מארינה מקסימיליאן יוצאת לטור חדש ומספרת מאיפה היא יונקת דם צעיר

"לפני כמה ימים נכנסתי לתדלק והבחור, המתדלק, אמר לי שהוא גדל עליי. אני עשר שנים בסביבה. זה הרבה, כן?", אומרת מארינה מקסימיליאן (את שם המשפחה השני "בלומין" היא שמטה בשנים האחרונות, לפחות על הבמה). נימת הקול שלה מסגירה המון שעשוע וקורטוב תדהמה. הוותק איפשר לה לבנות את המופע החדש מעמדת כוח. התוצאה: טור בשם Easy Life עם להקה חדשה (שם הטור כשם השיר הסוגר את האלבום האחרון שלה, "ארמונות עשן" – היחיד מתוכו שנכתב באנגלית), שההופעה הראשונה מתוכו תתקיים במועדון התיאטרון בחמישי (2.3).

"הוספתי כמה כוחות פועלים, כולל שלוש נשים ללהקה שזה דבר שאף פעם לא היה לי, ושתיים מתוכן הן זמרות – ג'ני פנקין ודפנה שילון. אני חושבת שקצת הגשמתי פנטזיה שהייתה לי בתור זמרת צעירה, שיגלו אותי וייתנו לי מקום. ניגשתי לשמוע כל מיני זמרות בתחילת דרכן אבל מבטיחות מאוד, ומצאתי את השתיים שבחרתי להוסיף למשפחה. ברגעים מסוימים הן גם לוקחות את הפרונט. יש בנוכחות שלהן משהו ראשוני כל כך שמוסיף המון התרגשות, נוסף על יראת הכבוד לבמה, שזה חוק בל יעבור, קריטריון הכרחי לכל חברי הצוות, תמיד".

זה רוסי מאוד מצדך.

"האמת היא שהבאתי את זה מהעולם של המוזיקה הקלאסית", היא צוחקת. אבל השיחה עדיין נתפסת לנושא הנוסטלגיה – עניין מורכב אצל יוצרת שמקפידה לפרק ולבנות את עצמה מחדש אחת לכמה שנים, אם לא תוך פחות זמן קצר יותר. "אני חושבת שזה המתכון להגשמה עצמית במקום חדש, אך לא להיות נוסטלגי, אף שבמוזיקה יש מקום לרגשות האלה".

ההורים שלך לא נוסטלגיים?

"לא. ממש לא, וזה בולט מאוד. לפני כמה ימים התלוננתי בפני אימא שלי על משהו, על יוקר המחיה אולי, והיא אמרה לי: כשאת יודעת כמה רע יכול להיות במקום אחר, את נורא מעריכה את הרע שיש לך עכשיו, וזה סתם לי את הפה בצורה הכי מרגשת, הכי פטריוטית שיש. זה הפוך לגמרי לסטריאוטיפ שאוהבים להדביק לעולי רוסיה. לא מזמן התארחתי עם ההורים שלי בסדרת שיחות אמן שיואב קוטנר מקיים, ואחד הדברים שאבא שלי אמר הוא שכשעוברים מדינה צריך להכיר בזה שחייבים להתחיל מאפס, אם תתעסק במי היית קודם לא תצליח להתעלות על זה".

בגלל זה את כל הזמן עוברת בין מסגרות יצירתיות? פעם טריו להקה, פעם הרכב מרובה נגנים, פעם לבד עם פסנתר.

"מאוד יכול להיות שזה העניין. אני מדברת על זה המון עם אחי, ואדים בלומין. הוא הגיע לפה בגיל 12, זה שמט את הקרקע מתחת לרגליים שלו. עכשיו הוא חי פה חיים מדהימים. הוא קשור לדת, הוא צלל ליהדות יותר משאר המשפחה. בו באמת נהיה משהו מאוד מיושב, ששואף לשקט ולביתיות, ומבחינתי – אוקיי, כל כמה זמן פשוט עושים הכל מהתחלה".

כלום לא קדוש.

"בטח שיש דברים קדושים: המוזיקה. הקשרים הבין אישיים. אהבה, מוזיקה, רגשות, משפחה ומי שנהיה משפחה".

למה קראת למופע על שם השיר היחיד מהאלבום שהוא דווקא באנגלית?

"הסמיכות הזאת, 'איזי לייף', היא משהו שמתאר יותר את מכלול התקופה. בברכת 'איזי לייף' אני מברכת את כל הקהל, כל הצופים, את כל מי שירצה. יש בזה מורכבות שאפשר להעביר בביטוי קצר באנגלית, שהיא הרבה פחות harmful".

בראיונות את מדברת על עצמך לעתים בגוף שלישי. אמרת פעם שהחלטת להרוג את מרינה מקסימיליאן בלומין של "כוכב נולד". את מרבה להסתכל על עצמך מבחוץ?

"כן, אני עושה את זה. אני חושבת שזה דבר חיובי, כי זה עוזר קצת פחות להיאחז בדברים. אז הייתי באיזו תקופה שרציתי להתנתק ממי שנראיתי או ממה שסימלתי לעצמי ולעולם".

מה זה היה?

"אהבו להגיד 'גדולה מהחיים', משהו בפיזיות, בנשיות. זה עייף אותי, רציתי להתקלף מזה, אין לי סבלנות כבר להתעסק בזה. חוץ מזה, העולם מתעסק בזה מאוד, כבר לא צריך אותי, יש תנועה שלמה. כל אישה היא עכשיו אמזונה, אין לי כוח להניף דגלים".

גם זה בא מהבית? פמיניזם לא בדיוק עבר קליטה קלה אצל הרבה עולות מרוסיה.

"נקודות המוצא היו שונות מאוד מאוד. אצלנו בבית לא היה פמיניזם כי גם לא היה שוביניזם. ברוסיה נשים היו גם עובדות וגם אובייקט מיני וגם על עקבים, אף פעם לא היה מצב כזה שרק הגבר מפרנס, כולם היו פועלים. זה לא מגניב שאת סוחבת, זו המציאות, ותוסיפי לזה גם איזה מיני וגרביונים חמודים".

איך זה מרגיש לגדל עכשיו שתי זמרות צעירות בלהקה?

"הן לא בנות 14. שתיהן היו בריאליטי, ידעו במות, כותבות חומרים. ילדי פלא יש המון בעולם, אבל אי אפשר בלי הדרך. לתת במה ואת הגב שלי ואת התמיכה שלי – זה מאוד מרגש אותי ואני יונקת מזה דם צעיר, צ'ייסר של חלומות נעורים. אני כבר חיה את החלום כך שלהיות בקרבת חולמים זה אנטי אייג'ינג. את השריר של החלימה צריך כל הזמן לאמן. זו הרי הריקנות הגדולה, המפורסמת, הדיכאון של יום אחרי ההופעה".

ההנגאובר.

"אני כבר שנתיים לא נגעתי באלכוהול, כן?", היא צוחקת. "הריק הוא האויב הגדול. ברגע שעושים זום אין על חלומות מתחילים התיאומים: שיט, לא דיברתי עם ההוא, צריך לסגור את הזה, אוקיי, אני אקום ואעשה רשימת מטלות, ומה עם התיקון בתיבה הרביעית. צריך בתוך זה גם לזכור ולהגיד: הכל בעצם ממש נייס".