אדוני הנשיא: ראיון עם סטפן סטפנסן ("פרזידנט בונגו")

אחרי שיחה עם סטפן סטפנסן, המוכר יותר כ"פרזידנט בונגו", קשה להאמין שהוא הציר המרכזי של ההרכב האלקטרוני המשובח "גוסגוס": הוא נשמע תימהוני מעט, רוחני למדי ונטול שגרת עבודה מסודרת. זו לא הייתה בחירה רגילה: סטפנסן לקח על עצמו את ההנהגה המוזיקלית של ההרכב רק לאחר האלבום הראשון, וגם זה רק משום שכמה מחברי ההרכב בחרו לעזוב והותירו אותו עם השרביט ביד. "גוסגוס נוצרה על ידי אדם אחד. או בעצם שלושה. כמו הספייס גירלס", מסביר סטפנסן. "היה פרויקט, והיה מקום להרבה אנשים עם כישרונות שונים שרצו להצטרף להרפתקה הזו. אני הייתי אחד מהם. לא הייתה לנו מטרה מסוימת מלבד יצירה של סרט. איך שהוא סיימנו עם אלבום. אני מניח שזה היה הרגע שבו חשבנו 'אוקיי, בואו נעשה את זה' והפכנו ללהקת פופ אלקטרוני".

עשרים שנה לאחר מכן, ל"גוסגוס" שמונה אלבומי אולפן ושורת רמיקסים לאמנים מפורסמים כמו ביורק ודפש מוד. הבית שמצאו בלייבל "קומפקט" הגרמני, אחד הלייבלים הבולטים בסקציית האלקטרוניקה המשולבת בפופ, החדיר אותם לתודעה העולמית והקפיץ את הפופולריות שלהם. במהלך התקופה הזו השתנה ההרכב כמה פעמים, וגרעינו המקורי נשמר בקושי, אולם חבריו ממשיכים ליצור ללא הפסקה. "הקפדנו לשמור את העיניים ואת הלבבות שלנו פתוחים לכיוונים לא צפויים", מסביר ספטפנסן את הדינמיקה המהירה: "אל תסגור את הדלת הקדמית, השאר אותה פתוחה כדי שכולם יוכלו להיכנס".

כשמאזינים להפקה הנוכחית של "גוסגוס" ומבחינים באיכויותיו, קשה שלא לקנא בסטפנסון, שהגיע עם ידע ועם רצון ליצור בתחום הקולנוע ולהיות אחראי בעיקר על הקליפים של הקבוצה, והצליח לשנע את אלו למחקר וליצירת מוסיקה. נראה שלמרות הליכותיו המפוזרות הוא למעשה איש מקצוע מן המעלה הראשונה. הניסיון להגדיר את אופן עבודתו ושיטתו המקצועית לא פסח גם על סביבתו הקרובה. "תמיד הייתה לי בעיה לקרוא לעצמי 'אמן'", מתוודה סטפנסן. "הייתה לי ידידה שכינתה אותי 'נגר אמוציונלי' ועזרה לי לקשר את עצמי עם משהו שקשור לאמנות. לעשות מוזיקה זה אומר להתעורר מוקדם בבוקר ולהתחיל לעבוד. זו עבודה קשה עם המון שעות, זו באמת נגרות". בעבודה שלו כולל סטנפסן גם כמה דברים לא שגרתיים: "אני מפליג, אני עושה סקי, אני מטייל בהרים, אני מצלם, כל זה נחשב בעיניי מחקר לעבודה שלי. בעצם כל החיים הם העבודה שלי. אין לי זמן פנוי". כך, למשל, השיג באחד מטיוליו את הכינוי שנתן לו השראה לשם הבמה שלו ומלווה אותו עד עצם היום הזה: " לפני חמש עשרה שנה טיילתי באפריקה ואחד המקומות שנקלעתי אליהם היה גאבון. הנשיא של המדינה היה עומאר בונגו ובאותו הזמן היו בחירות. היה לו המון מרצ'נדייז וכשהגעתי הביתה היו לי טי שירט וכובע של הקמפיין שלו. היה קשה ללבוש דברים אחרים ולאט לאט דבק בי הכינוי הזה".

ההומור וחוסר הפורמליות הניבטים מהכינוי הנבחר של סטפנסן נוכחים גם ביריעה שעוטפת את "גוסגוס": בתמונות היח"צ, בקליפים ובפרפורמנס שלהם, שבהם אפשר למצוא רמיזות הומו־אירוטיות, דקדנס ניינטיזי ועלטה מסתורית ומוזרה השורה על חבריה. "חשיבה ישירה, נסיבות ביזאריות, ומיניות לא צפויה", הוא מסכים עם הקביעה, "אנחנו אוהבים דברים מוזרים. דברים שגורמים לך לחשוב, דברים שקורעים אותך לחתיכות ובונים אותך מחדש באותו זמן. ועל כל זה אנחנו מצליחים גם לעשות מוסיקת פופ, ואז יש לך עוגת מיינסטרים שאפשר לנגוס בה".

אחד מהאלמנטים שהופכים את היצירה הלא שגרתית של "גוסגוס" לאבן שואבת הוא זירתם הגיאוגרפית – רייקיאוויק שבאיסלנד, שממנה, בין השאר, הגיעו גם ביורק, סיגר רוס, באנג גאנג ועוד. "רייקיאוויק היא דוגמת מיקרו לסביבה יצירתית גדולה", אומר סטפנסן. "יש שם הכל והכל נעשה מהר מאוד. אנחנו חורגים הרבה מאוד ומהבחינה הזו יכול להיות שאנחנו נחשבים אוואנגרד אבל האמת היא שעמוד השדרה של דברים בנויים אף פעם לא נמצא רחוק מדי מהדבר עצמו. השראה היא החיים ואני חושב שזה יכול להיאמר על כל האמנים. להיות זה טבע, אקלים, אהבה, שנאה מלחמה או וואטאוור. אני מקבל השראה מהחיים אבל אני גם נהיה מאוד עצוב מהם".

סטפנסן יגיע למרתף הקריר של הפסאז' בשישי הקרוב, שלוש שנים לאחר ביקורו הקודם בתל אביב. למרות בחירתו להגיע בתקופת פוסט לחימה, כאשר אמנים רבים אחרים מעדיפים לבטל, הוא עדיין מוצא רגע להביע את מורת רוחו מהמצב. כאשר הוא נשאל מי היה רוצה להיות אם היה יכול להיות אדם אחר הוא ענה: "הייתי רוצה להיות זה שיהיה מסוגל לעצור את המלחמה האכזרית והנוראית הזאת".

סטפנסן אמנם אינו נמנה עם שורת הדי.ג'ייז המבוקשים ביותר בעולם ולמעשה נראה שמעולם לא נחל את הצלחתם של אמנים הנאלצים לישון בכל יום בשבוע בעיר אחרת, אך ניכר שהוא נושא באמתחתו מוסיקה מעניינת ולא שגרתית והרבה אהבה לתקלוט. "אני איש פשוט ואני אוהב מוסיקה פשוטה. כל דבר שמסבך דברים קשה לי. לרוץ במעגלים זה לא הקטע שלי. זה הסיפור שאני רוצה לספר".