לורד לא משתגעת מהתהילה. ראיון

תיכוניסטית עצבנית? מכשפה גותית? המושיעה של הפופ? הזמרת לורד (אלה יליך אוקונור בשביל ההורים והמורים שלה) היא האניגמה המסעירה ביותר של 2014, והיא רק בת 18. אחרי אלבום וחצי ופסקול טרי ל"משחקי הרעב", יצאנו להפסקה עם מלכת הכיתה וביררנו איתה איך היא לא מתחרפנת

לורד. צילום: יח"צ
לורד. צילום: יח"צ

הנוער של ימינו, הא? כשהם לא משוטטים ברחובות ומספקים נושא לכתבות אימה בעיתונים, הם מתענגים על פנטזיות מעוותות ברשתות החברתיות, או סתם משחקים במשחקי מחשב הטמונים במכנסיים שלהם. או שלא. אולי הנוער דווקא בסדר. אולי הם בעצם חכמים, טובי לב ושאפתנים, בדיוק כמו אלה יליך אוקונור, הלוא היא לורד?

כוכבת העל החדשה מניו זילנד אחראית במידה רבה להכרה בכך שפופ צעיר לא חייב להיות ילדותי, ושמתבגרים אינם בהכרח תוקפניים, מחופצנים מינית או סתם דפקטים. קחו את "רויאלס" לדוגמה – ההמנון המינימליסטי, הקצבי והאנטי בלינג שהפך אותה לכוכבת. זהו אחד השירים החכמים והכנים ביותר שהצליחו להעפיל לאחרונה לצמרת המצעדים ברחבי העולם. לורד מפגינה תפיסה נבונה ולא מתייפייפת לגבי היותה כוכבת פופ: היא לא מהססת להעביר ביקורת על הבליברים (מעריצי ג'סטין ביבר) למיניהם, ולאחרונה סירבה בנימוס להצעה להצטרף למסע ההופעות של קייטי פרי.

באלבום הבכורה שלה שיצא בשנה שעברה, "Pure Heroine" (“גיבורה טהורה" ומשחק מילים על “הרואין טהור"), היא התמקדה בסיפורים נוגים מעיירת ילדותה. עכשיו היא מחילה את אותה מלנכוליה על העולם כולו. לאחרונה ערכה לורד את הפסקול של סרט המתבגרים “משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 1", אבל לא כולם מוכנים להסתפק בזה.

[interaction id="54844969c0bb85aa3a1c91c6"]

“המעריצים שלי כל הזמן שואלים מתי כבר אפשר יהיה לצפות לאלבום החדש", היא מספרת בשיחת טלפון מבית הוריה שבדוונפורט, ניו זילנד. “שיט, אני לא יודעת!".

יש לזכור כי השיחה מתקיימת יום לפני יום הולדתה ה־18, כך שאפשר לסלוח לכוכבת העולה על כך שעדיין אין לה את כל התשובות.

מה ביקשת ליום ההולדת?

"כלום, בעצם. אמרתי לכולם לא לחשוב על זה. זה נשמע נורא, אבל למזלי אם אני רוצה משהו אני יכולה לקנות אותו בעצמי. אני לא רוצה שאחי הקטן יבזבז את דמי הכיס שלו עליי, אז פשוט אמרתי לו: 'תצייר לי ציור או משהו'".

כשאני חגגתי 18 השתכרתי לגמרי ונפלתי אל תוך פח אשפה. מה את מתכננת?

(צוחקת) "אני חושבת שאני אוכל ארוחת ערב בבית עם המשפחה שלי. זה כל כך משעמם".

כבר התייחסתי לגיל שלך, אבל האם את חושבת שאנשים מתעסקים בזה יותר מדי?

"כשהתחלתי לעסוק במוזיקה התעצבנתי מזה. חשבתי שזה קוּל שהתחלתי לשיר בגיל כזה (לורד הקליטה את האי.פי הראשון שלה בגיל 16 – מ"ק), אבל דאגתי להגיד לכולם 'אל תדברו על הגיל שלי!'. המוזיקה שלי אופיינית כל כך למתבגרים, בתוכן ובאווירה, שאי אפשר לא להתייחס לגיל שלי, אבל אני כן מגלגלת עיניים כשאנשים חושבים שאני לא מסוגלת לעשות משהו רק מפני שאני צעירה. כשלקחתי את הפסקול ל'משחקי הרעב' היו אנשים שתהו: 'היא יכולה לעשות את זה? היא תצליח לזכור לענות למיילים שלנו?', והייתי צריכה להגיד להם שוב ושוב 'אתם עושים צחוק? אני יודעת לשלוח מייל'".

