לא רק בבית ספרנו: יצירות מרחבי העולם שנאסרו להפצה

טיטאניק הנאצית, חוות החיות ושיר לשלום - כמה יצירות תרבותיות שנאסרו להפצה ברחבי העולם

מתוך "זולנדר"
מתוך "זולנדר"
6 בינואר 2016

סערת "גדר חיה" לא הכעיסה את דורית רביניאן, שהבינה מהר מאוד שהפסילה של משרד החינוך "רק מלהיטה והופכת לפקעת של הבטחה, למשהו שאנחנו להוטים עליו כי מונעים אותו מאיתנו". וכמה היא צדקה. פוליטיקאים מן השמאל הפצירו "רוצו לקרוא את הספר", סופרים ואנשי רוח מתחו ביקורת קשה על העוולה והגזענות ומבקרי תרבות לעגו לשר החינוך נפתלי בנט על כך שלא טרח לקרוא את הספר. במובנים רבים זה יכול היה להיות ספין תקשורתי חסר תקדים או תרגיל יח"צ מבריק, אלא שהמציאות העגומה עלתה על כל דמיון ויצאה מכלל שליטה; הספר שהושלך אל הרשימות השחורות של משרד החינוך מחשש להתבוללות, הפך לרב-מכר פוטוגני המתועד בלי הפסקה; במעמד הקנייה, בזמן קריאה ובספריות הביתיות – הוא בכל מקום. המסר של הקוראים לבנט ושות' הוא אחד: במקום שבו שורפים ספרים (מטאפורית), אנחנו נצחק לכם בפרצוף (ליטרלית). "גדר חיה" הפך ללהיט בחנויות הספרים, שלא נהנו כך מתזרימי מזומנים כבר הרבה מאוד זמן. מי היה מאמין שכל מה שצריך, במקום מבצע נוסף של 1+4, זו התערבות חשוכה שתקפיץ את הפיוז של צרכני התרבות.

ואולי זו לא באמת הפתעה. שהרי סך הכל מדובר בשחזור מודרני של ההיסטוריה, שעל ציר הזמן הספיקה לגנוז ולאסור כמויות בלתי נתפסות של יצירות ואמנות שחלקן זכה מן ההפקר וחלקן נדחק אל השוליים ונותר לגווע. "גדר חיה" מצטרף למועדון לא-אקסקלוסיבי בכלל, שכולל בתוכו גניזות וצנזורה של משטרים אפלים, מדינות חוששות ושליטים פגועי אגו. זה מתחיל בתנ"ך הספרדי שנאסר להפצה מהמאה ה-16 ועד המאה ה-19, ממשיך ל"במערב אין כל חדש" האנטי-מלחמתי של אריך מריה רמרק שנשרף בגרמניה הנאצית ועובד דרך "בריאן כוכב עליון" של מונטי פייתון שנאסר להקרנה באירלנד ובנורווגיה ב-1979 (ובשוודיה זכה לקידום המדהים "זה כל כך מצחיק, עד שזה נאסר בנורווגיה!"). והנה עוד כמה שותפי גורל:

"זולנדר" (2001)

מדינות מחרימות: מלזיה וסינגפור

הקומדיה של בן סטילר לא הוקרנה מעולם במלזיה מכיוון שהמדינה הוצגה בו כענייה וסומנה על ידי הממשלה כ"לא ראויה בהחלט". בגלל יחסי שכנות ורגישויות דיפלומטיות כאלו ואחרות, הסרט נאסר גם בסינגפור בטענה שישנם אזכורים רבים לסמים, תכנים מיניים וניבולי פה. כשהופץ הסרט באסיה, כל אזכור של מלזיה שונה למיקרונזיה (עד אשר דלפה ליבשת הגרסה המערבית).

"הזאב מוול סטריט" (2013)

מדינות מחרימות: קניה, נפאל מלזיה וזימבבואה

שובר הקופות של מרטין סקורסזה וליאונרדו דיקפריו נאסר להקרנה בגלל סצנות המתארות סקס, סמים ושימוש מופרז בקללות. בגרסה ההודית נגנזו חלקים נכבדים מן הסרט, שנערך מחדש והוקרן בגרסתו הייחודית. בסינגפור הוקרן הסרט אך ורק באולמות קולנוע שהתאימו לדירוג המגביל שלו.

"טיטאניק" (1943)

מדינות מחרימות: גרמניה, מדינות המערב

"טיטאניק" בגרסתו הנאצית, שמטרתו היתה להרים את המורל של העם הגרמני, נאסר באופן אירוני להקרנה בגבולות המדינה בגלל שלטענת יוזף גבלס (מראשי משטרו של אדולף היטלר) הוא עשוי היה להרים את מורל האוכלוסייה יתר על המידה. מדינות אחרות החרימו אותו בגלל התעמולה הנאצית המובהקת.

"בוראט" (2006)

מדינות מחרימות: מרבית מדינות ערב ורוסיה

הקומדיה הסאטירית המופרעת בכיכובו של סשה ברון כהן לא הוחרמה בלבנון, אך כן בשאר מדינות ערב. בנוסף, ממשלת רוסיה מנעה מאולמות הקולנוע להציגה. הסרט השנוי במחלוקת הואשם בהצגת דמות ראשית פוגענית, כשחלק ממצולמי הסרט הביעו מחאה ותבעו את יוצריו בבית המשפט.

