פרגמנטים מחיים רוקנ'רוליים: המסע האחרון של צ'רלי מגירה

איש מחוץ לזמן. צ'רלי מגירה. צילום: בועז גולדברג
איש מחוץ לזמן. צ'רלי מגירה. צילום: בועז גולדברג

רוקר השוליים המיתולוגי צ'רלי מגירה נולד בעפולה בתחילת שנות ה־70 וגדל בבית שאן בשם גבי אבודרהם. עם חליפת אלביס, נעליים נוצצות והמון ברילנטין בשיער הוא הבעיר את תל אביב של שנות ה־2000 המוקדמות עם גיטרת סרף משוגעת, עד שבתום חיים סוערים, אקסצנטריים ומלאי טלטלות אישיות, הוא נמצא מת בשבוע שעבר בדירתו בברלין. פרגמנטים מחיים רוקנ'רוליים

17 בנובמבר 2016

ביום שני בשבוע שעבר גבי אבודרהם מת בדירה שלו בברלין, וצ'רלי מגירה זכה סוף סוף לחיי הנצח שלהם ייחל תמיד. השמועות עשו את דרכן הלוך וחזור על קו ברלין־תל אביב והתגלגלו לכותרות באתרי החדשות: "הזמר צ'רלי מגירה הלך לעולמו". אבל הן טעו. צ'רלי מגירה זומן לעולם הזה על ידי גבי אבודרהם כדי להפוך לאגדה, ואגדות, כמובן, לא מתות – רק האנשים שמספרים אותן.

בעזרתו של צ'רלי מגירה הצליח גבי אבודרהם לכתוב פרק חדש, חריג וכמעט נסתר בתולדות הרוקנ'רול הישראלי, כזה שמעולם לא היה ולעולם לא יהיה. הילד החולמני שנולד בשנת 1972 בעפולה, גדל בגדעונה הסמוכה לעמק בית שאן ולמד בפנימייה, הצליח לברוא עולם שבו מוזיקת הרוקבילי צמחה בכלל בעיירות הפיתוח של שנות ה־50. עולם שבו ערסים היו יושבים על ברזלים לבושים בבגדי אלביס. עולם שבו התשובה האולטימטיבית לסנדלים, כובע טמבל ואקורדיון היא צלילי סרף, גיטרות חשמליות נוצצות ותסרוקות מוגזמות. זה היה העולם היחיד שבו גבי אבודרהם היה יכול לחיות.

צ'רלי מגירה נולד עם מפרט בין השיניים, אבל גבי אבודרהם בכלל לא ידע להחזיק גיטרה עד שמלאו לו 20. בשנת 1993 הוא סיים שירות צבאי לא זוהר כטבח בכלא 6, רחוק מהתקוות של המשפחה שהוא יעשה קריירה כקצין בצה"ל. במאמץ אחרון לסדר לבנו מקצוע מכובד, שלח אותו אביו ללמוד סַפָּרוּת אצל הדוד בשיקגו.

"איזה ללמוד ספּרות", צוחק חבר הילדות שלו נתן גרופר, "לפני הטיסה קניתי לו מספריים כאלה, מלכותיות. המניאק הזה מכר אותם בשנייה שהוא ירד מהמטוס וב־2,000 דולר שאבא שלו נתן לו הוא קנה גיטרה".

אבל אבודרהם לא נשאר מעבר לים זמן רב. כשחזר לארץ הוא הקים עם גרופר להקה קטנה בשם The Shnek. "התחלנו להופיע. הופעות גרועות, איומות. הוא חשב שיש בזה איזה קסם", מספר גרופר. הם לא נהגו לעשות חזרות. "ההופעה הראשונה שלנו הסתיימה במכות רצח עם הקהל. היינו עושים הופעות של שלושה שירים ומנגנים אותם שוב ושוב".

