ד"ר טילמן ומיסטר ג'ון מיסטי: "Pure Comedy" הוא הכל חוץ מקומדיה

פאד'ר ג'ון מיסטי התמכר לייצור שערוריות ולוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. ובכל זאת, גם באלבום החדש והיומרני של כוכב האינדי האמריקאי יש המון יופי

Father John Misty (צילום:  Karl Walter/Getty Images)
Father John Misty (צילום: Karl Walter/Getty Images)
9 באפריל 2017

ג'וש טילמן הוא פרובוקטור. הוא נהנה להתריס ולהתסיס, בעיקר אם מוזיקאים מפורסמים סופגים את לשונו החדה. תשאלו את טיילור סוויפט, שמצאה את עצמה במיטתו המדומיינת בשיר "Total Entertainment Forever" מאלבומו החדש, "Pure Comedy", שבו היא מהווה חלק מפנטזיה מינית של מציאות מדומה במשקפי אוקולוס ריפט. בכלל, לטילמן יש יחס מוזר ומעניין כאחד לסוויפט – הוא ביצע גרסאות כיסוי לשניים משיריה ("Blank Space" ו–"Welcome To New York") ואף צפה בהופעה שלה כשהוא נמצא תחת השפעת אסיד. עם זאת, סוויפט היא רק אחת מהקורבנות של טילמן, או ליתר דיוק של האלטר אגו שלו Father John Misty.

אחרי ששחרר ב-2015 את "I Love You, Honeybear" הנפלא, טילמן חוזר אלינו עם "Pure Comedy", אלבומו ה-11 במספר (והשלישי תחת השם פאד'ר ג'ון מיסטי). בעוד שקודמו היה אלבום קונספט שעסק בחייו האישיים של טילמן, "פיור קומדי" נוגע גם ביחסים שלו עם הפרסום, המוות והטכנולוגיה, כשהאחרונה משמשת אצלו כאמצעי לפרשנות חברתית ולסגירת חשבונות עם עולם המוזיקה – וטיילור סוויפט, כאמור, היא לא היחידה.

"The Memo", למשל, יוצא נגד אתרי הסטרימינג ועולם הפרסום; "Ballad of the Dying Man" ("רק תחשבו על כל שכירי העט האוברייטד ואחוזי אמוק, ועל כל הקולות היומרניים והבורים שכף אחד לא יבדוק אותם, ההומופובים, ההיפסטרים וה–1%, הפמיניסטיות המזויפות שהוא הצליח לזהות. מי יבקר אותם ברגע שהוא יילך?") עוסק באדם שתוהה על המוות שלו ועל מי יקרא את הביקורת החברתית על העולם שהוא כל כך אוהב לנתח ולכתוב עליו; "A Bigger Paper Bag" מספר על ההתמודדות עם פרסום וקוקאין, ו-"Leaving LA" הוא ממש מניפסט נגד תעשיית המוזיקה. בשיר הזה בן 13 הדקות טילמן יוצא בין השאר נגד "המזויפים מאל איי ולהקות הבולשיט שלהם" ויורד על עצמו בתור "עוד גבר לבן ב–2017 שלוקח את עצמו ברצינות גמורה".

אלמנט הירידה העצמית תמיד היה נוכח במוזיקה של טילמן, אבל הפעם נדמה שהוא לוקח את עצמו ברצינות גמורה. אולי אפילו יותר מדי. אורכו של "Pure Comedy" הוא לא פחות מ-74 דקות, חצי שעה יותר מאלבומו הקודם. האורך וחוסר ההידוק הם בעוכריו, ו"פיור קומדי" הוא באמת הכל חוץ מקומדיה. לא מדובר באלבום קל לעיכול, אבל אחרי התעמקות ובעיקר סבלנות, האזנה חוזרת מגלה המון יופי בשירה ובעיבודים של טילמן, שנשמעים כמו גרסה עדכנית של אלטון ג'ון, במיוחד בשיר "Things It Would Have Been Helpful to Know Before the Revolution". גם שיר הנושא של האלבום נשמע כמו מחווה אלטונית ראויה, וייתכן מאוד שהאישיות של האחרון השפיעה עמוקות על פיתוח הפרסונה המוזיקלית של פאד'ר ג'ון מיסטי. וזה בהחלט לא רע, בתנאי שג'וש טילמן יזכור לשמור על המשכיות מוזיקלית ויתמקד פחות בייצור שערוריות. אם הוא הצליח, נדע רק באלבום הבא.