מתוק רצח: ראיון עם רועי פרייליך לרגל השקת אלבום סולו ראשון

כבר שנים שרועי פרייליך נמצא על התפר: בין האינדי למיינסטרים, בין כתיבה לטלנובלות וכתיבת שירים ובין ביקורת עצמית מסרסת להנאה מההצלחה. ערב השקת אלבום הסולו הראשון שלו, הוא מספר על הקבצנית הנרקומנית שנגעה בו ועל השלב הבא - אלבום לילדים

רועי פרייליך. צילום: גוני ריסקין
רועי פרייליך. צילום: גוני ריסקין
16 ביולי 2014

רועי פרייליך נהנה ממחמאות ומביקורות מחבקות מאז סוף העשור הקודם, עת יצא אלבום הבכורה של להקתו נערות ריינס, אבל עושה רושם שהוא לא לגמרי מרגיש בנוח עם כל הסופרלטיבים שמורעפים עליו. "אני שולח לך את ההודעה לתקשורת על האלבום החדש שלי", הוא אומר לי בטלפון יום לפני שנפגשנו לראיון, "אבל אתה יודע איך זה בהודעות האלו, עם כל המילים המפוצצות". מה רע במילים המפוצצות? האם הוא מרגיש שהן ריקות, אולי סתם מצטנע, או שמא חושש שאם ייתן להן יותר מדי משקל יעלה לו השתן לראש?

"תשמע, אם הייתי בן 20 אז אולי היה עולה לי השתן לראש והחזה שלי היה מתנפח כמו תרנגול, אבל אני לא חושב שיש סכנה כזאת. אני כבר אדם מספיק מעוצב בשביל להישאר פחות או יותר כמו שאני", אומר פרייליך בן ה־39 בראיון עמו. פרייליך, שגדל בחיפה וחי בתל אביב, הוציא עם נערות ריינס שני אלבומים שזכו להשמעות נכבדות ברדיו (אתם בטח מכירים את השיר "הילוך אטי" גם אם אתם לא מודעים לזה), וכעת עומד להשיק בהופעה את אלבום הסולו הראשון שלו, "מעלה עשן" שיצא לפני כחודשיים וממשיך את רצף הביקורות המפרגנות.

"אני מקבל את המחמאות בעירבון מוגבל", ממשיך פרייליך עם הגישה האמביוולנטית ומסביר שגם כשהוא קורא ביקורת מפרגנת מאוד, שיש בה רק הסתייגות מסוימת אחת, זה מה שיישאר אצלו – אותה הסתייגות. "זה נראה לי טבעי, בעיקר אצל יוצרים, שהאחוז הקטן הזה של רעל יהיה מה שיחלחל". ייתכן שזו ביקורת עצמית ערה, שכל עוד לא מסרסת היא דווקא בריאה, אך פרייליך טוען שהוא מאוד ביקורתי כלפי עצמו, ושהביקורת הזאת אכן סירסה אותו במשך תקופה ארוכה. "האלבום הראשון של נערות ריינס יצא כשהייתי כבר בן 30", הוא מזכיר.

רועי פרייליך. צילום: גוני ריסקין
רועי פרייליך. צילום: גוני ריסקין

זו רק הביקורת העצמית שגרמה לך להתחיל קריירה מוזיקלית בגיל מאוחר לכאורה?

"לא רק. זו גם דחיית ההחלטה לשים את עצמי במקום כזה חשוף, להיות פגיע. גם לקח לי זמן להגיד שכן, מוזיקה היא במקום כל כך מרכזי בחיים שלי. באמצע שנות ה־20 שלי אמרתי לעצמי שזה לא בשבילי, שעם כל האהבה והרצון הטוב, אולי צריך להסתכל לאמת בפרצוף ולהודות שאולי אני לא טוב בזה. אז הלכתי ללמוד קולנוע".

כמי שמתפרנס מכתיבת דיאלוגים לטלנובלות (בין היתר ל"חשופים", "נויורק" ו"אניגמה"), פרייליך לא חשב שיגיע זמן שבו המוזיקה תהפוך למרכז חייו. בשלב מסוים נראה היה לו שלרוק כבר אין זכות קיום ועתיד, אך אז הגיעו תחילת שנות האלפיים עם מה שנחשב היה בעיני רבים לתחיית הרוק, עם להקות כמו הסטרוקס וקינגז אוף ליאון. "פתאום הפוסט־פאנק של הרפצ'ור הדליק אותי, או הגראז' המלוכלך באלבומים הראשונים של הווייט סטרייפס. הבנתי שהקול שלי יכול להרגיש בבית בתוך מה שקורה בחוץ. זה הדליק אותי לעשות את זה שוב, גם אם זה לא יגיע לאף אחד, גם אם זה יהיה רק בשביל עצמי".