העיתונאי והיוצר בועז גולדברג פגש לראשונה את אבודרהם וגרופר ב־1995. "להקת הזוהרים (הרכב אוונגרד שפעל בתל אביב באותה תקופה – ע"ס) משכו אחריהם תמיד את השנק, והמפגש הראשון שלי עם גבי היה בפוגו בשיר של הזוהרים. מיד התאהבתי בו", הוא נזכר, "הוא היה לא שגרתי, מצד אחד הכי מוחצן עם הסטייל שלו אבל הוא גם היה מיוחד. זו לא הייתה תחפושת, היה מתח במתיקות שלו. זה גם במוזיקה שלו".

צ'רלי מגירה. באדיבות בועז גולדברג
צ'רלי מגירה. באדיבות בועז גולדברג

דרכיהם של השלושה הצטלבו ונפרדו לתקופות. גרופר ואבודרהם היו עסוקים בניסיונות לא מוצלחים להרים את הלהקה שלהם, עד שבשנת 1999 החליט גרופר שמבחינתו די, נמאס, הוא מוותר על חלום הרוקנ'רול ומעדיף להתרכז בניהול בית הקפה שרכש, שבו אבודרהם עבד למחייתו. "הוא – עניין אותו רק הרוקנ'רול. אני באיזשהו שלב רציתי להסתדר בחיים. נמאס לי לחיות חיי דלות ועוני". לראשונה זה עשר שנים של חברות נפער סדק ראשון באידיליה של השניים, סדק שהיה צפוי להפוך לשבר שאחריו לא יחזרו לדבר עוד. "תבין, גבי היה החבר היחיד שהיה לי בחיים. גרנו יחד 12 שנים ואהבתי אותו אהבת אמת, אבל היו בו גם צדדים קשים, אפלים".

שקר וכזב רקורדס

גולדברג בינתיים הספיק לנסוע ללונדון ולחזור. רגע לפני סוף המילניום הוא הגיע לקפה משולש, שאותו ניהל גרופר. "גבי היה הברמן שם. עוד לא היה צ'רלי, אבל פגשתי שם גבי שונה, פילוסופי יותר. הוא כל הזמן דיבר על משנתו של קרלוס קסטנדה, על אוספנסקי וגורדייף (מיסטיקנים מראשית המאה ה־20 – ע"ס). המוות והלידה מחדש העסיקו אותו, הוא היה קורא בברית החדשה, על השליחים, על ישוע".

"לילה אחד ב־12 וחצי בלילה הוא דפק בדלת והשמיע לי דמו חדש שהקליט לבד על טייפ ארבעה ערוצים. כל הלילה עשינו לו עטיפה בפוטושופ. זה היה התקליט הראשון שלו, 'דה אבטומטיק מיסטרזינגר ממבו שיק'. זה היה הרגע שבו צ'רלי מגירה נולד". האלבום יצא בהוצאה עצמית, כמובן, בלייבל חצי מומצא בעל שם הולם – שקר וכזב רקורדס.

באחד הימים של שנת 2001 הניח יורם אליקים – מנהל הלייבל הירושלמי המיתולוגי פאקט רקורדס – את האלבום בידיו של המוזיקאי והמפיק המוזיקלי דויד פרץ. פרץ, שהיה רגיל לסגנון "האולטרה אולטרה מודרניות, קאטינג אדג' של פאקט", לדבריו, לא הצליח להבין מהיכן הגיחו צלילי הסרף גיטרה של עמק בית שאן והיה בטוח שמדובר בהוצאה מחודשת לאלבום נשכח. "לא, הוא מעכשיו", תיקן אותו אליקים, "קוראים לו צ'רלי מגירה, והוא מגיע מבית שאן".

"הרגשתי שאני חייב לדבר איתו", מספר פרץ, "רציתי לנסות להבין איך הוא הצליח לעשות את הסאונד הזה. היה ברור לי שיש לו חזון מאוד מדויק והוא יודע בדיוק מה הוא עושה, זה כאילו מישהו לקח את איש הפריפריה האולטימטיבי וכתב פרק במוזיקה הישראלית שלא היה. זה דבר שיכול לקרות רק במקום שהחלומות יותר גדולים ממה שיש לך". פרץ מעיד שהוא נחשף לאדם יוצא דופן, החל מהחולמניות בשירה ועד הגישה הטוטאלית. "הוא אמר לי שמוזיקה צריכה להיראות כמו שהיא נשמעת, 'אני שם ברילנטין ומצחצח את הנעליים לפני שאני לוחץ על הדיסטורשן'. זה היה הבן אדם לדבריו, אדם שחי מהחלומות שלו. הבעיה היא מה שקורה כשהחלום נסדק".

