ביטר סוויט סימפוני: אבי ביטר דווקא שמח להופיע בפני קהל היפסטרי

"הריאיון הזה הולך להיות ארוך?", פונה אלי אבי ביטר בשאלה השמורה לכוכבים הוליוודיים, ברגע שאני נכנס לדירתו הצנועה בבניין מטופח בחולון, שם אנחנו יושבים לשוחח על כוס קפה שחור וּופלות שוקולד שמגישה לשולחן אשתו קרן שלה הוא נשוי 20 שנה. הם הכירו כשקרן הייתה בת 14 ("חיכיתי לה שתהיה בת 18"), וזה גלגול החיים השלישי שלהם ביחד, לפי ביטר: "זה אמר לי הרב שלי ברלד, זה שהתקשורת התעללה בו".

ביטר מעיד שהוא עוזר בבית, עושה כלים ואף זורק את הזבל אם היא מבקשת. הוא תופס את עצמו כגבר רגיש ("לבנות שלי ולמשפחה של אלאור אזריה") תומך נלהב בשלום ("אפשר לחיות יחד גם עם הערבים וגם עם הכוזרים וגם איתנו, עם הישראלים") וחסיד של שירי ארץ ישראל היפה ("חוה אלברשטיין, יש לה כמה שירים שאני חולה עליהם"). אך השנים הלא פשוטות, הדעיכה בקריירה ופשיטת הרגל שעליה הכריז עוד ב־2014 השפיעו על ביטר, שנראה סקפטי לגבי הריאיון והחיים בכלל.

שמחת חיים שופעת מעולם לא הייתה הקטע שלו. הומור בצד ודיכאון בצד – ביום חמישי הקרוב יופיע חלוץ הדיכאון בטורקית כבדה לראשונה במוזיאון תל אביב במסגרת אירועי "לילה אסור במוזיאון" של התדר, המקום שבו ההיספטרים פוגשים את התרבות הגבוהה, ועכשיו גם את אבי ביטר.

למה אתה לא אוהב להתראיין?

"כבר נהיה איכסה כל מה שקורה בתקשורת, במוזיקה, כל 'הכוכב נולד' הזה. שולחים לאירוויזיון כל מיני זמרים, מי הם בכלל, מאיפה הם באו, מה עם הוותיקים, למה לא שולחים את חיים משה?".

הוא חדשות ישנות.

"ומה חדש באלה? רק פאדיחות הם עושים באירווזיון".

אתה היית רוצה להופיע באירוויזיון?

"גם אם היו אומרים לי בוא תופיע מחר לא הייתי בא. לא בשבילי הדבר הזה".

אתה מבסוט מזה שאתה הולך להופיע במוזיאון?

"כל הופעה שיש לי אני מבסוט. אה, כי זה במוזיאון? אה, רמה יותר גבוהה… אני שמח שאני מגיע למקומות שלא שומעים שם מזרחית וגם לא ים תיכונית".

אתה חושב שהקהל שם מגיע בראש פתוח?

"ולא מה, בקטע של סתלבט?"

כן.

"אתה יכול לדבר איתי פתוח אחי, אני בראש פתוח. אני עושה דברים יפים, דברים טובים. אם לא הייתי טוב לא היו מביאים אותי".

אם לפני כמה שנים היו אומרים לך בוא תופיע במוזיאון תל אביב, היית מופיע?

"הייתי אומר להם 'מה זה?'".

אז מה השתנה?

"הופעתי כבר בהמון מקומות. אני שר מוזיקה מזרחית, מוזיקת נשמה. אני לא משלים עם זה שאומרים מוזיקת דיכאון, גם אביב גפן הגדול שר שירי דיכאון, כל שירי האהבה הם שירי דיכאון".

