בלדה לבלונדינית: בלונד רדהד סוגרים מעגל. ראיון

לפני 22 שנה פרצה לעולם להקה בת שלושה חברים מסצנת האינדי־רוק הניו יורקית, מוקפת בעשן סמיך ומתוק. אי אפשר היה להתעלם מהריפים הסוחפים של הגיטרות, מהתיפוף הקינטי ומהצרחות הממושכות. השלושה היו הוכחה חיה להצלחה של כור ההיתוך האמריקאי: הזמרת והגיטריסטית קאזו מאקינו הגיעה מיפן, התאומים סימונה (תופים) ואמדאו פאצ'ה (גיטרה וקולות) מאיטליה. יחד הם הפכו לבלונד רדהד – שילוש קדוש שמשלח זמזומים גרוניים לאוויר העולם המכושף שיצרו יחד.

לאורך תשעה אלבומים, הסאונד של הלהקה התקדם והתפתח. הם התנסו בכל רגש על הספקטרום ומדדו סוגים שונים של סאונדים, הפכו את המלנכוליה לפופ ואת הפופ למלנכולי. במסגרת קטע אחד, השלישייה מסוגלת לטייל בין צלילים מלודיים ועשירים לבין רגעים עדינים ומקוטעים, מומחיות שהולכת ונבנית ככל שעוברות השנים.

בראיון לקראת הגעתם לבארבי בשבת, המתופף סימונה פאצ'ה מספר על השבילים השונים שצעדו בהם ועל המעגל שנסגר בעקבות צאת "Barragán", אלבומם האחרון: "נחמד שיש לנו חומרים רבים לבחור מביניהם. האלבום האחרון זרק אותנו אחורה, חזרנו לבצע בהופעות חלק מהשירים היותר ישנים שלנו, שמתאימים לאווירה המינימליסטית שלו. פתאום כל החלקים בסיפור שאנחנו רוצים לספר משתלבים בטבעיות". אתה יודע שעשית משהו נכון כשאפשר לפרק ולהרכיב מחדש את הדיסקוגרפיה שלך כמו פזל.

התחלתם ליצור מוזיקה ב־1993. הדברים שריגשו אתכם בהתחלה עדיין מעוררים בכם השראה?

"אמדאו ואני גדלנו במשפחה מוזיקלית ורצינו ליצור מוזיקה מאז שהיינו ילדים קטנים. המפגש עם קאזו העניק לנו השראה, וניו יורק הייתה אז מקום נהדר לחיות בו. אבל ההשראה הגדולה ביותר עבורנו הייתה המוזיקאים סביבנו. סיבוב ההופעות עם פוגאזי, למשל, היה חוויה חשובה מאוד, כמעט חינוכית. היה לנו מזל להיות חלק מכל זה, וזה נתן לנו המון דרייב ליצור ולהקליט אלבומים".

איך אתם ממשיכים לאתגר את עצמכם אחרי כל כך הרבה שנים? יש רגעים של שעמום או של ייאוש?

"אני לא רוצה לנפץ לאף אחד את האשליות, אבל להיות מוזיקאי זה לא מאוד שונה מכל עבודה אחרת. חשוב מאוד למצוא דרכים לא להישחק, להמשיך לאתגר את עצמך ובעיקר לא להתעצל. השתדלנו לדאוג לכך שהיצירה שלנו תהיה מאוד הדרגתית כדי לא להיכנס לסחרחורת. אף אחד מהאלבומים שהוצאנו לא שינה לחלוטין את הקריירה שלנו".

באמת? נדמה ש"23" היה חתיכת נקודת מפנה עבורכם.

"בהחלט קרה שם משהו, אבל זה לא בדיוק העלה אותנו לרמה אחרת. לפעמים להקות יוצרות אלבומים מדהימים, כמו הסטרוקס למשל, ואז הכל נגמר, כי הן פשוט לא יכולות להתעלות על זה. אנחנו תמיד העדפנו ליצור בתהליך הדרגתי וכל הזמן להמשיך ולהשתפר".

הסאונד של "Barragán" מאוד רחב ומצד שני גם מאוד מאופק, אולי יותר מאי פעם. זה משהו שמגיע עם הגיל, או שזו התפתחות טבעית?

