצפיית שיא של 2.5 מיליון צופים, והצליחה לעתים אף לעקוף את הרייטינג של ה"דיילי שואו" עם טרוור נואה. תוכניתה גם זוכה פעם אחר פעם בתחרות החשובה ביותר כיום בעולם הסאטירה – מספר הקליפים שזכו להפצה ויראלית מטורפת יום אחרי התוכנית.

אחרי הריאיון שלנו הגעתי להקלטה של "פול פרונטל" מול קהל, וראיתי את המנחה מתקיפה את הנשיא מהבמה, ממש כאילו היא עומדת מול בריון בחצר בית הספר: "תניח את הבשר שלך על השולחן ותעמוד מול ההשלכות החוקיות (של איסור ההגירה) כמו גבר", היא תבעה, וזכתה למחיאות כפיים סוערות. אחר כך היא הזמינה את הצופים לאירוע "לא ארוחת הערב לעיתונאי הבית הלבן" שיתקיים בוושינגטון ב־29 באפריל, במקביל לארוחת הערב לעיתונאי הבית הלבן, שהנשיא טראמפ הודיע שלא יגיע אליה. האירוע שמתכננת בי הוא תגובה להתקפות טראמפ על התקשורת ולחוסר היכולת שלו להתמודד עם הומור על חשבונו.

עבור בי, הדמות האנרגטית שהיא מציגה על הבמה היא פחות פרפורמטיבית ויותר משחררת. "אני בן אדם מאוד רגוע בחיים האמיתיים", היא אומרת, "אז זו הזדמנות נהדרת בשבילי לפרוק את הכל במשך 21 דקות, ואז להמשיך לחיות את חיי". ומה כוללים חייה? "אני לא יכולה לחכות להיכנס למיטה ולצפות ב'מיילדת'", היא מודה אחרי הקלטת התוכנית.

ראיתי שהיית בצעדת הנשים בוושינגטון. איך זה היה?

"זה היה כיף. אני ממש שמחה שהלכנו. הלכת?".

כן. כולם היו כל כך מתחשבים.

"זו הייתה חוויית 'הפגנה ראשונה' טובה לאנשים רבים. יש הרבה מחאות שהן פרועות יותר, אז זאת הייתה אפשרות טובה לפעילים מתחילים לקום ולעשות מעשה".

חלק מהביקורות ששמעתי היו שהמוחים מתעניינים רק ב"ענייני נשים". זו ביקורת שגם התוכנית שלך סופגת מדי פעם.

"המזל שלי הוא שאני לא מתייחסת לביקורת על התוכנית שלי – בשום רמה. אבל גם אם אנחנו עוסקים רק בענייני נשים, אני מרגישה שענייני נשים הן ענייני אנשים, אז לא הייתי מקבלת את הביקורת הזאת. אנחנו מכסים במשך 21 דקות, פעם בשבוע, את טווח הנושאים הכי רחב שאפשר. ואני חושבת שאם תחפור ברייטינג, תמצא שיש קצת יותר גברים מנשים שצופים בנו".

זה מה שציפית?

"לא. לא ציפיתי לזה. אבל גם הרבה רפובליקנים צופים בתוכנית".

באמת?

"המון. רפובליקנים מבינים בדיחות. יש להם חוש הומור – חוש הומור בריא לגבי עצמם, הייתי אומרת. כשהיינו בכנס הרפובליקני, גילינו שם הרבה אנשים שצופים בתוכנית וממש מעריכים אותה. אנשים יכולים לשאת נקודת מבט שונה משלהם… לפעמים [צוחקת]. אני מקווה שהכיוון הזה יימשך".

ראיינת את גלן בק במאמץ לגשר על פערים פוליטיים. זה הצליח?

"זה היה רגע סוריאליסטי לגמרי. יש טווח נושאים מאוד רחב שבו הדעות שלי הפוכות לגמרי משלו. זה היה ריאיון ממש טוב, והייתי מאוד גאה בדרך שבה עשינו את זה. אבל מאז הריאיון הזה, הוא אמר כמה וכמה דברים לקהל שלו שאני מתנגדת להם בצורה מאוד נחרצת, ואני בטוחה שאמרתי כמה דברים בתוכנית שלי שהוא לא מסכים איתם. ובכל זאת יש שם חלקיק של הסכמה, איזו אנושיות משותפת, הגינות משותפת. זה יהיה מאוד מאתגר, בהמשך, לא להסתפק במס שפתיים על כך ש'צריך לדבר עם אנשים שאינך מסכים איתם', אלא לקבל את העובדה שזה אימון יומיומי, שהוא מאוד מתסכל".