העולם נחרב, אחי

ביטר מנהל יחסי אהבה־שנאה עם התקשורת כבר שנים רבות. הייתה, כמובן, הופעתו הדומעת המפורסמת בתוכנית של דודו טופז, אז האשים את העיתונאים כי שפכו את דמו והרסו לו את הקריירה עם פרסומים על חשדות בזיוף ומרמה. אחר כך, בתוכניתו בערוץ ביפ ("אבי ביטר חי בסרט"), התחקה אחר הכוזרים הצוררים (בקריצה לא פוליטיקלי קורקט לאשכנזים). מתוכנית הריאליטי "היכל התהילה" הוא הודח על ידי ההפקה לאחר שהתבטא בגנות הומואים וסירב ללחוץ את ידו של הזמר אדם (בחודש שלאחר התוכנית הוא מיהר להופיע במסיבת גייז וגם במהלך הריאיון מעיד על עצמו כגיי פריינדלי – "אני נגד אלה שלמשל יחליטו שהם כועסים על ההומוסקסואלים").

כזה הוא ביטר, נופל וקם ותמיד מוצא את מי להאשים. אבל דבר אחד אפשר לומר לזכותו גם היום. אפילו אחרי שתהילת "הקבביטר" חלפה לה, הוא עדיין יודע לשחק את המשחק ולשלוף שפן שמנמנן ומפתיע מהכובע. הוא מספר כי בימים אלה סיים לכתוב תסריט לסרט חדש בשם "חברים", שיעסוק בשלושה יתומים שהופרדו בנעוריהם ("זה ההשראות שבאות לי בשינה בלילה") ונשבעו לחפש זה את זה, ואכן חוזרים לעשות זאת לאחר 30 שנה.

מי נחשב כוזרי בעיניך?

"להגיד לך מה כוזרים? בצלם הם כוזרים, הם לא אוהבים את המדינה והם לא אוהבים את היהודים והם הגזענים הכי גדולים. אז הם כוזרים. הם לוקחים את דגל ישראל ומחרבנים עליו. הם קושרים אותו בישבן וזה לא יפה. אלה דברים מגעילים. ואני תמיד אומר לפני שנעשה שולם עם הערבים נעשה שולם בינינו. אני חי עם המון חברים אשכנזים והם חיים כמו מזרחים. יש קומץ שזה הקומץ הכוזרי הזה. וזה חבל, חבל, כי פה אפשר לחיות ביחד גם עם הערבים וגם עם הכוזרים וגם איתנו, עם הישראלים. הבעיה היא שיש הרבה פרופסורים וכולם נגד ראש הממשלה, אף אחד לא מפרגן לו".

טוב, הוא חשוד בשחיתות.

"אולמרט לא היה מושחת?".

הוא בכלא.

"אשתו של רבין לא גנבה כסף בזמנו?".

הוא התפטר.

"אז יש חשדות, גם נגדי היו חשדות. הרי מי מבשל את כל זה, זה השמאל".

אבל בוא נדבר על היצירה שלך. מה גורם לך ליצור?

"אכזבות מדברים שראיתי בחיים, סצנות אמיתיות שראיתי, מוות ופרידות. סצנות של הרס".

הרס של מה?

"הרס של החיים. טייקונים שנהרסו ושהתמוטטו. העולם נחרב, אחי. תראה מה קורה, הרבה אנשים מתמוטטיים פה, מאבדים את הבית ואת הכסף".

יש תחושה שהעולם נחרב?

"אני מרגיש שהוא נחרב, כן".

זאת תחושה קשה להתעורר איתה בבוקר.

"מאוד מאוד. מי רוצה מלחמה? יש מישהו שניצח במלחמה? רוצים לחיות בשלום. אם היום היה שלום הייתי מופיע בכל ארצות ערב, אין מדינה שלא רוצה אותי".

אתה שומע מוזיקה טורקית?

"ההשראות באות משם. מוזיקה טורקית היא הכי יפה בעולם. אבל אתה יודע, התווים באים מדוד המלך, והיוונים גנבו אותם מבית המקדש… וזה רשום לך בספר, שכחתי את שמו, זה רשום הכל בספר. אני מאמין, אני מאמין מאוד בבורא, אבל אני לא פנטי, אני חצי ליברלי".

מה זה חצי ליברלי?

"יש דברים שעוברים אצלי, כל אדם שבא לעולם, ככה הוא יחיה, אף אחד לא יבוא ויגיד 'זה, הוא הומוסקסואל', זו הבחירה שלו בעולם הזה".

אתה תזרום ותופיע בחתונה של הומואים?

