אקסטרה צ'יז

הוא מלמד בבית ספר דתי, יש לו פטיש לאייטיז והוא משתדל דווקא להתעודד מהמוות סביבו. עוזי רמירז בראיון מזוקן ואלבום חדש

צילום: גוני ריסקין. התמונה צולמה בטיילור מייד
צילום: גוני ריסקין. התמונה צולמה בטיילור מייד
23 באפריל 2014

"באתי עם חליפה כי נדמה לי שלאלבום הזה מגיע משהו קצת יותר מעונב", מסביר עוזי רמירז את הלוק המהודר והמפתיע שאיתו הוא מגיע לראיון לרגל השקת אלבום הסולו השני שלו, "Cheese In My Pocket". כשזה מגיע ממנו, אפשר להבין למה הוא בוחר להסביר את העניין, הרי אם יש משהו שיותר מזוהה איתו מאשר הגיטרה זה הסטייל הזרוק, הגופייה הישנה והאווירה הכללית של מי שהרגע חזר מעבודת כפיים באסם. "יש באלבום הזה משהו יותר נקי", הוא ממשיך, תוך שהוא נפטר מהז'קט, מזמין בירה ונשאר רק עם אותה הגופייה.

עוזי (פיינרמן) רמירז עבר דרך ארוכה בסצנת האינדי הישראלית: הוא היה חבר בלהקת בום פם, הקים את האחים רמירז וניגן באינספור הפקות נוספות. הוא נחשב לאחד הגיטריסטים המוכשרים שפועלים במחוזותינו, ובצדק. אלבום הבכורה שלו, "Lick My Heart", שיצא לפני יותר משלוש שנים, הפך ללהיט בסצנת האינדי וזכה בין היתר לתואר אלבום השנה במצעד השנתי של קול הקמפוס. האלבום גם הביא לידי ביטוי את החיבור העמוק של רמירז לרוק, לבלוז ולקאנטרי. האלבום החדש, הוא אומר, הוא הרבה יותר מסך ההשפעות הללו. לא שהוא זונח את הבסיס האמריקאי שממנו הוא בא, אבל באלבום החדש יש "ממש תזמורת ואפילו מוזיקה קלאסית", הוא אומר ומספר שאם יש מוזיקאי שהוא מאזין לו הרבה לאחרונה זה אלטון ג'ון. לדעתו משהו ממנו בטוח חלחל לאלבום.

רשימת המשתתפים והתורמים לאלבום החדש ארוכה מכובדת. רמירז קיבץ סביבו שורה של כ־30 מוזיקאים מעולים – בהם הבסיסט שחם אוחנה והמתופף טל תמרי – בתור הלהקה הבסיסית. אליהם מצטרפות אורקסטרה ומקהלה של חברים ובהם מאיה דוניץ (קולות קלידים), קותימן (כלי הקשה, קלידים), ספי ציזלינג ואבישי כהן (חצוצרות), אלון לוטרינגר, רותם בר אור ורות דולורס וייס (מקהלה), מאיה בלזיצמן (צ'לו), יובל טובי זולוטוב (טובה) והרשימה נמשכת ונמשכת.

אולי אחת הסיבות שבגללן רמירז מקיף את עצמו במקהלה היא שהוא עדיין מתקשה לתפוס מעצמו זמר ומתוודה שזה גם היה הקושי הגדול ביותר שבו נתקל בהפקת האלבום החדש. אף שזה לא אלבומו הראשון והוא כבר שר על במות לא מעט, הביטחון שלו עדיין נמצא בכתיבה ובנגינה. יש שירים שבהם הוא עדיין מוצא את עצמו מתחבא מאחורי הזקן, בעיקר כשהוא מבצע את אלה החושפים נפש פגיעה. "אם אני עומד מול מיקרופון בלי גיטרה, אני פשוט לא יודע מה לעשות עם הידיים", הוא מעיד. לכן את השירה באלבום הוא בחר להקליט ב"גג שני טייקים", כדי שלא יסתכסך עם עצמו ויטבע בביקורת עצמית. מה גם שהסגנון הלא מוקפד של השירה מתיישב טוב עם הערכים של המוזיקה החופשית והטבעית שממנה הוא כל כך מושפע.

בשלוש שנים האחרונות הפך רמירז למורה מבוקש לגיטרה, ומלבד המון שיעורים פרטיים הוא גם מלמד בבית בית הספר הדתי למוזיקה מזמור. כשאני שואל מה לו ולבית ספר דתי, רמירז מספר שהוא הגיע לשם לפני כמה שנים עקב הכרות עם דניאל זמיר, מוזיקאי חוזר בתשובה למד איתו בתלמה ילין. "אני ממש לא מתחזק, אף שהזקן עשוי להטעות", הוא צוחק. "מה שכן, הייתה תקופה שהייתי מניח תפילין פעם בשבוע עם תלמיד בבית הספר. הוא ביקש ממני ואמר שזה עושה לו טוב, אז זרמתי. כשהתחלתי להיות טבעוני והבנתי שהתפילין עשויות מעור, חתכתי מהסיפור".