בשנה שאחרי המילניום החדש פגש צ'רלי מגירה לראשונה את נערת ההפקר, מיכל קהן. קהן – תופעת גראז' רוקנ'רול ייחודית בפני עצמה (שמאחוריה שני אלבומים שיצאו בלייבל התל אביבי פאסט מיוזיק, שנוהל על ידי צוות מועדון הפטיפון) – תהפוך לבת זוגו למשך תשע השנים הבאות. הם הפכו למפלצת רוקנ'רול דו ראשית עם חיים משותפים של פסגות ותהומות, טורים משותפים בחו"ל והופעה לצד אגדות כמו ג'יי ריטארד ומאדהאני, ושיברון הלב הבלתי נמנע שבסוף התקופה.

גאון ונדיב ואכזר

"צ'רלי ואני הכרנו במועדון הפטיפון. בועז הביא תקליט שלו וזה היה מקסים", נזכרת קהן, "אחרי כמה חודשים הוא בא להופיע שם לבד עם גיטרה וזה היה מרתק, הייתה גם כמות יפה של קהל באותו ערב (במונחים של הפטיפון. כנראה היה מדובר באזור ה־100 איש – ע"ס). הוא שר כל כך חלש, הקהל היה צריך להיות שקט בשביל לשמוע את הקול שלו. זו הייתה חוויה מיסטית, הייתה שם איזו אמת שקוראת לך, כזאת שאתה לא יכול להבין אבל אתה מרגיש".

בסיום ההופעה ניגשה אליו קהן. הם החזיקו אז כל אחד בגיטרה מאותו סוג, איטלקית, של אקו. הם סיכמו שיתחילו לנגן יחד אבל כלום לא קרה והסיפור כאילו נשכח, עד למפגש מחודש כמה חודשים אחר כך, כאשר חברה משותפת ביקשה מקהן שתצטרף אליה לסשן צילומים למגזין בדירה שלו.

"הוא גר אז בנחלת בנימין והוא לא היה בבית כשהגענו. נכנסנו בכל זאת לדירה. הוא עלה במדרגות, בדיוק חזר הביתה, ואיך שהוא עולה במדרגות", קהן מהססת רגע, נושאת את מלוא משקל הזיכרון, "הלב שלי התחיל לדפוק ואמרתי שיט, אני הולכת להיות פה עם הבן אדם הזה, יש לי פה קארמה. זה היה מרגש ומפחיד".

דת לשניים. צ'רלי מגירה ומיכל קהן
דת לשניים. צ'רלי מגירה ומיכל קהן

ב־2002 התחילו צ'רלי מגירה ונערת ההפקר לעבוד על אלבום משותף ראשון, "פרגמנטים רוק'נ'רוליים". מגירה המשיך לעבוד כטבח וכברמן בקפה של גרופר, אבל הקשר לא נותר כשהיה. "יום אחד גבי לא בא לעבודה וחיפשתי אותו, והוא לא ענה. לא היה צריך להיות גאון בשביל להבין שהוא רצה לחתוך", גרופר נזכר. "הוא נפגע ממני מדברים שאמרתי לו לגבי המוזיקה. הוא נעלב מזה שזלזלתי במוזיקה שלו, אבל אני בכלל הערצתי אותו. פשוט תמיד היינו סרקסטיים לגבי הכל. זה תמיד מפליא בעיניי כמה שאנשים שיש להם כזה בוז עמוק לעולם ודרכיו, כל כך רגישים כשזה מגיע אליהם".

