תסביכים ודרקונים: הטלוויזיה הרגה את משחקי הכס

ממדי הענק של "משחקי הכס" הפכו אותה למפלצת בלתי נשלטת, שרמסה את כוונות יוצר העולם שלה ואת האלגוריות הפוליטיות־דתיות המורכבות לטובת עוד ציצים, חרבות ודרקונים

מתוך "משחקי הכס"
מתוך "משחקי הכס"
21 באפריל 2016

אנחנו נמצאים כבר יותר מעשור וחצי בתוך תור הזהב הטלוויזיוני. כיף לנו. מדי שנה מצטרפות אל הפנתיאון יצירות מרהיבות חדשות שפורצות את מעטפות הז'אנר והמדיום ומדביקות אותנו אל המסך, משתאים ונסערים מפני הטלוויזיה המשתנים לנגד עינינו הקרועות מפליאה. בתוך כל ההתרגשות הזאת ומתוך בולמוס הבינג' שבו אנו שרויים, קל להחמיץ עובדה אחת פשוטה: הרבה יותר קל לשנות את פני הטלוויזיה ממה שמקובל לחשוב.

באפריל 2011 הצטרפה "משחקי הכס" אל מצבור היצירות שעשו קווץ' מוחלט מהמוח של צופיהן והגדירו מחדש את גבולות המסך. היא עשתה את זה תוך שימוש בכוח ברוטלי ובעוצמה תקציבית חסרי תקדים, תוך הישענות על אחת מיצירות הפנטזיה הפופולריות ביותר של זמננו – "שיר של אש ושל קרח" של ג'ורג' ר.ר. מרטין. רוחב היריעה האפי וקנה המידה הבלתי נתפס של ההפקה ניפצו לרסיסים מגוחכים את כל מה שחשבנו שאפשר ואי אפשר לעשות בטלוויזיה, כאילו הגיח דרקון ענקי מהשמים התכולים ושרף את כל מה שקדם לו.

ובאמת, רגע לפני תחילת העונה השישית של הלהיט הענקי מבית HBO כבר ברור ש"משחקי הכס" פתחה פורטל אל מציאות טלוויזיונית שבה אין דבר כזה "גדול מדי", "מסובך מדי" או "יקר מדי". הניצחון הגדול של דיוויד בניוף ודי.בי וייס – יוצרי הסדרה האמונים על תרגומם של הספרים אל הממיר הדיגיטלי – מתבטא בהיקף ההוליוודי של הצלחתם: מעריצים אובססיביים, היסטריה אינטרנטית, מרצ'נדייזינג שובר קופות. כל הבום העל קולי המלווה מותג תרבותי משגשג שהיה שמור עד אז לפרנצ'ייזים קולנועיים כגון "הארי פוטר" או "מלחמת הכוכבים".

אבל זה גם המקור לתבוסתם המסתמנת.

הממדים העצומים של "משחקי הכס" הפכו אותה מפלצת שקמה על יוצריה. קצת כמו שקרה ל"הארי פוטר" עם המעבר לקולנוע, הפופולריות של היצירה המושאלת בלעה לתוכה את המקור הקסום. הספרים השישי והשביעי של ג'יי.קי רולינג נכתבו בחופזה כדי להאביס את מכונת הלהיטים המורעבת של תאגיד הבידור וורנר וכדי לעמוד בקצב ההפקה של הסדרה הקולנועית ובהתבגרות של כוכביה הצעירים. ב"משחקי הכס" לקחו את זה צעד רחוק יותר ופשוט ויתרו לחלוטין על הספרים של ג'ורג' ר.ר מרטין. הוא הסכים להסגיר את קווי העלילה העתידיים שלו ליוצרי הסדרה ולהניח להם להתקדם בלעדיו ולהשאיר אותו מאחור עם קצב הכתיבה המזדחל שהוציא את שמו לשמצה (הספר הראשון בסדרה נכתב ב־1996. מועד יציאת הספר השישי מתוך שבעה עדיין אינו ידוע). מי צריך את המקור בעידן השעתוק הדיגיטלי.

הכסף הגדול של "משחקי הכס" שינה את פני הטלוויזיה אבל גם את היצירה עצמה. זו הפכה להיות סדרה שגם מעריציה הגדולים אוהבים לתעב, סדרה שחותרת נגד התחכום של המקור שממנו היא נובעת ומאבדת מעונה לעונה את הכבוד שרחשה לכאורה לטקסט המכונן שלה. האלגוריה הפוליטית־דתית המורכבת שבמרכז הספרים הפכה לאופרת סבון מוגזמת שמתקדמת בדילוגים משונים בין עלילותיה המרובות, משמיטה נקודות מרכזיות ומתעכבת על זוטות, מזייפת מבחינה דרמטית בצרימות הולכות ומעיקות, מנותקת מחללית האם. "משחקי הכס" נכנסת עכשיו אל השלב שבו היא בולעת את עצמה כמו איזה אורבורוס שיצא מדעתו, קורבן לתאוות הבצע הטבעית של המדיום. שלא יהיה ספק: אנחנו לא נחמיץ אף פרק, כמובן, אך במקביל נשלים עם כך שמקרים עגומים מעין זה ילכו ויתרבו, כי אלו הן הפנים החדשות של הטלוויזיה ואולי של התרבות הפופולרית כולה. איך אומרים בווסטרוס? חבל, חבל על הפנים היפות שלה.

"משחקי הכס", yesOh ו־yesVOD, החל משני (25.4) ב־4:00 במקביל לשידור בחו"ל, שידור נוסף ב־22:00