מפתח אלן

חמש שנים כמעט עברו מאז שהודיעה לילי אלן לעולם שנמאס לה לעבוד, להופיע, להתראיין, לברוח על נפשה מצלמי פפרצי, ושהיא פורשת לעולם שכולו עגלות וחיתולים, לעולם של לילות ללא שינה, אבל מסיבות הפוכות לחלוטין מאלה שבזכותן נודעה מלכתחילה. אחרי שנים של מסיבות, של רומנים מתוקשרים ונחילי פפרצי שהלכו אחריה לכל מקום, ביקשה לילי אלן להתמסד. אז, ב־2009, היא הרגישה באופן חד משמעי שההתמסדות והיצירה לא יוכלו לשכון בשלום באותו בית. במקום זאת היא פתחה חנות בגדים עם אחותה.

שיר הקאמבק של של אלן. קאבר ללהיט של הלהקה הבריטית קין "Somewhere Only We Know" אותו הקליטה במיוחד לספיישל חג המולד של ג'ון לואיס.

לילי אלן ביקשה שקט, והיא באמת השתתקה. הפה הגדול של הפופ הבריטי חדל מלשחרר פנינים סרקסטיות וחוכמות אורבניות צעירות. בשילוב עם מותה של איימי וויינהאוס, התוצאה הייתה כמעט הרסנית עבוד דור שרק החל לפרוח: הקול הבועט של הפופ הבריטי הנשי נדם. עכשיו יש לנו את ריטה אורה וג'סי ג'יי, שהן אולי חמודות, אולם הן בעיקר יוצרות שעובדות על פי הקודים בלי לבחון אותם: קודם מלבישים אותן בבגדי מעצבים, אחר כך הן כותבות שירים על בגדי מעצבים. אצל אלן התהליך תמיד היה הפוך: קודם היא ניסחה את האבחנה ורק אחר כך כתבה. בסוף היא גם תמיד לבשה בגדים יפים, אבל זה היה רק הבונוס.

הסינגל החדש של אלן עם הקליפ הנהדר שעושה צחוק מהזמרות־כוכבות של ימינו.

עכשיו אלן מנסה לחזור. היא לא מתחייבת לכלום, היא רק מנסה, למרות שחברת התקליטים כבר הבטיחה אלבום חדש בינואר הקרוב. יכול להיות שהיא עדיין פוחדת שחיים בורגניים לא יאפשרו לה לכתוב. אז לילי, מילה ובקשה ממעריצייך, שמאמינים בך יותר משאת מאמינה בעצמך: אם מישהי יכולה – זו את. אם יש יוצרת חכמה, ממזרית, שנונה ורגישה, שתצליח לזקק את תחושת הסיפוק האדיר והשעמום הקולוסאלי שמלווה חיי משפחה לשירים בני שלוש דקות וחצי – ברור שזו את. רק את. ילדים ובעל משנים את התנאים הסביבתיים אבל הם לא מתעסקים עם הכישרון. את גדלת, וגם הקהל שלך גדל. זה בדיוק הזמן לנסח חוכמות אורבניות חדשות; אולי הן יהיו צעירות פחות, אבל הן לא יהיו פחות מרגשות.