גולדברג אומר על צ'רלי שהוא היה כמו ב"המנון בית"ר" של זאב ז'בוטינסקי, "גאון ונדיב ואכזר. אכזריות מבחינת היכולת שלו לחתוך למקום אחר. היו לו טוויסטים והפתעות, אני חושב שגם הוא היה מפתיע לפעמים את עצמו. הוא היה טוטאלי בכל מחיר, גם אם זה כרוך בסיבובים חדים, גם באיך שניתק קשר עם גרופר, גם באופן שבו החליף הרכבים בהמשך".

בום, הרמוניה וטראח

"היינו מאוד מאוהבים", אומרת קהן, "ב־2005 עברנו ליפו והייתה אווירה כפרית, שנינו היינו מאוד לואו־טק כאלה, אנשים שחיים את החיים אבל מקדישים את עצמם לנגינה. הייתה בועה סביבנו והיו לו ג'סטות יפהפיות של רגישות ועדינות יוצאת מן הכלל לצד הזעם והצורך החזק להתפתח. זה היה נראה כאילו אנחנו מיליונרים אפילו שהיינו תפרנים והיינו אוכלים חומוס בשלושה שקלים והוא היה מכין מרק מפול, כל הזמן הקלטנו – ימים, בקרים, לילות. היו תקופות שהיינו חיים על פי 'הדרך הרביעית' של אוספנסקי (שיטת שיפור עצמי רוחני אזוטרית – ע"ס), היינו קוראים את הברית החדשה ביחד. כל העניין של לתת את הלחי השנייה. היינו דת בפני עצמנו".

בשנת 2009 הוזמנו צ'רלי מגירה ונערת ההפקר להופיע לצדו של אייקון הגראז' ג'יי ריטארד כשזה היה בסיבוב הופעות באירופה. זה היה פחות משנה לפני שריטארד מת בגיל 29 ממנת יתר. כשחזרו לארץ פירק מגירה את הלהקה. "הוא לא היה מרוצה. הוא כל הזמן היה מתאכזב שהמציאות לא מושלמת", מספרת קהן, "הוא היה טיפוס רומנטי, בגלל זה לא יכולתי לריב איתו, הוא רצה שהכל יהיה פנטסטי". אבל הפגרה לא נמשכה זמן רב. מגירה וקהן חזרו במהרה לפעילות, הפעם בשם מודרן דאנס קלאב. קהן הציעה לחברי הלהקה לקנות "וואן וויי טיקט לברלין" ולצאת לטור של החיים שלהם.

"זה מצחיק", היא אומרת, "בסוף הם כולם נתקעו בברלין ואני נשארתי פה". סיבוב ההופעות הסתיים בספרד, במפח נפש. "היינו תקועים שם שלושה שבועות אחרי שנגמר הטור והתחלתי להרגיש שאני רוצה לחזור לארץ. היה לנו איזה אירו בכיס. אז גבי זרם איתי וחזרנו לארץ אבל לא היה לנו את הבית שלנו כי מכרנו הכל. פתאום לא היה לנו בית, התחלנו לעבור בין דירות קטנות, אבל שום דבר כבר לא היה אותו הדבר".

דרכיהם של צ'רלי מגירה ונערת ההפקר נפרדו לבסוף ב־10.10.2010. זה היה ביום הולדתו ה־38 של גבי אבודרהם. "זה התחיל בבום והסתיים בטראח ובאמצע הייתה הרמוניה יפהפייה", מסכמת קהן את תשע השנים שלהם יחד. "זה היה חייב להיגמר".

מליונר בלי גרוש. צ'רלי מגירה. צילום: יובל אראל
מליונר בלי גרוש. צ'רלי מגירה. צילום: יובל אראל

האקורד האחרון

ביום שישי קר בחודש נובמבר בשנת 2011 עמד צ'רלי מגירה תחת חופה כשהוא לבוש בבגדים הדומים לאלו של אלביס פרסלי ביום חתונתו לפריסילה ואגנר. "התרשמתי אז שצ'רלי מלא בכל העניין של הזוגיות והמשפחה", מספר גולדברג, שגם החזיק את החופה. "זה היה יפה ומרגש והמשפחה הרימה אותו על כיסא גבוה והוא היה נראה מאושר". הוא הכיר את אשתו חודשים אחדים קודם לכן. היא נכנסה לפאב וחיפשה עזרה במעבר דירה. ב־2012 הם עברו להתגורר בברלין.