פרייליך מעולם לא ציפה להצלחה מסחרית גדולה, אך המעמד שלו כיום הוא מעל ומעבר לכל מה שחשב שיזכה לו. נכון שמדובר עדיין במוזיקאי שפועל בעיקר בשוליים, אך ההשקה שלו לזרם המרכזי מתרחבת כל הזמן. "ההצלחה עברה את הציפיות שלי, אני מודה. וכמובן שעם האוכל בא התיאבון ופתאום אתה אומר לעצמך שאם באלבום הזה הכנסנו שיר לרדיו, באלבום שאחריו כבר נכניס שניים".

שלושה סינגלים מתוך "מעלה עשן" כבר חוגגים בתחנות הרדיו, "סערה חשמלית", "הפרעת קשב" ו-"הלילה היא תרקוד". הסינגל הרביעי הוא שיר הנושא, "מעלה עשן", בעל אופי כבד ואטי יותר לעומת הסינגלים שקדמו לו. פרייליך מציג באלבומו החדש משהו די שונה מהמוזיקה שלו עם נערות ריינס, ששאבה ממקורות הפוסט־פאנק והניו ווייב, והביטוי החזק ביותר לכך הוא הקריצה העכשווית לדיסקו האפלולי של שנות ה־70. לצורך אלבום הסולו איגד סביבו פרייליך את "המתוקים רצח": ניר גבריאלי, יוני שלג (או ג'וני סנואו – הזכור מהמוגו'ס של אסף אבידן), דני עבר־הדני ואביחי טוכמן, שהפיק עמו את האלבום וגם עבד עם נערות ריינס על אלבומם השני "נשמור על החברים".

"בריינס היה לנו חשוב להגיע להקלטות עם שירים מגובשים שהיינו מנגנים קודם לכן בהופעות, אבל באלבום הסולו הגעתי לאולפן עם סקיצות ביתיות, ואני וטוכמן התחלנו להרכיב שם את השירים מחדש. חלק מהשירים היו כאלה ששמרתי בצד כי הרגשתי שהם לא מתאימים לנערות ריינס".

מה לא התאים בשירים ההם לריינס שכן התאים לסולו?

"השיר 'הלילה היא תרקוד', למשל, הרגיש לי יותר מכונס בעצמו – אולי בגלל הנגיעות האלקטרוניות – משהו שבא לי להוציא לבד ולא עם להקה. זה עניין של אינטואיציה וזה היה שיר שחשבתי שעלול לאבד את העוקץ שלו בגרסת גיטרה־בס־תופים".

פרייליך מספר שבאלבום החדש הרשה לעצמו להרגיש קצת יותר חשוף מבחינת מילות השירים. "הכוונות שלי הן יותר על השולחן פה. הרשיתי לעצמי קצת להוריד מגננות", הוא אומר. בסולו שלו הוא תולה את ליבו על השרוול, אם להשתמש בעברות הביטוי האנגלי שבו הוא משתמש גם בשיר "מעלה עשן" וגם ב"403".

עשן הזמן

כשאני מעלה את האפשרות שהמילה "כתם" היא מוטיב חוזר בשיריו החדשים ("לו אחטיא את מטרתי/ מולה אכתים את מיטתי" מתוך "הלילה היא תרקוד" ו-"כתמי משחה על שיש", מתוך השיר "הלבן"), מזכיר פרייליך את הפערים שמדליקים אותו: "זה כמו קיצ'ן סינק דרמה, כמו שאומרים באנגלית. דרמות ליד הכיור הן משהו מאוד יומיומי, אך עדיין פואטי. כשאתה מחבר את הפער בין דרמה וכיור, נוצר משהו מאוד נוגע ללב". בדומה לתאונות דרכים, פרייליך מציין כי רוב הדרמות "קורות קרוב לבית" ומוסיף כי הכתיבה שלו היא כתיבה אנוכית, כזו שמציבה אותו במרכז. "כתיבה אנוכית היא משהו שאני מרגיש בו בבית. אני מכניס את עצמי גם כשאני כותב על סיטואציות שקורות לאנשים אחרים".

האלקטרוניקה והדיסקואידיות של האלבום החדש אמנם לא הופכות את "מעלה עשן" לאלבום מוכוון רחבות, אבל הן גורמות למאזין להזיז את התחת, גם בשירים שהתכנים שלהם לא בהכרח קלילים כמו "הפרעת קשב", ועושה רושם שהגישה שלו למוזיקה אלקטרונית היא מעין אנטיתזה ל-"לא רוקד כשעצוב" של החברים של נטשה. "הפער בין קצב לעצב עושה לי את זה", הוא אומר ומוסיף שבניגוד לסינגר־סונגרייטרים שיושבים על כיסא ושרים על מר גורלם, הוא נהנה מהמרחק בין אפלה, צער ומחשבות קיומיות למעטפת קצבית אך לאו דווקא שמחה. "הפער הזה מאוד חזק באמנות בכלל, לדוגמה בקומדיה שחורה שבה אתה צוחק על דברים כואבים".

