ג'יין בורדו עשו קפיצת מדרגה – אבל הם עדיין מזלזלים במאזינים שלהם

ג'יין בורדו הם השלמה ארצי של דור ה-Y, בואכה דור ה-Z. מדובר בשלישיית מוזיקאים בעלי יכולות מוכחות שבוחרים בכוונה לפנות למכנה המשותף הבינוני ביותר שלא דורש מהקהל שלהם דבר מלבד למחות דמעה של קיטש ברגע הנכון: מעבר אקורדים חרוש, חרוז קלישאתי או רגע של "נכון, גם אני מרגיש ככה" שחולף מייד לטובת בדיקת הודעות בטלפון. זוהי מכונה משומנת שאורזת אוויר בצבע ומוכרת אותו באריזות יפות. מתנה מושלמת לנערות דור הסלפי. פופ מעוור וחיוור תחת ארשת כביכול מתוחכמת של מילניאלז שאוהבים גם גלגל"צ וגם מאיר שלו.

אבל משהו קרה באלבום החדש שלהם, "מה שחשוב". התמהיל הפשטני של שירי פופ שחוזרים על עצמם פעם עם בנג'ו ופעם עם מנדולינה עבר טרנספורמציה מסוימת. השיר "מה שחשוב" הוא גרסה מקומית חביבה למסורת בלדת הפולק, ו"סבא" מכיל הומור מורבידי חמוד מאוד. "קולנוע לב" – עיבוד בעברית ל"צ'לסי הוטל" – הוא אולי לא גרסת הכיסוי הכי מעניינת שאפשר לעשות לשיר הזה, אבל נחמד לשמוע לאונרד כהן בעברית. העיבודים, שבאלבום הראשון נשמעו מזלזלים למדי, נשמעים בוגרים ואינטליגנטיים יותר. הפעם הכישרון של דורון טלמון, מתי גלעד ואמיר זאבי בא לידי ביטוי לא רק ביכולת – המוצלחת, אם לשפוט על פי גלגל"צ – למכור מוצר פופ דביק וריקני למש"קיות ת"ש שמחפשות ערב של ריגוש עם חבר שלהן שחזר מקו בחברון – אלא נראה שהם הביאו את הרקע שלהם לאולפן (מלבד ג'יין בורדו השלושה עושים כמה דברים לא רעים עד טובים מאוד – בין היתר, טלמון שרה גם בסופר גרופ של עולם האינדי קאט אאוט קלאב; זאבי מנגן ושר בארמון).

ובכל זאת, החבילה הזו שהיא ג'יין בורדו שומרת על עיקר התוכן שלה גם כאן, והתוכן הזה ממשיך לכוון לרגשות הגלויים ביותר של המאזינים. כאילו אם טלמון תשיר מספיק פעמים את המילה "כאב" או "לב" זה אמור לעשות את העבודה. ב"הכאב הזה" היא שרה "הכאב הזה כואב בלב, הכאב הזה אותי שואב, הכאב הזה מזכיר שיש לי בחזה לב מדמם פועם כזה שלא עוזב", ובסינגל "רוצה לבכות": "כואב לי לחיות, כואב לי למות, כואב לי להיות, כואב לי בדידות".

זו החוליה החלשה, הקשה והמעצבנת ביותר בלהקה הזו. גם אם נחליק על האופנה הזו של לקחת ז'אנר ממעבר לים, להעביר אותו דרך פילטר אינסטגרם ולהוציא מוצר לעוס בתור יצירה מקורית, מילות השירים הן עניין שקשה לקבל. הקלישאות צורמות מדי. בעולם של ג'יין בורדו אין מקום לחריקות, למוזרות, לקושי, לרגש אמיתי. המשלב ורבדי השפה נשארים בגובה אפס, כמו ג'רוזלם פוסט לייט – רק שמדובר במוזיקה בעברית לדוברי עברית.

יש כאן שתי אפשרויות: או שג'יין בורדו הבינו שהם שרים לדור ששיא ההברקה המילולית שלו היא הודעת ווטסאפ שלא כוללת שגיאות כתיב, או שהם עצמם חסרי יכולת ביטוי רצינית. אני מהמר שמדובר בעניין הראשון, ואם זה כך, הרי שהם לוקחים חלק בתעשיית רידוד המוחות של ימינו. והם עושים את זה בכוונה, כי ברור להם שזה עובד. וזה זלזול במוזיקה ובאמנות. חבל, כי חסר פופ טוב ואינטליגנטי בעברית.

[interaction id="594fcccc91c67496388a0b3f"]