"אני הופעתי במועדון של הומואים".

ובחתונה של הומואים?

"אם יזמינו אותי, כן. זו עבודה, אין לי עם זה בעיה, יש לי המון חברים כאלה".

במועדוני ההופעות, גם שם יש את זה?

"יש המון גברים קשוחים שהם הומוסקסואלים. אתה יכול לשנות הכל אבל לא את טבע האדם".

נשארתי רק אני

קל להתייחס להופעתו של ביטר במוזיאון כאקט של נונסנס, מופע ביזאר מודע מדי לעצמו בחסות מעצמת ההיפסטריות של התדר, אבל אם מביטים לאחור על הקריירה ארוכת השנים של ביטר – זמר, תסריטאי, שחקן ובמאי שבאמתחתו יותר מ־40 אלבומים, עשרה סרטים וכמה תוכניות טלוויזיה – מבינים שביטר הוא בכלל דמות אינדי במובן העמוק של המילה, לטוב ולרע. רק שהאינדי שלו הוא מהצד השני של הכביש, של מועדוני ההופעות בראשון לציון.

רק בחודש שעבר נרשמה היתקלות בין ביטר לבין העולם, כשבוולנטיינז דיי הוא הפציע בחיינו עם פוסט פייסבוק שהוקדש לאשתו ("ויתרתי על הפצועות למענך, תייגו פצועות"). מתברר שהפוסט פורסם בעמוד מעריצים הומוריסטי ("אבי ביטר – העמוד הרשמי"). הם טענו לשיתוף פעולה מצדו, וביטר טען שמעולם לא שיתף עמם פעולה ושהם פוגעים בשמו הטוב ("כתבו עליי שאני שחצן ושאלך לדודו טופז לבכות לו, אבל דודו טופז איננו").

למה אתה חושב שאנשים רוצים להתחזות לאבי ביטר בפייסבוק?

"אולי כי אני מותג".

אתה רואה את עצמך כמותג?

"מותג של משהו".

של מה?

"של המוזיקה המזרחית, כי המוזיקה נכחדה, נשארתי רק אני. כולם עטפו את עורם בעור של שפן והלכו לכיוון של הפופ המזרחי הים התיכוני. אני נשארתי עם המוזיקה המזרחית הערבית".

והיום זה לא עובד?

"יש לזה קהל אדיר, קהל נאמן, שאם תיקח אותו לשמוע אביב גפן זה לא יעניין אותו. טוב לי בנישה שלי, אני יכול לכתוב שירי ארץ ישראל ברמה גבוהה מאוד ולשלוח לשלמה ארצי ולהרבה זמרים טובים, אבל אני אוהב להתעסק בעניינים שלי".

כשאתה במחסום כתיבה מה אתה עושה?

"אני יורד מזה, יושב לראות טלווזיה ולמחרת מתחיל שוב. כמה אתה יכול לכתוב? לפעמים זה נתפס".

מה השאיפות שלך להמשך?

"לעשות קיסריה, להביא את הקהל שלי משני המגזרים ולראות איך הם שרים את השירים שלי בפזמון, בצעקות".

כיוצר היה לך מודל לחיקוי?

"בז'אנר שלי כמעט כולם מחקים את המוזיקה שלי, זה הדור הצעיר יותר. לחקות אותי הם יכולים, אבל לשיר כמוני הם לא".

הכוונה היא למישהו שהשפיע עליך.

"עליי? בארץ?".

בארץ ובעולם.

"גדולי הזמרים בטורקיה שגדלתי בבית עם המוזיקה שלהם".

מה היית רוצה להסביר לאנשים שלא מבינים אותך?

"הייתי מסביר להם שאבי ביטר הוא לא אדם טיפש, הוא לא אדם רע, הוא לא אדם מטומטם. אבי ביטר הוא אדם שאוהב אהבת חינם כל אזרח ואזרח ישראלי, אוהב לעזור לזולת, עוזר הרבה לאנשים מסכנים. אני מרגיש פשוט, אני לא כמו האנשים שאוהבים להיות באליטה. כמו אריק איינשטיין שהיה איש צנוע וגם מלך. הוא היה עניו".