הנוער לשלטון: המוזיקאי הקנדי Teen Daze מחכה לשמש. ריאיון

בתחילת העשור הגיע לשיאו הז'אנר המוזיקלי שזכה לשם המעצבן צ'ילווייב (בעקבות בדיחה שיצאה משליטה והחלה על דפי בלוג המוזיקה הפופולרי דאז Hipster Runoff). אמנים כגון Washed Out ,Toro Y Moi ו־Neon Indian זוהו עם פופ אטי והזייתי, עמוס אפקטים וסינתיסייזרים, עם מלודיות פשוטות ואווירה נקייה. מוזיקאי בולט שהיה לאחד השמות המובילים בז'אנר הוא Teen Daze הקנדי, שיבוא לראשונה להופעה בישראל ב־17 בפברואר במועדון לבונטין 7.

הצ'ילווייב לא ממש צבר תאוצה כסצנה או כתנועה ואף הפך לשם גנאי לשיגעונות היפסטריים חולפים, רוב המוזיקאים שזוהו על ידי כלי התקשורת עם התגית הזאת ונאלצו לקבל אותה בעל כורחם – המשיכו הלאה, למחוזות מוזיקליים אחרים. אפשר לומר זאת גם על טין דייז, שהוציא בשנה שעברה את אלבומו הרביעי, "Morning World", הרחוק מאוד מהאלקטרוניקה הקרירה שבה צמח. זה גם היה האלבום הראשון שלו שהוקלט במקום חם (סן פרנסיסקו), בניגוד לאלבומים הקודמים שהקליט בקנדה ובאלפים השווייצריים, ואפשר לשמוע בבירור את השפעת מזג האוויר על המוזיקה.

ההתפתחות שלו כמוזיקאי הביאה אותו למוזיקה קצבית יותר ואף הפכה אותו לדי.ג'יי ומפיק. עם הלהקות שזכו לטיפולו נמנית גארדן סיטי מובמנט הישראלית, ששלחה לו את הקטע "Move On" וקיבלה בחזרה רמיקס מצוין, שמצא את דרכו לאוסף הראשון של הלייבל שלהם, BLDG5.

"המנהל שלהם פנה אליי ושאל אם ארצה לעשות להם רמיקס. ממש אהבתי את השיר. אתה יודע, קסמי האינטרנט", נזכר טין דייז, שמזדהה, מלבד שם הבמה, אך ורק בשם הפרטי הלא שגרתי ג'יימיסון (30).

האלבום האחרון קרוב הרבה יותר לאינדי־רוק מכל החומרים הקודמים שלך. מה הוביל לשינוי הגישה?

"אני חושב שחלק מזה קשור בכך שביליתי כל כך הרבה זמן בסיבובי הופעות סולו אלקטרוניות או בתקלוטים, עד שפשוט התחלתי להתגעגע לנגינה עם אנשים אחרים". ג'יימיסון הוא אמנם היוצר המרכזי באלבום החדש, אך הוא יצר אותו בכוונה לנגן אותו לייב עם מוזיקאים נוספים. לפני שהחליט לצאת מחדר השינה, להיכנס לאולפן ולהיעזר במפיק מוזיקלי, האזין ג'יימיסון רבות לטיים אימפלה ולחומרים ישנים של קאריבו, כלומר לאמנים שיוצרים מוזיקה פסיכדלית עכשווית דרך פריזמה של אינדי רוק ואלקטרוניקה. את האלבום ג'יימיסון הקליט עם מפיק שהוא מכנה "אגדת רוק", ג'ון ואנדרסלייס (שעבד עם הרכבים כגון Mountain Goats וספון).

אמרת בריאיון אחר שאנשים שמכירים אותך המון שנים אומרים שזה האלבום "הכי ג'יימיסון" שלך. למה הכוונה?

"נראה לי שהאלבום מזכיר קצת דברים שעשיתי אפילו לפני שהתחלתי את טין דייז. כשהייתי בקולג' כתבתי וביצעתי מוזיקה שהייתה הרבה יותר מבוססת גיטרות, יותר פולקית. חברים מהימים ההם אומרים שזה נשמע כמו החומרים שלי מפעם".

באלבום "Morning World" ביקש ג'יימיסון ליצור אווירה של מעין "מקום שלא נגוע בשום שליליות או דבר רע", כלשונו. אבל יותר מאשר "מקום", האזור הלא נגוע הזה הוא שעה ביום: "זמן התמימות הוא ממש חצי שעה לפני עלות השמש ובמשך שעת הזריחה הראשונה", אומר ג'יימיסון. "אני זוכר שבכל פעם, אפילו בתור נער, כשהייתי נאלץ לקום בשעה הזאת בשביל בית ספר או עבודה, הייתי לבסוף אומר לעצמי שאני חייב לעשות את זה לעתים תכופות יותר, אפילו שתמיד רציתי לישון עד הצהריים. זה רגע מיוחד ביום. זו התחושה שרציתי לעורר באלבום, של המקום או חוויה הזאת שלא נגועה בשום חשכה".

היית אומר שזאת התמה המרכזית באלבום?