את אומרת שגדלת בבועה. יש לך כיום להיטים שהגיעו למקום ראשון בכל העולם ואת חברה של קניה ווסט. איך לא התחרפנת עדיין?

"אני לא חושבת על הדברים האלה כל הזמן. הייתי משתגעת אם הייתי מתעוררת כל בוקר ומתחזקת בעצמי את הרעיונות האלה. אני גרה בבית, כרגע אני בחדר הילדות שלי. אני נוסעת עם אימא שלי לכל מקום, ואם הייתי אומרת משהו דמוי דיווה אימא שלי הייתה יורדת עליי מיד. חשוב לי לשמור על חיי המתבגרת שלי, גם אם מה שאני עושה כל יום הוא לא בדיוק חיים רגילים של מתבגרים. בשנייה שאני מגיעה הביתה אני מתקשרת לחברות שלי. אני אוהבת להיות צעירה, ואני רוצה להישאר כך כמה שיותר זמן, גם אם בפועל אני חיה כמו זקנה ועובדת כל הזמן".

איך החברים מתייחסים להצלחה שלך?

"כולם יורדים עליי. כשאנחנו הולכים לקנות אוכל, אחד מהם תמיד אומר בקול רם מאוד: 'או מיי גוד, זאת לורד?'. זה נורא, אבל הם נהדרים".

מעצבן אותך שאנשים חושבים שאת מתבגרת מכשפתית גותית שאף פעם לא מחייכת?

"זה ממש מצחיק, כי אני בהחלט מטפחת את הדימוי הזה. אני לא חושבת שאני נראית טוב כשאני מחייכת, אז אני לא מחייכת בתמונות".

את כמו ויקטוריה בקהאם!

"בדיוק, והיא מדהימה. צייצתי בטוויטר 'אנשים כל הזמן שואלים אותי לְמה אני מתחפשת בליל כל הקדושים, והתשובה שלי היא שאני ליל כל הקדושים'. הייתי גאה מאוד בזה".

אנשים מתחפשים ללורד בליל כל הקדושים?

"ראיתי זוג שהתחפש לדמות שלי ושל חבר שלי. הוא צלם, והייתה להם מצלמה בדיוק כמו שלו. זה היה די מגניב".

הוקרן לאחרונה פרק של "סאות'פארק" שהציג אותך כאיש עם שפם בלבוש אישה. ראית את זה?

"האמת היא שחשבתי שזה מדהים. אף פעם לא באמת צפיתי ב'סאות'פארק', אבל ראיתי את הפרק הזה, והם השתמשו בדמות שלי כדי להעביר מסר שחשוב שתמיד תהיה עצמך. זה התקשר למוטיב של קבלת טרנסג'נדרים והופתעתי לטובה, זה היה ממש יפה".

את חושבת ששינית את סגנון הפופ העכשווי אחרי ההצלחה של "פיור הרואין"?

"כשרק התחלתי לכתוב כלורד, שירי פופ היו באיזו פאזה מקסימליסטית מאוד וחשבתי: 'לא, זה לא המקום שבו זה צריך להיות'. היה לי ברור מאוד מה חסר בנוף של הפופ. בפעמים הראשונות ששמעתי דברים שהושפעו מ'פיור הרואין' חשבתי שאולי זה מקרי, אבל אחר כך הבנתי שמשהו קצת השתנה. כאמן אי אפשר לבקש יותר מזה".

האם התחלת לחשוב על האלבום השני?

"לא ממש. זה היום החופשי השני שהיה לי מאז שסיימנו את מסע ההופעות של 'פיור הרואין', ועוד מעט תיערך הקרנת הבכורה של 'משחקי הרעב' בלונדון".

את אוהבת את לונדון?

"לונדון היא המקום שאני הכי אוהבת בעולם. אני רוצה כל כך לחיות שם. אני אוהבת לנסוע ברכבת התחתית".

אף אחד אחר בלונדון לא אוהב לנסוע ברכבת התחתית.

"אין לנו כזו בניו זילנד. יש לנו רכבות שמושכות סוג מסוים מאוד של טיפוסים מוזרים. בפעם האחרונה שנסעתי ברכבת ישבתי ליד אישה שהתחילה לשתות שלוקים ענקיים מבקבוק שמן. אני בחיים לא נוסעת שוב ברכבת".