אמרת שהשיר "מעלה עשן" הוא זה שנתן את הטון לכל האלבום. לאיזה טון בדיוק התכוונת?

"זה השיר הראשון שעבדנו עליו. בגרסאות הראשונות שלו, אלידע רמון (שגם הפיק את האלבום הראשון של נערות ריינס – אז"א), בנה עליו תפקידים אלקטרוניים הארדקור; ביטים, סינתים, לופים, בלי גיטרות בכלל. כל העניין הזה של להתעסק עם שכבות ולא לבוא ישר גיטרה־בס־תופים, של שיטת העבודה הזאת שעושה פלסטלינה מהשירים, היא שהכתיבה גם את יתר השירים באלבום החדש".

בהמשך לשיחה על הביקורות המפרגנות, הוא מספר שדווקא נתפס לביקורת אחת שירדה על הסאונד של האלבום החדש, והוא אומר שזה מוזר לו כי היא דווקא מאוד מוקפדת לעומת האלבומים של נערות ריינס, שבהם "ההפקה היא ביזיון, אמנם ביזיון חינני, אבל די ביזיון". הוא גם לא אהב את אחת הביקורת שטענה שיש משהו מתאמץ מדי באלבום החדש, משהו לא טבעי. "החוויה היצירתית הייתה דווקא מאוד כיפית וזורמת", הוא אומר.

למרות השוני בין הסולו ללהקה, פרייליך הוא עדיין הכותב והמלחין המרכזי בנערות ריינס, והוא חושב שגם השירים של "מעלה עשן" שייכים לאותה שכונה של נערות ריינס, "כשמאזינים להם לפני העיבוד", כלשונו. העיבוד שהוא מדבר עליו מורכב בשכבות של סאונד, והסינתיסייזר בו הוא כלי דומיננטי, לעומת נערות ריינס שקלידים כלל לא נוכחים בשיריה.

איך נוצר החיבור עם רונה קינן, שמשתתפת בשלושה שירים באלבום החדש?

"מישהו סיפר לי שהיא עשתה קאבר בהופעה ל-'הילוך אטי' של נערות ריינס וגם ראיתי שהיא בחרה את השיר בבחירות השירים שהיא אוהבת ב־Time Out. אז חשבתי 'אוקיי, בוא נפרע את השטר הזה' והזמנתי אותה להתארח בהופעת ההשקה של האלבום השני של נערות ריינס. כך נוצר החיבור בינינו. אתה יודע, הכל קטן בביצה פה וכולם מכירים את כולם. ועכשיו, בשיר שלי '403' ממש דמיינתי אותה שרה באוברטונים, ובראש שלי זה נשמע כל כך יפה, ובגלל שהיא כבר הייתה באולפן אמרנו 'תשמעי, אם את כבר פה', וכך יצא שהיא שרה גם ב-'הלבן' וב-'הפרעת קשב'".

ומי זאת ליאור מהשיר "זוזי הצדה ליאור"?

"סוף סוף מישהו שואל. ליאור היא קבצנית נרקומנית שהייתה פעם מוזיקאית. אני לא מכיר לגמרי את הסיפור שלה, אבל הייתי רואה אותה המון כשעבדתי במסעדה בעיר. כשקבצן בא לאנשים באמצע שהם יושבים במסעדה זה מעורר אנטגוניזם, 'מה הוא בא ושם לי פתאום אמת מול הפנים, אני באתי לאכול'. אני רוצה להאמין שליאור השתקמה, אבל אני לא באמת יודע. ליאור היא בעצם שם קוד לכל בן אדם עם גורל קשה שאתה נתקל בו והוא גורם לך למחשבות של חמלה מצד אחד ולאנטגוניזם מצד שני".

אחד הדברים שפרייליך אומר שמעניין אותו להתפתח לכיוונם הוא כתיבה ולהלחנה לאחרים. בינתיים יצר עמו קשר ערן צור ושלח לו שיר שהוא טרם הלחין ומקווה מאוד שאכן יצא בעתיד. נוסף על כך, בקרוב הוא מתכנן להתחיל לעבוד על האלבום השלישי של נערות ריינס, שיהיה אלבום ילדים. על שירי הילדים הוא מספר שמה שישפיע על השירים יהיה יותר המוזיקה של ג'ונתן ריצ'מן (מודרן לאברז) מאשר "הכבש השישה עשר". "יש לריצ'מן שירים עם ילדותיות אינפנטילית שקונה אותי". גם על שירים של נערות ריינס, שיתארחו בהופעת ההשקה של פרייליך, הוא אמר בעבר כי יש בהם משהו "קצת נאיבי, על גבול האינפנטילי במקומות מסוימים". אם כך, נדמה שהוא מוכן לגמרי לאלבום הבא. בינתיים נתענג על הנוכחי.

"מעלה עשן" יושק באוזןבר, שישי 21:30