"הוא אמר לי כמה פעמים שלפעמים הוא מרגיש לא נוח ממה שעושים ממנו פה", אומר גולדברג, "כמו קוף מרקד לליברלים אליטיסטים, מזרחי מחמד. הוא סלד מזה מאוד. היה בו המון עומק ורואים בו משהו אסקימו לימוני כזה. הוא היה מאוד מאוד אפל, ובברלין הוא הכיר אנשים שמסתכלים על המוזיקה שלו ושלא רואים בו מרוקאי מבית שאן". למרות זאת ואולי בגלל זה, ללהקה הבאה שלו קראו בשם הבלתי אפשרי Charlie Megira & The Bet She'an Valley Hillbillies. לראשונה מאז שנסע ללמוד ספּרות בשיקגו הוא חזר לארצות הברית, זכה להופיע שם בכמה פסטיבלים רציניים וגם חימם את ג'וליאן קזבלנקס.

"אחרי שהוא מת, אשתי הקריאה לי איזה פוסט שכתב עליו מישהו אמריקאי", אומר גרופר, "וזה הצחיק אותי. הוא לא היה צ'רלי מגירה, הוא היה גבי אבודרהם. הדמות הזאת הייתה קשורה אליו, הייתה ביניהם קורלציה, אבל אולי הוא פשוט התעייף מלהחזיק אותה על הגב שלו".

בדומה לאחד מגיבוריו המוזיקליים – ג'וני ת'אנדרס מהניו יורק דולס – גם מותו של גבי אבודרהם אפוף תעלומה. ת'אנדרס, שגדל בניו יורק, חלם כל חייו לעבור לניו אורלינס, ויום לאחר שהגיע אליה נמצא מת באחת מסמטאות העיר. מכריו של אבודרהם אומרים שהריחוק של ברלין היה לו קשה, גם בגלל המרחק משני אחיו ומאחותו שאליהם היה קשור מאוד, קשר שנפגע כאשר עבר לגרמניה. למרות הקוסמופוליטיות שאבודרהם גילם בדמותו של צ'רלי מגירה, ההוויה הישראלית המוכרת והבטוחה נשמטה מתחת רגליו, ואולי זו הסיבה שעמק בית שאן התגלגל לשמה של הלהקה האחרונה שלו. אחרים סבורים שהחיים בתא משפחתי, עם אישה וילד, במציאות לא פנטסטית בעיר זרה וחשוכה, סדקו את הבועה שלו. אומרים גם שהוצע לו חוזה תקליטים בלייבל אמריקאי נחשב, מה שהיה יכול להיות דאוס אקס מכינה לאדם בן 44 שהקדיש עצמו לרוקנ'רול ובינתיים חי חיים סגפניים בעבודה מאומצת כטבח. מה שידוע בוודאות על התקופה האחרונה בחייו הוא שנישואיו התפוררו בשנתיים האחרונות והוא עבר לגור לבדו, עד אותו יום שני בשבוע שעבר שבו לא הגיע למסעדה שבה עבד. חבריו שדאגו מיהרו אל דירתו. הם מצאו אותו שם ללא רוח חיים.

גבי אבודרהם, הנער מגדעונה שאהב את אלביס ואת הסמיתס, השלים את הטרנספורמציה לצ'רלי מגירה, גיבור גיטרה מבית שאן מיקום מקביל שבו היא הפכה לבירת הרוקבילי והסרף העולמית. הוא פינה את מקומו בעולם לאגדה של צ'רלי מגירה. זאת הייתה הדרך הרביעית שלו – דרך הרוקנ'רול. החברים שלו אומרים שהיה לו, לאבודרהם, אולי למגירה, משפט שהיה חוזר עליו שוב ושוב ושוב כמו היה מנטרה של מיסטיקן רוסי: "על יופי מסתכלים בנשימה עצורה ולא שואלים שאלות".