האלבומים הכי טובים של 1994: דרמה קווינז

ג'ף באקלי השאיר לנו קול חד פעמי, וטורי איימוס שיחקה באינטיליגנטיות עם המבנה המסורתי של שיר פופ

"Jeff Buckley - "Grace
"Jeff Buckley - "Grace
17 בפברואר 2014

 "Jeff Buckley – "Grace

האלבום הראשון והאחרון שג'ף באקלי הוציא בחייו הוא מתנה מופלאה ולא הוגנת. הבטחה אדירה מכותב שירים ייחודי וזמר עם קול של פעם בדור. באקלי היה צעיר מסוחרר מהשראה שמנווט בין סגנונות מוזיקליים כמו דבורה בין פרחים, והבכורה שלו הייתה יכולה להפוך ליריית הפתיחה של 1,001 גופי יצירה מרתקים. במקום זאת הסיפור נגמר בטביעה בנהר בגיל 30. מוות מטופש בגיל מטופש שהשאיר אותנו לבד עם אלבום אחד של יופי צרוף שמאיים לקרוס תחת המשקל של כל מה שיכול היה להיות.

גולת הכותרת: "Dream Brother"

השפעה מתמשכת: אפשר לשמוע הדים מהגרון החד פעמי של באקלי בכל מקום – מזעקות הויברטו של מת'יו בלאמי ועד לפלצט המרחף של בון איבר.

איפה הוא היום: בצד הלא נכון.

"Tori Amos – "Under The Pink

האלבום השני של טורי איימוס הוא אולי הזיקוק המדויק ביותר של הקול שלה ככותבת שירים. הבכורה המופלאה שלה, "Little Earthquakes", הייתה רגע של ישירות צורבת שלא באמת תחזור. הפנייה לכתיבה עמומה שנתונה לפרשנות, העיבודים העשירים והמשחק השאפתני והבלתי פוסק במבנה המסורתי של שיר פופ – הכל מתחיל כאן. נכון שהמילים פה ושם הופכות לחסרות פשר ושאין סיבה שיהיה בעולם שיר עם שם כמו "Space Dog", אבל הרי גם הוא יפהפה אז אי אפשר באמת להתלונן.

גולת הכותרת: "Icicle", כי אין הרבה המנוני אוננות על ישו.

השפעה מתמשכת: כל זמרת דרמטית שמעבדת טראומות אישיות על הפסנתר חייבת לאיימוס את הקריירה, מפיונה אפל ועד בט פור לאשס.

איפה היא היום: "Unrpentant Geraldines", האלבום שאמור להחזיר אותה לפופ האלטרנטיבי, יוצא במרץ.