בלבי בוערת אש

בתשע בערב אני מצטרף לתור של כאלף איש העומדים מחוץ למחסן גדול במעמקי ברוקלין. כולם לבושים ב"בגדים רשמיים", כמתבקש. אנחנו נראים כמו חבורה של מתחפשי גלאם־גות' בדרכנו למסיבת סקס סודית. אבל האמת היא שמצפה לנו אירוע טוב כמעט באותה מידה: הופעה של ארקייד פייר.

בפנים, האווירה דומה פחות לסרט "עיניים עצומות לרווחה" ויותר למסיבת דיסקו חתרנית. הקהל רוקד לצלילי מרווין גיי, לאורם של שישה כדורי דיסקו מסתובבים. זה יכול היה להיות 1977, בשיא תקופת הדיסקו, כשרחבת הריקודים הייתה פתוחה לכל מה שעולה ברוחך. "בגלל זה אני אוהב את ניו יורק!", צורח איש עם ברזלים על השיניים וכובע פדורה, כשהשיר של גיי דועך לאטו והמופע מתחיל. חברי להקת ארקייד פייר, בחליפות לבנות צחורות, עולים לבמה ומיד נכנסים לקצב הפועם, המלווה בתופי בונגו, של הסינגל החדש שלהם, "רפלקטור". השיר מחבר בין מומחיות הדיסקו המדהימה של המפיק החדש שלהם, ג'יימס מרפי (שהתפרסם בעקבות עבודתו עם אל.סי.די סאונדסיסטם), לבין האובססיה האישית של ארקייד פייר עם עולמות חבויים, אורות מנצנצים ואשליית מציאות. "התאהבנו, לבד על במה", שר הסולן ווין באטלר, ומדבר כנראה לא רק אל הקהל אלא גם לאשתו, רג'ין שסיין, המופיעה לצדו.

אין ספק שהשישייה ממונטריאול עברה דרך ארוכה מאלבום הבכורה המבריק שלהם, "Funeral". הם הופיעו לראשונה ב־2004, ונראו ונשמעו כמו שבט אבוד של מגידי־עתידות, המצליחים לתמצת את כל העצב העצום שבעולם לשורת אינדי־רוק אחת. באלבומם הרביעי "Reflector", המצוין באותה מידה, הם אימצו השפעות של דיסקו, פּאנק, Fאנק, דאב וגלאם רוק. כפי שארקייד פייר גילו במסעותיהם להאיטי – האי הקאריבי שבו נולדו הוריה של שסיין – קצב פועם יכול ללכת יד ביד עם כאב, ואפילו לקרב אותך קצת לעולמות שמעבר למציאות שאנחנו מכירים.

צפו בקליפ ל"Afterlife":

הכוחות המוזיקליים העוצמתיים האלה נמצאים לא רק במסיבות רטרו במחסנים בניו יורק, או בטקסי וודו מפחידים. מופע הדיסקו של ארקייד פייר הגיע גם ללונדון. הלהקה, המופיעה תחת השם "הרפלקטורז" (זהו השם החלופי שבו הם משתמשים כדי להתחבר לבוגי הפנימי שלהם), תהפוך את הראונדהאוס בלונדון למשך שני ערבים למקום הכי קול בכדור הארץ. פגשתי את ווין באטלר זמן קצר אחרי שכדורי המראות הפסיקו להסתובב, לאחר ההופעה בניו יורק, כדי לשמוע עוד על מה שמסתמן כמופע השנה בלונדון.

מה הרעיון מאחורי מסיבות הדיסקו?

"רצינו לתרגם את רוח החוויות שחווינו בקרנבל בהאיטי למשהו שהאנשים בבית יכולים להבין. זו הייתה הפעם הראשונה שנהניתי לרקוד כחלק מקהל עצום".

אתה רקדן טוב?

"אני לא חושב שזה משנה – הרעיון הוא שהמוזיקה מניעה אותך. אני לא מסוגל לרקוד כשמשמיעים שיר שאני לא אוהב. בתיכון, אם היה שיר של ניו אורדר או דפש מוד, הייתי קופץ מיד. אבל לרקוד לצלילי האוס גרוע זה לא משהו שאני מסוגל לעשות. אקסטסי בוודאי עוזר, אבל אף פעם לא ניסיתי".

למה לא?

