אסיד קווין: סולנית אגדת הסטונר מטאל אסיד קינג בכלל לא סטלנית

זה נשמע כמעט טינאייג'רי, אבל אסיד קינג – מלהקות המטאל הותיקות והמשפיעות בארצות הברית – הייתה שם של להקה לפני שהיא הייתה להקה. לורי ס., הסולנית והגיטריסטית, ראתה בעיתון כתבה על ריקי קאסו, נער אמריקאי בן טובים עם חיבה לסמים שקרא לעצמו "מלך האסיד" והחליף פשעים קטנים בגדולים כשרצח את חברו. הם היו רק בני 17, השנה הייתה 1984 וארצות הברית של רייגן געשה מהרצח השערורייתי. מובן שאנשי המשטרה והעיתונאים גם מיהרו לקשור בין הטעם המוזיקלי של קאסו (בעיקר בלאק סאבאת') לרצח שביצע.

ממרחק של כמעט 30 שנה קשה לקבוע אם לורי ס. הייתה בקיאה ברזי פרשת מלך האסיד כשבחרה את שם הלהקה או שהוא פשוט נשמע לה מגניב. גם היא עצמה לא זוכרת בדיוק, אבל מה שבטוח הוא שאמנם מדובר במקור השראה מטאלי טיפוסי, אך הכיוון שאליו הלכה המוזיקה של אסיד קינג היה שונה לגמרי. אסיד קינג מנגנים פסיכדלי מהורהר ועמוק, בלי יותר מדי אזכורים לסמים ולרציחות. "אני בכלל בקושי מעשנת וויד", אומרת לורי ס., מה שאירוני בהתחשב בעובדה שהתת ז'אנר המוזיקלי שאותו עזרה לייסד זכה לרבות הימים לכינוי סטונר מטאל. "אני לא סטלנית אבל אני אוהבת את המוזיקה ואת הווייב".

אסיד קינג נמצאים עכשיו בסיבוב הופעות באירופה. נראה שיש לכם הרבה קהל שם.

"כן. גילינו את אירופה ב־2005. הקהל האירופי ממש מעריך את זה שעלית על מטוס והגעת עד אליו, ובאופן כללי – אני לא רוצה להכליל, אבל הם יותר משוחררים ויותר בעניין של רוקנ'רול מהאמריקאים. האירופאים פאקינג רוצים לכייף, באמריקאים יש משהו קצת יותר מסויג ואני חושבת שהם גם קצת שחוקים מרוב להקות".

יכול להיות שזה גם עניין של מסורת. מטאל היא קהילה הרבה יותר גדולה באירופה. במדינות כמו פינלנד זו מוזיקת המיינסטרים.

"כן. אני מסן פרנסיסקו והאמת היא שיש שם קהילת מטאל די גדולה, אבל אין מועדונים או ברים של מטאל. היו פעם, בניינטיז, אבל הם לא שרדו. יש כמה ערים שבהן זה עדיין קורה – בולטימור, לוס אנג'לס – אבל זהו. מטאל עדיין פופולרי, אנשים עדיין באים להופעות, אבל אף אחד כבר לא ממש בקטע של ללבוש מכנסי עור וללכת לבר".

טוב, זה קשור גם לכך שהקהילות פחות מופרדות. פעם פאנקיסטים ומטאליסטים היו שני עולמות נפרדים, עכשיו הכל מעורבב וכולם שומעים הכל.

"האמת היא שבסן פרנסיסקו הפאנק עדיין ממש קורה. אף אחד לא מתבגר בסן פרנסיסקו. יש שם רופאים ועורכי דין עם מלא קעקועים ופירסינגים – זו העיר".

בשנים האחרונות סטונר מטאל ממש עלה בפופולריות שלו, ואנשים מגלים מחדש את אסיד קינג שהיא מוותיקות הז'אנר. זה מוזר פתאום להתעורר ולגלות שאת מוזיקאית משפיעה?

"כן. מוזר, כל כך מוזר. אנשים באים אליי ואומרים, המוזיקה שלך שינתה לי את החיים, ואני חושבת – איפה הייתם כל הזמן הזה? יש גם טווח גילים ממש רחב בהופעות. ילדות באות אליי ומתחילות לבכות. זה כאמור מוזר כי אני כל כך לא הטיפוס הרוקסטארי, אני פשוט עובדת. כלי העבודה שלי הוא גיטרה והקול שלי. כשהתחלתי את הלהקה לא חשבתי על הצלחה ועל כסף, רק חלמתי שנגיע לאירופה, והנה השגנו את זה! אז מוזר כשאנשים מבקשים חתימה, אבל היי, איכשהו נגעתי בחיים שלהם וזה מגניב, משהו בכתיבה שלי או באופן שבו הם מפרשים את הכתיבה שלי היה משמעותי בשבילם. זה יותר טוב מ־5,000 סלפיז עם מעריצים, אני לא צריכה להיות בחשבון האינסטגרם שלך".

הגיוני שמטאליסטיות צעירות באות אלייך נרגשות, יש לך חשיבות עבורן – סולנית בלהקת מטאל זה דבר נדיר.

"נכון, אף שאין לנו כל כך הרבה נשים בקהל, 80 אחוז ממנו גברים. אולי לפעמים, בערים הגדולות, בלונדון, בפריז, זה יותר לכיוון של 70 אחוז גברים, אבל אני מקווה שהבנות שבאות לראות את אסיד קינג חושבות לעצמן – גם אני יכולה לעשות את זה. לי לא הייתה אף אחת שיכולתי ממש להסתכל עליה. הגיבורה שלי הייתה קלי ג'ונסון מ־Girlschool (להקת נשים בריטית של רוק כבד, בת דורם של מוטורהד – ע"ק). רציתי להיות כמוה, לא היו לי אפשרויות אחרות".

אסיד קינג יופיעו בבארבי, קיבוץ גלויות 52 תל אביב, חמישי (10.8) 20:30, 135־210 ש"ח