"תמיד דחפנו את עצמנו לנסות דברים שונים. זה מאוד לא פשוט ודורש בגרות מסוימת. אחרי ההצלחה של '23' יכולנו בקלות ליצור משהו דומה ולהמשיך לרכוב על הגל הזה, אבל במקום זה יצרנו את Penny Sparkle". זה היה סיכון גדול וספגנו לא מעט ריקושטים בעקבות הבחירה הזאת. אבל אני חושב שהמוכנות להסתכן היא סימן של בגרות".

הסאונד של "Barragán" מאוד רחב ומצד שני גם מאוד מאופק, אולי יותר מאי פעם. זה משהו שמגיע עם הגיל, או שזו התפתחות טבעית?

"תמיד דחפנו את עצמנו לנסות דברים שונים. זה מאוד לא פשוט ודורש בגרות מסוימת. אחרי ההצלחה של '23' יכולנו בקלות ליצור משהו דומה ולהמשיך לרכוב על הגל הזה, אבל במקום זה יצרנו את Penny Sparkle". זה היה סיכון גדול וספגנו לא מעט ריקושטים בעקבות הבחירה הזאת. אבל אני חושב שהמוכנות להסתכן היא סימן של בגרות".

אחים שיוצרים יחד מוזיקה נוטים להסתכסך בצורה מכוערת ופומבית – האחים גלאגר מאואזיס, האחים פולוויל מקינגז אוף ליון. נראה שהיחסים שלך עם אחיך תמיד היו טובים.

"זה משהו שאנחנו עובדים עליו מאוד קשה. בכל פעם שאנחנו רבים, אני מתקשר לאימא שלנו והיא אומרת בקול גבוה ומפחיד: 'אסור לכם לריב, אתם חייבים לאהוב זה את זה!' לך תתווכח איתה".

עבדתם לאחרונה עם דרו בראון, מפיק שעבד בין היתר עם בק ועם רדיוהד. איך הוא השפיע על היצירה שלכם?

"הוא בהחלט הכתיב את הכיוון של האלבום האחרון שלנו, בין בבחירת הכלים, בקונספט ובעיבוד הצנוע. היה לנו קשה בהתחלה, כי אנחנו רגילים להתפזר לכל הכיוונים, אבל הוא ריסן אותנו, במובן הטוב של המילה. השתמשנו אך ורק בכלים אנלוגיים – המטרה הייתה ליצור מוזיקה על זמנית שאי אפשר לשייך לשנה מסוימת".

אתה מסכים עם האמירה שאינספור האופציות הדיגיטליות שעומדות לרשות מוזיקאים כיום רק מבלבלות אותם?

"כן. אני אוהב להיות מוגבל, אני חושב שיצירתיות נובעת ממגבלות. כשיש לך כל כך הרבה אפשרויות, אתה הופך למפונק".

איך עיבדתם את השירים החדשים להופעה חיה?

"היה נעים מאוד לעבוד על זה, כי השירים מינימליסטיים מאוד. לא קל לנגן אותם, אבל יש פחות בלבול לגבי התפקיד שכל אחד מאיתנו צריך לנגן. האופי של האלבום הזה השפיע גם על האופן שבו אנחנו מנגנים את השירים הישנים שלנו. יצרנו לרובם עיבוד רזה יותר".

כבר ביקרתם בישראל בעבר. יש משהו שאתם מחכים לראות או לחוות שוב?

"חוץ מזה שאנחנו אוהבים לשחות בים ולאכול טוב, אני מרגיש שבכל פעם שאנחנו מגיעים לישראל אנשים מאוד מתלהבים. האנרגיה הזאת מאוד עוזרת לנו להתמודד עם כל האתגרים של הנסיעות וההתארגנות לקראת ההופעה. אתה מרגיש שאתה מקבל תמורה לעבודה שלך, וזה מכניס דברים לפרופורציות. אתה מרגיש עד כמה גדולה ההשפעה שלך על אנשים".

בלונד רדהד בארבי, שבת 20:30. מופע חימום: Dorj