"כן, אך ככל שהאלבום מתקדם אני מבין – או הדמות ששרה באלבום מבינה – שמדובר בבריחה, ברגע לא ריאלי. כדי להשיג סיפוק ושלווה בחיים אי אפשר לברוח מהשעות החשוכות, אז אף שהתמה מאוד פוזיטיבית, האלבום מסתיים בשאלה 'כיצד אני יכול להשיג את התחושה הזאת בחיים? שלא רק האלבום ירגיש ככה?'".

אתה מדבר הרבה על תמימות ומסכים עם הטענה שזהו אלבום שהרבה יותר מזכיר אותך בצעירותך. עם זאת, מוזיקה שנעשית בידי טינאייג'רז נוטה לעתים קרובות דווקא לפסימיות.

"יש בזה משהו, אבל הייתה לי ילדות מאוד תמימה, לא הייתי ממש נער מרדן. אני טיפוס אופטימי, יש בזה משהו שמדבר על החיים שלי אז וגם עכשיו". עם זאת הוא ממהר לסייג את ההיפיות: "זה לא שהגעתי לאיזו הארה ולסיפוק מושלם, אבל נדמה שאני מסוגל להעריך יותר את הדברים הקטנים. אני מנסה להיות אסיר תודה ולהעריך, באופן מודע ומכוון, את הטבע, את המוזיקה, את מערכות היחסים בחיי. חמש השנים האחרונות היו משוגעות. זה לא פשוט לחיות ממוזיקה, לצאת לסיבובי הופעות ארוכים כשאתה נשוי וטיפוס של בית. כסטודנט מוזיקה הייתה עבורי בגדר הסחת דעת מהלימודים, אז להיות מוזיקאי שגם מתפרנס מזה, דבר שתמיד חשבתי כבלתי אפשרי, ועוד להגיע למקום כמו ישראל?! לא הייתי מאמין בחיים שזה יקרה".

כל אלבום שלך הוקלט במקום אחר. בדיעבד אתה יכול לשמוע את הלוקיישנים במוזיקה?

"הו, כל כך כן. זה משוגע לחשוב על זה. האלבומים הם כמו יומנים בשבילי, מיד מציפים זיכרונות. אני חושב על הקלטת האלבום הראשון – הייתי בשנה האחרונה של הלימודים וגרתי בבית עם עוד שלושה שותפים, יצרתי מוזיקה בחדר מבולגן בשביל לא לעשות מטלות ללימודים, הקלטתי רק בלילות. זאת בניגוד לאלבום החדש, שהוא מעין תגובה לחמש השנים האחרונות שעברו עליי. האלבום הוקלט אחרי שקמתי כל בוקר, הלכתי לבית קפה ומשם נהגתי לסטודיו, והוא מרגיש לי הרבה יותר בוגר, בקטע טוב. באלבום הזה הרגשתי לראשונה שהמוזיקה היא המקצוע שלי, שאלה החיים שלי, לעומת האלבומים הקודמים שהיו מאוד לא ברורים ויותר בראש של 'אוקיי, אני אקליט את מקבץ השירים הזה, אעלה אותו לאינטרנט ואולי מישהו יאזין לו'. אז כן – זה מרגיש בוגר יותר בדרך טובה".

אז אתה מבוגר, בוגר, יציב יותר אך עדיין משתמש בשם טין דייז. השם עדיין מתאים לך או שאתה פשוט ממשיך איתו כי הוא כבר תפס?

"כן, אני חושב על זה לפעמים. כשהתחלתי את הפרויקט, השם לגמרי העביר את מה שרציתי להציג דרך המוזיקה – משהו מאוד חסר דאגות, אופטימי ומלא תקווה. ברמה הזאת זה לא מאוד השתנה, וכנראה זו הסיבה שלא החלפתי אותו. השם מסכם את ההרגשה או החוויה שאני עדיין רוצה להעביר. לא יודע, זה גם כאב ראש לשנות את השם בשלב הזה".

ועכשיו למילה האסורה – צ'ילווייב. זהו תת ז'אנר שהוצמד לך מתחילת הדרך, אף שהוא כבר לא בדיוק תקף למה שאתה עושה היום. אתה עדיין נתקל בתיוג הזה?

"אני שומע את זה פחות ופחות לאחרונה. זה מצחיק שאתה שואל את זה עכשיו, כי תוך כדי הכנות להופעה צללתי חזרה למוזיקה שעשיתי קודם והאזנתי לחומרים שתויגו כך. אתה יודע מה? זה די לא פייר לצמצם עבודה של אמן לתווית אחת, מה גם שצ'ילווייב הפך כל כך מהר למילת גנאי. למרות זאת, גם היום אני יכול להאזין להרבה חומרים שתויגו כך, למשל Washed Out וטורו אי מואה, ואלו עדיין אלבומים מעולים. אני עדיין אוהב את החומרים המוקדמים שלי ומתרגש לבצע אותם מול קהל. חבל לי להיות מקוטלג תחת התווית הזאת, אבל אני לא אשב פה ואתלונן. זה משהו שהתעסקתי איתו בראש במשך הרבה זמן, אבל נראה לי שהשלמתי עם זה. אם אנשים אוהבים את מה שאני עושה, שיקראו לזה איך שבא להם".

Teen Daze יופיע בלבונטין 7, רביעי 20:30, 90 ש"ח