סרט: "מילק" (2008)

מדינה מחרימה: סמואה

במרץ 2009 החליטה מועצת הצנזורה של סמואה לאסור על הפצת הסרט והקרנתו ברחבי המדינה. תחילה לא נימקו מדוע, אך מאוחר יותר נאמר שהסרט הוא "בלתי הולם וסותר אמונות נוצריות ואת התרבות של סמואה. הסרט שמנסה לקדם את זכויות האדם של הומוסקסואלים לא ראוי בכל הקשור ליחסי המין בו, שעומדים בניגוד לדרך החיים כאן בסמואה". ב-2006 אותה מועצת צנזורה החליטה לאסור את הקרנת "צופן דה וינצ'י" בשל הדרך בה תיאר הסרט את הנצרות.

"הנערה בקרמלין" (1957)

מדינה מחרימה: ישראל

המותחן האמריקאי אשר מעמיד את ההנחה כי יוסף סטאלין זייף את מותו ב-1953 ועבר ליוון עם הון גדול, נאסר להקרנה משום שעשוי היה לפגוע ביחסים הדיפלומטיים של ישראל עם מוסקבה.

"מאהבה של ליידי צ'טרליי" (1928)

מדינות מחרימות: ארצות הברית, בריטניה, סין ואוסטרליה

"מאהבה של ליידי צ'טרליי" הפך ידוע בשמצה בתיאורו מערכת יחסים פיזית ורגשית בין איש מעמד הפועלים לאישה מהמעמד העליון. הספר נאסר לפרסום בארצות הברית ובבריטניה מכיוון שהפר את חוקי התועבה (בשנת 1959 וב-1960 הוסרו האיסורים בשתי המדינות). התרגום הסיני נאסר להפצה ולמכירה בשנות ה-30.

"חוג הסרטן" (1934)

מדינות מחרימות: ארצות הברית ודרום אפריקה

על אף שזכה להצלחה רבה באירופה, "חוג הסרטן" של הנרי מילר לא התקבל בתשואות בארצות הברית, שהחרימה אותו עם יציאתו ועד שנות ה-60 המוקדמות. התוכן נתפס כוולגרי, מיני וגלוי. המהדורה הצרפתית נאסרה להפצה  – ושלושה עשורים לאחר מכן נבדקה מחדש לצד חוקי הפורנוגרפיה של ארצות הברית. ב-1964 בית המשפט העליון האמריקאי הכריז שהספר איננו מגונה וכיום הוא נחשב לאחת היצירות החשובות של המאה ה-20.

"חוות החיות" (1945)

מדינות מחרימות: בריטניה, ברית המועצות, איחוד האימרויות הערביות, צפון קוריאה וויאטנם

הספר הסאטירי של אורוול, שעוסק במשטר הקומוניסטי ובמעמדו של היחיד, נאסר להפצה במהלך מלחמת העולם השניה, כשבריטניה וברית המועצרות היו בעלות ברית במלחמה נגד גרמניה הנאצית. בשנת 2002, הספר האנטי-קומוניסטי נאסר בבתי הספר של איחוד האמירויות הערביות, משום שהוא מכיל טקסטים ותמונות שנוגדות את ערכי האיסלאם. הספר עדיין מצונזר בצפון קוריאה ובוויאטנם.

"פסוקי השטן" (1988)

מדינות מחרימות: מצרים, הודו, בנגלדש, איראן, קניה, כווית, ליבריה, מלזיה, פפואה, גינאה החדשה, פקיסטן, סינגפור, סרי לנקה, טנזניה ותאילנד

ספרו הרביעי של רושדי עורר את זעמם של מוסלמים רבים ברחבי העולם בשל הדרך בה הוצגה דמותו של הנביא מוחמד, הספר גם יוצא באופן מובהק נגד מי שאונס את העולם להתאים לפילוסופיית חיים אחת. בין הדמויות השוליות בספר: אלוהים והאימאם. הספר נאסר במדינות מוסלמיות רבות בשל חילול הדת.

"חד גדיא" (1989)

מדינה מחרימה: ישראל

השיר שנאסר להשמעה בסוף שנות ה-80 יצא באלבום "לונדון" ומתבסס על הפיוט מהגדת סדר הפסח ועל לחנו של אנג'לו ברנדוארדי. גרסתה של אלברשטיין מתארת את מעגל הדמים בין הרודפים והנרדפים ומוחה נגד הכיבוש הישראלי בשטחים. "הייתי פעם כבש וגדי שליו, היום אני נמר וזאב טורף, הייתי כבר יונה והייתי צבי, היום איני יודעת מי אני".

"שיר לשלום" (1969)

מדינה מחרימה: ישראל

בסוף שנות ה-60 הוחרם "שיר לשלום" על ידי אלוף פיקוד המרכז רחבעם זאבי ואלוף פיקור הדרום אריאל שרון שאסרו על השמעתו בתחומי הפיקוד שלהם בטענה שהוא עשוי לפגוע במשפחות שכולות. זה נגמר בביצוע הבלתי נשכח של מירי אלוני ויצחק רבין בכיכר מלכי ישראל לשעבר. השאר היסטוריה עגומה.

“Strange Fruit”י(1939)

מדינה מחרימה: דרום ארצות הברית

כשבילי הולידיי הקליטה את "Strange Fruit" היא שוחררה מחוזה התקליטים שלה ליום אחד, על מנת שתוכל לעבוד עליו עם מפיק יחיד שהסכים להצטרף לשליחות. זה היה נושא שנוי במחלוקת, שכלל מחאה נגד גזענות ונגד מעשי לינץ' באפרו-אמריקאיים שהיו נפוצים בדרום ארצות הברית באותה תקופה. השיר נאסר להשמעה על ידי כל תחנות הרדיו הדרומיות.

“God Save The Queen”י(1977)

מדינה מחרימה: בריטניה

הקלטת שיר פאנק על המשטר הפשיסטי של המלכה היתה הכרטיס המהיר ביותר לאיסור השמעה, כשהשימוש בתמונה לעטיפת הסינגל רק זירזה את דחיפות הצנזורה.