אחד הדברים שאני אוהב בתוכנית שלך הוא שאת תוקפת בריונים.

"ולמען ההגינות, אני מבקרת גם את עצמי. ללא ספק".

על המסך ההתקפות שלך נראות הרבה יותר אישיות מאשר אלה של המנחים האחרים בתוכניות הלייט נייט.

"זה שונה, אני מסכימה. זה נשמע כל כך מטומטם, אבל זה נכון: אני לא חושבת על הצעד הבא שלי בתעשיית הטלוויזיה. אני לא יודעת אם יש לי עוד צעד, למען האמת. וזה חשוב. אני לא חושבת על ההשלכות של התוכנית על הקריירה העתידית שלי, כשאני אומרת משהו נועז. בגיל הזה, עם כל הניסיון הטלוויזיוני שלי, אני מרגישה שהתוכניות היחידות שאני רוצה לראות הן תוכניות כנות, שיש להן נקודת מבט, ושאני מרגישה שהן מגיעות ממקום אותנטי. אין טעם לעשות תוכנית בדרך אחרת. אכפת לי מאוד אם צוחקים או לא, אבל זה לא הדבר היחיד שאכפת לי ממנו".

אפשר לדבר רגע על הז'קטים שלך?

"אני מתה על ז'קטים! אם לא הייתי לובשת את הזבל הזה (מצביעה על הטי שירט שלה – ד"ג), הייתי לובשת ז'קט".

אני אוהב את זה שאת מרשה לעצמך להיראות נועזת וצבעונית, לא מנסה להתאים את עצמך למנחים הגברים של תוכניות הלייט נייט. האם זו הייתה בחירה מודעת?

"בתוכניות המבחן שלנו לבשתי שמלה צמודה מאוד, כמו מגישת חדשות בערוץ פוקס, עם עקבים ממש גבוהים שעשו חורים בבמה. ולשבחו של הערוץ אני יכולה לומר שמישהו לקח אותי לצד ואמר לי: 'נהנית כל כך בחזרה, כשלבשת טי שירט וז'קט. נראה שאת ממש סובלת כשאת מסתובבת ככה ועושה חורים בבמה. למה שלא תלבשי את מה שאת אוהבת?', ואני אמרתי: 'אפשר לאהוב את התלבושת שלך? זה לא חייב להיות חדר עינויים? אני לא חייבת ללבוש סד שגורם לי לסבל?'".

נשמע שיש לך מידה רבה של חופש. בתוכנית נראה שאת מרשה לעצמך להיות מעורבת רגשית, לכעוס באמת.

"אני בת 47. הרבה נשים בגילי או מבוגרות יותר יגידו לך שהגיל מביא איתו חופש מוחלט. את לא מרגישה מחויבת למישהו. את לא צריכה לרצות. זה כל כך משחרר שאת לא צריכה להיות נחמדה כל הזמן. כשג'ו (מילר, מנהלת התוכנית "פול פרונטל" – ד"ג) ואני יצאנו לדרך, הדבר היחיד שרצינו לעשות היה להפיל איזו דלת. בתוכנית הראשונה, אמרנו לעצמנו: 'מה שלא יהיה, נעשה כמה תוכניות שיאפשרו לנו. זה בטח יהיה ממש מעצבן, אבל נעשה את התוכנית מהבטן'".

למה היה הכי קשה להסתגל אחרי שעזבת את ה"דיילי שואו"?

"ההסתגלות הגדולה ביותר הייתה שהאנשים שאני עובדת איתם עכשיו לקחו לי את הטוויטר. הם שינו את הסיסמאות בחשבון הטוויטר שלי, כך שלא יכולתי לראות אזכורים שלי. זה קצת אינפנטילי, אבל זה באמת עזר. הם עשו את זה מיד אחרי הבחירות, כי האזכורים שלי התמלאו בשנאה מעבר לכל מה שחוויתי בעבר, זה היה כמו צונאמי של שנאה".