"אף פעם לא נזקקתי לעזרה הזאת. אני מעדיף להתרגש ממשהו נהדר, מאשר להשתמש בסמים כדי שמשהו גרוע ייראה לי נהדר. יש הבדל גדול בין נסיעה לאיביזה שבה רואים אנשים לוקחים סמים ומנסים לשכב אחד עם השני, לבין נסיעה להאיטי שבה רואים מתופף וודו מנגן, והילדים שלו יוצאים מהבית ורוקדים עד שלוש לפנות בוקר, ואז קופצים לים".

המפיק ג'יימס מרפי מושפע מאוד מסצנת הדיסקו שהייתה בניו יורק בשנות ה־70, האם חיבתו למוזיקה הזאת השפיעה גם עליך?

"כן. אבל גם מונטריאול בשנות ה־70 הייתה ממלכת דיסקו. דייויד בואי וגרייס ג'ונס היו מגיעים אלינו להופעות. היה מועדון במונטריאול שנקרא הליים לייט, ואנשים היו עומדים בתור מסביב לבניין, בתקווה שיכניסו אותם. זו הייתה השראה בשבילי".

מה עם תנועת ה־Disco Sucks? (תנועת־נגד לדיסקו, בראשות זמרי רוק אמריקניים ותנועת הPאנק, שנפוצה בסוף שנות ה־70). למה אנשים שנאו את הדיסקו כל כך בשנות ה־70 וה־80?

"אני חושב שדיסקו היה אז משהו גיי, מין תת־תרבות. בתרבות דומיננטית יש מה שמוגדר כנורמלי, וכל השאר נחשב לאבנורמלי. אחת הנטיות האפלות יותר של האנושות היא לחשוב שכל אחד צריך להתאים לתוך משבצת".

הסתדרת היטב עם מרפי מהרגע הראשון?

"לפי כל מה שקראנו עליו, הייתי בטוח שברגע שניפגש כל אחד מאיתנו יחשוב שהשני מעצבן. אבל היו לנו המון דברים במשותף. כשראינו אחד את השני מנגנים בפעם הראשונה, שנינו אמרנו – 'היי, אני ממש אוהב את הלהקה שלך!' ויש לו זקן מדהים. חיית הנפש שלו הייתה יכולה להיות קואלה".

גם אתה חושב לגדל זקן?

"אני לא היפסטר מוצלח – גם אם אני מגדל את השפם שלי במשך שבועות, זה נראה כאילו יש לי לכלוך על הפנים. אף פעם לא יהיה לי שפם גדול ויפה".

צפו בארקייד פייר מבצעים את "Afterlife" בטקס פרסיי יוטיוב:

מה משמעות המילה "היפסטר", בכלל?

"המונח 'היפי' הגיע מהביטניקים, כי בשנות ה־60 'היפי' היה כינוי ל'היפסטר קטן'. כיום אני חושב שלמילה 'היפסטר' אין שום משמעות. אם אתה חושב שהלהקה שלנו היא היפסטרית, אז… שיהיה. אני אוהב קפה טוב, לא יודע מה זה אומר עליי".

אתה מספיק היפסטר כדי ששורה של כוכבים ישתתפו בקליפ של "Here comes the Night Time". איך זה קרה?

"ג'יימס פרנקו היה בעיר, במקרה. התפקיד של מייקל סרה היה מצחיק כי התקשרתי אליו והוא אמר 'טוב, אני באמת מדבר ספרדית די טוב'. התפקיד שלו כתב את עצמו. מייקל סרה מדבר ספרדית – ידענו שזה יהיה מצחיק".

בקליפ, סרה מכנה אתכם "קטנטנים" בהשוואה לממפורד אנד סאנס. אתה אוהב את המוזיקה שלהם?

"תשאל אותי שאלה אחרת, אני לא אוהב לדבר על להקות אחרות בראיונות".

מה למדת לגבי העולם לאחרונה?

"אחד הדברים העוצמתיים ביותר שראיתי היה בטהיטי. אחרי רעידת האדמה, לא היה חשמל – הכל פשוט החשיך. אנשים הסתובבו ברחובות עם כל הרכוש שלהם, והנשים שרו שירי הלל על כך שנותרו בחיים. אני עדיין לומד המון מהאיטי ומאנשיה על איך להיות אסיר תודה על מה שיש לך".