חוץ מהעברת שיעורים, בזמן שעבר מאז הוצאת אלבומו הקודם הוא הפיק את הפסקול לסרטו של נוני גפן "לא בתל אביב", ניגן בשלל הרכבים והפיק אלבומים ובהם את החדש של שי נובלמן. בחודשים האחרונים היה עסוק מאוד בגיוס כסף באמצעות פלטפורמת מימון ההמונים הדסטארט, לטובת המיקסים והמאסטרינג של האלבום החדש. כך הצליח לגייס יותר מ־50 אלף ש"ח, וכעת הוא עסוק בלהחזיר למשקיעים את שיעורי הגיטרה הפרטיים שבהם זכו.

את האלבום הפיק בעצמו ולשם הפקת התזמור, עניין שהוא לומד בימים אלה, הלך רמירז לשאוב השראה מהמלחין והמעבד צח דרורי. "באתי לראות אותו עובד וזה היה בית ספר מטורף. הוא מאסטר בכתיבת שכבות, יש לו חזון שפשוט קם לחיים". עבור המאסטרינג של האלבום החליט רמירז שהוא הולך עד הסוף – חיפש את מי שעבד עם להקת הבלאק קיז ושכר את שירותיו. "אני מאוד אוהב את הסאונד שלהם", מסביר רמירז את הבחירה. "היה לי חשוב לעדכן את הסאונד שלי, כי יש משהו בגישה שלי שהוא מאוד עתיק, מושרש בסיקסטיז ובסבנטיז".

מתברר שכמי שמזוהה עם אמריקנה ועם טיולים מחוף לחוף באוטו עם גג נפתח – רמירז חוטא גם באהבה לתרבות האייטיז. הוא מראה לי את המוזיקה שלה הוא מאזין בנייד, ובאופן מפתיע הרשימה מורכבת משמות של להקות וזמרי פופ דוגמת בוני טיילר, א־הא, יוריתמיקס ודוראן דוראן. "זה בקטע טיפה מוגזם, אני יודע, אבל היה אחלה עניין באייטיז. ההשפעות האלה מצאו את דרכן גם לאלבום, מאיה דוניץ מכניסה קצת השפעה אייטיזית בשיר Up & Down’'".

ואם זה לא די בלרמז על איזשהו פטיש שרמירז פיתח לשנות ה־80, הקייס של הנייד שלו חותם על כך עם הדפס של לא אחר מאשר רוקי בלבואה. "יש לי גם כובע וחולצה של רוקי", הוא מספר. בעבר רמירז היה מופיע עם תיאטרון בובות נודד, שהעלה בין היתר הצגה של כל סרטי "רוקי" בבובות. "ב'רוקי 2' יש קטע שבו אדריאן בקומה ורוקי שר לה איזו פואמה עילגת. אמרתי לעצמי שאני חייב להלחין את זה. הקלטתי את השיר ורציתי להכניס אותו לאלבום. במשך שנה רדפתי אחרי אישור לזכויות, אבל בסוף קיבלתי מייל מ־MGM  שבגדול אומר 'לא'".

על שירי האלבום הוא מספר ש"רובם עוסקים בפרידות או במוות או ברצון למפגש. באלבום מופיע גם ' Love You All The Time' – אחד השירים הראשונים שכתבתי, בגיל 18".

ומה בנוגע למוות שמקבל אזכורים באלבום?

"המוות תמיד מסביב. אימא שלי נפטרה כשהייתי צעיר מאוד ולאחרונה אשתו של אבא שלי נפטרה. היא הייתה דמות משמעותי בשבילי. המחשבה על מוות תמיד נוכחת, לפעמים דווקא בקטע מעודד".

נדמה שלעומת אלבום הבכורה, "Cheese In My Pocket" הוא פרויקט הרבה יותר שאפתני, מורכב ומחושב עבור רמירז. "האלבום הקודם היה טיפה מוגזם, הופיעו בו 20 שירים", הוא אומר ומסביר שהוא ביטא בו איזשהו צורך לפרוק שנים של יצירה, מה שהוביל לחוסר איזון מסוים.

קראת לאלבום החדש "Cheese In My Pocket". איך זה מסתדר עם העובדה שאתה טבעוני כבר כמה שנים? או שזה בכלל טופו?

"ידעתי שזה יהיה מעט מוזר לקרוא לאלבום ככה, אפילו קיבלתי ביקורת מצד כמה טבעונים מיליטנטים. עיתונאי אחד לא רצה לכתוב על האלבום בגלל השם, עד ששמע שאני טבעוני בעצמי. זה אלבום קצת צ'יזי, אז קראתי לו כך, אולי כמעין התנצלות".

עוזי רמירז ישיק את אלבומו החדש בבארבי, שבת (3.5), 20:30