ג'סטין ביבר בישראל: מופע פירוטכניקה מרהיב של כוכב עייף

לפני מספר חודשים קיבלתי במתנה חולצה של ג'סטין ביבר. החולצה – אחת מחולצות הטור הנוכחי "Purpose Tour" – היא ללא ספק אחת היפות שברשותי. דיוקן פניו הלבנים של ביבר על רקע הטי שירט השחור היא בחירה מוזרה לגבר מזוקן בן 30 פלוס ששוקל בערך פי שניים מהביליברית הממוצעת (ביום טוב) ואין ספק שאני לא קהל היעד. לא של החולצה ולא של הופעתו של ביבר. אבל בחולצות כמו במוזיקה, אם זה מספיק טוב, אין סיבה לא ללכת על זה.

כך גם הגעתי להופעתו של כוכב הפופ הטהור ביותר של השנים האחרונות. לא רק בזכות החולצה, אלא גם כי אני בעדו. ילד מלא כשרון שגדל לתוך תעשיית מוזיקה בה לא ברור אם הוא יותר מנצל או מנוצל. כעשור עבר מאז נקטף ביבר על ידי אשר כדי להפוך למושא התשוקה התורן בעל הבייבי פייס. כוכב הנעורים עבר את נעוריו ועכשיו נותר לראות האם לפחות נשאר הכוכב.

חמוש בחולצת הביבר שלי ועם חשש ריאלי להיעצר כחשוד בפדופיליה על בסיס הלוק פסעתי לתוך הקלחת הרועמת שהיא מעריצות ג'סטין ביבר. אם חלקן התבגרו יחד איתו, זה לא הורגש. נחמד לשם שינוי לראות את הבמה בנקל ללא צורך לעמוד על קצות האצבעות. והבמה היתה חתיכת במה, שכן מעבר למקום נרחב עבור כל הרקדנים, נוסף לה (באופן חריג להופעות בישראל) מסלול בצורת צלב שחוצה את אזור הגולדן רינג לתוכו, מאפשר לעוד קצת מעריצות לראות את הביבס מקרוב.

בליבר. מתן שרון בהופעה של ג'סטין ביבר (צילום: סול גרופי)

לצד ריח הבורגראנץ' ששרר בפארק הירקון, הופעת החימום של סטטיק ובן אל היתה החלק המהנה ביותר בערב. זה אינו עלבון לביבר, אלא מחמאה גדולה לכוכבי הפופ המקומיים שהחזיקו את הבמה המכובדת שניתנה להם באופן מרשים, וגרמו לזה להיראות #קל. תשואות הקהל הוכיחו שמדובר בליהוק מנצח, גם אם הרגיש קצת לא חוקי ברגע שסטטיק הקדיש את השיר "לכל הברביות בקהל".

תוך חצי שעה בדיוק, וכעשר דקות לפני הזמן המתוכנן, עלה ביבר מתוך הבמה לקול זעקות הקהל, שכנראה הגיע לגיל ההתבגרות בו ברגע. שיר הפתיחה "Mark My Words", שפותח גם את אלבומו האחרון, הזניק את השואו הגדול שכלל וידאו ארט צבעוני להפליא, זיקוקים מתוזמנים היטב ופירוטכניקה שלא מכירים כדוגמתה בישראל. "Where Are Ü Now", אחד מלהיטיו האחרונים שנוטים לסגנון EDM מתקתק ומהנה, השלים לפתיחה מלהיבה שנתנה איזון אידיאלי בין מוזיקת פופ רקידה, כוריאוגרפיה מדויקת ומספיק צבעים זוהרים ולייזרים כדי להמשיך את חגיגות יום העצמאות.

מעריצה עם חולצה שהיא גנבה למתן (צילום: סול גרופי)

לא ביבר סוג א'

רק שאז, לאחר כרבע מופע, הפאן נעצר בחריקת גיטרה אקוסטית. במה שהיה אמור להיות רגע ה"אמן" שלו, ביבר נעמד במרכז הצלב לבדו עם הגיטרה, וחירטט גרסאות אקוסטיות של צמד משיריו. המחווה העאלק מרגשת לא נענתה בחיוב מהקהל, ולאחר שסיים לשחוט את הלהיט החביב "Love Yourself" ללא פלייבק, דילג ביבר על ביצוע מחודש ל"Fast Car" ורץ לעבר השיר הבא. הפסקות הריקוד הדרמטיות והמלמולים כמעט חסרי חשק בין השירים הרגישו יותר כמו הפקת קדם אירוויזיון מאשר המשך של מופע הזיקוקים החגיגי של ראשית הדרך.

לביבר לקח לא מעט זמן להתאושש מירידת המתח האקוסטית. למעשה, נראה שנגמר לו האוויר לאחר בערך חצי הופעה. התנועה הפכה איטית יותר, צעדי הריקוד הפכו לחסרי חשק וכה יעזור לי אלוהים, בשלב מסוים הוא אפילו קשר את נעליו תוך כדי לעיסת מסטיק באמצע שיר. כשאתה שר באותה הנונשלנטיות היום יומית בה אתה קושר נעליים, מצבך לא מזהיר.

נראה שגם הקהל השבוי הבין שהוא לא מקבל 100 אחוז ביבר סוג א'. שלא יהיו טעויות, נגרמו כמה נזקי עור תוף בשל צרחות וגם ברגעיו החלשים ביותר שכבה ח' של עירוני כל הארץ עודדה מאחוריו, אבל גם הביליברית הכי מאמינה לא קבלה את הופעת חייה, ואלו חיים קצרים למדי.

הכנס כאן תלונה גנרית על צילום בהופעות (צילום: סול גרופי)

ברבע הסוגר של ההופעה, האווירה המרימה חזרה. "Let Me Love You" של די.ג'יי סנייק וכמובן להיט הפריצה המאוס "Baby" הקפיצו את הקהל בשנית, גם אם הסיבה לכך עיקרה בקרשנדו הפירוטכניקה והכוריוגרפיה שגרם לבמה להיראות מלאה שוב. חיפוי ראוי לביבר העייף, שכבר לא התאמץ להיצמד לפלייבק.

שיר ההדרן "Sorry", הלהיט הגדול ביותר של ביבר בשנים האחרונות, הזניק זיקוקים מעלה וסימן לקהל שהגיע הזמן לצאת למסע המופלא לעבר האוטובוס. עוד לפני שרובם הספיקו לצאת ממתחם ההופעה, כשתי דקות לאחר שהסתיים השיר, רכבו של ביבר כבר טס בשבילי פארק הירקון. בכל זאת, עוד כמה שעות הטיסה לדובאי, וג'סטין ביבר, בן ה-23 העייף בעולם, צריך להתחיל הכל שוב מהתחלה. לפחות החולצה נשארה רעננה.