פי אלף יותר טיים אאוט: ביקורת שיכורה על הפושן בר

לאחרונה עברתי לכרם התימנים. מצד אחד הסופרמרקט הגדול באזור (אולי שמעתם עליו) – שוק הכרמל, מצד שני ים ומצד שלישי האזור הפחות סימפטי של אלנבי. אני מנסה בכל מאודי להתעלם מהצד השלישי שסובב את ביתי מאחר ומדובר במקטע בתי עסק כמעט קסום שמלא בזוהמה והסיוט של כל אם שבנה יוצא לבלות.

עוד ביקורות בר שיכורות:
בית הפסנתר הוא מקום שבו כולם יוצאים מרוצים 
הקיי בר הוא המקום לצאת אליו כשהטמפרטורה הופכת חד ספרתית
לרוטשילד 12 יש שירותים מספיק מרווחים כדי לבצע את זממכם

אבל מסתבר שלא הכל שחור בצפון אלנבי. הערה אגבית של חבר בבית קפה האירה את עיני כי יש סצנה מתחת לאפנו שאנחנו לא מכירים: סצנת הגיקים. כולנו מכירים אותם ומתבלבלים ביניהם לבין חנונים מבלי לדעת שזה משהו שלא מתבלבלים לגביו אבל אף אחד לא יודע שלסצנה הזאת יש בר משלה – פושן בר. הבר שנפתח ע"בני הזוג דן חושן וטל מרום על מנת שלבנם ולחבריו יהיה איפה לבלות הפך במהרה לה-מקום של סצנה זו. ערבי קונספט מושקעים בנושאי משחקי תפקידים לצד שולחן ביליארד ושולחן הפינג פונג היחיד בבר בתל אביב יכולים להיות הפתרון לשבירת הסטיגמה של אזור זה באלנבי. אולי בכל זאת יש תקווה.

אמצעי טשטוש

לשם ניפוץ המיתוסים לקחתי עימי את עמרי – חבר בביקור מולדת המשמש כאחי הגדול והספה המארחת בביקוריי האחרונים בניו יורק. השיעור לחיים שלמדתי מעמרי הוא ש"בירה זה הכי טוב. אתה שותה עד שאתה נהיה שיכור ואז אתה מפסיק לשתות ואתה לא שיכור יותר". כתלמידה מצטיינת החלטתי כי נלך על פי המוטו הזה ונשתה בירה – והרבה ממנה. אחרי שהתחלתי להתנדנד כמו פיראט על מסיבת יאכטה הבנו שזה הזמן שלנו לצאת.

מוזיקה

המוזיקה בפושן בר היא לא האישיו. הרבה מהווייב של המקום קם ונופל על העובדה שהוא "מקום של דיבורים". הקו הכללי הוא מוזיקת מטאל ש(איך לא) היא המוזיקה המועדפת על עמרי בן ה-17 ועמרי הנוכחי. הוא היה באקסטזה בזמן שניסיתי להבין את הדיסוננס בין מוזיקת מטאל לווליום נמוך.

הימרחות

כאמור, הפושן הוא "מקום של דיבורים". האלכוהול זורם כאן בכמויות לא נורמאליות ונראה כי הדבר ההגיוני ביותר הוא לזרוק לנו איזו ספה או שתיים. אך זה לא המצב. מי שירצה להימרח יכול לחבק את הרצפה. אל חשש – אף אחד לא יבחן אתכם בהרמת גבה.

שירות

יש להניח שחוסר הפוזה של יושבי המקום הביא למצב כי אין סיבה שכולם לא יהיו נחמדים אחד לשני, לרבות הצוות.  בהתחלה לא הבנתי מה הסיפור ולמה הברמן יצא מהבר כדי להגיש לנו למרות שיש מלצרית אבל אז הבנתי – אם הוא יכול באותו רגע לשרת אותנו, אז למה לא?

דרינקים

או! איזה כיף שהגענו לחלק הזה! הקוקטיילים בפושן בר, הנקראים פושנים, נרקחו בהשראת עולמות הגיימינג. שמותיהם (מאנה, HP, סטמינה ופאנטום) מבוססים על אלמנטים ממשחקים והשוס האמיתי הוא הגשתם במבחנה עם תחתית זוהרת שהופכת את כל הסיפור למגניב ופוטוגני בטירוף. עמרי בן ה-13 יצא מגדרו, אני צילמתי לסטורי באינסטוש ושתיתי בהנאה כל אחד מהקוקטיילים שהיו טעימים, פשוטים וקלילים. השוס השני בגזרת האלכוהול הוא שהפושן הוא הבר היחיד בישראל שמגיש מיד (Mead). כן, כן, השיכר הסקסי הזה ששותים ב"משחקי הכס". בצורה לא אחראית למדי שתיתי שלוש כוסות מיד ברצף עד שכבר באמת לא ידעתי אם אנחנו על יאכטה או שסתם העולם זז.

אווירה

לקח לי זמן לרסן את האינסטינקטים המתנשאים וה"OMG למה הוא לבוש ככה?", אבל בסוף הבנתי את העניין. האווירה בפושן בר רגועה ומשפחתית. למרות שחובבים כאן שתיינים רציניים ועמרי מצא את עצמו בתחרות "מי יצטרך השתלת כבד קודם" עם בעלי המקום, כשמגיעים לפושן בר צריך לדעת למה אתם נכנסים כדי שלא תצאו ווירדוז. אנשים פותחים משחקים על השולחן, חולים על חידות ובקיאים בנושאי שיחה שלא תבינו מהם מילה. חשוב לדעת כי שולחן הבילארד במרכז הקומה העליונה הוא אישיו כי משום מה כולם ממש טובים בביליארד. כשניסיתי לנצל את שיוכי למין הנשי ולבקש "פליז פליז פליז אפשר לשחק" נתקלתי ב"אנחנו באמצע משחק". כשהגיע תורי הייתי כל כך שיכורה וגרועה שלא החזקתי יותר מסיבוב אחד והחזרתי בבושת פנים את המקל למי ששיחק לפני. כל זה כנ"ל גם על שולחן הפינג פונג בקומה התחתונה הזורח באור אולטרה סגול.

עישון

מותר לעשן בקומה התחתונה המיועדת לכך.

מדד הקיא

האווירה האפלולית, התחפושות והדרינקים ההזויים לא הולכים יד ביד עם השירותים הנקיים, המצוחצחים והמוארים של המקום. מי שרוצה להקיא ישמח לשמוע כי הריח בשירותים נפלא וסביר להניח שאתם יכולים להימרח על הרצפה, להתפקס מהנורות הסחיות ולצאת משם נקיים יותר.

מדד המאנצ'

בטח ציפיתם שהפושן יגישו חזיר צלוי עם תפוח בפה אך לא – האוכל כאן פשוט למדי. צ'יפס טעים הדומה לזה המוגש במקדונלד'ס (תודה לאל), פיצות דקות וקלילות (יש גם טבעוניות), פלאפל (וואט?!) וטוסטים. מאנצ' ראוי לכל הדעות.

ולסיכום

למצוא עולם אחר בתוך סצנה כל כך קטנה בתוך עיר קטנה עוד יותר זה מרענן ומרגש. השירות טוב, אף אחד לא שופט אותך (כי למה שבחור בתחפושת ישפוט אותי שנפלתי מהכיסא?) והאווירה שונה לחלוטין מכל מה שאתם מכירים.

לפושן בר