אלבום הבכורה של נגה ארז הוא בשורה בעולם הפופ של 2017

תרבות הסמפלרים מתחילה לפרפר. כמו כל טרנד, היא הכתה בנו חזק ומכל כיוון – מההיפ הופ המחתרתי עד המיינסטרים הלוקאלי – ומיהרה להמאיס את עצמה. כך עברנו מהשתאות למשמע קולות מוכפלים ולופים מכניים של "טם בם פף ווה טראח", לאדישות ולצידוד בתובנה שאין צורך באלטרנטיב אם הוא לא מהווה אלטרנטיבה לפופ. זאת הסיבה העיקרית ש-2017, שנה שנפתחה כלא מאוד מרהיבה, החלה לדחוק מעט את הסמפלרים ולהשיב את הגיטרות למקומן הטבעי. ומי שבכל זאת בוחר להישאר במחוזות האלקטרוניים בלבד, נאלץ להשקיע מאמץ כביר על מנת לבלוט בתוך כמות סיטונאית של ביטים מתוכנתים ואולי, עם קצת מזל, להצליח להביס את האוברדוז מהם.

כאן נכנסת לתמונה נגה ארז. וזאת לא כניסה בממדים מקומיים בלבד, אלא כזאת שמתחרה ביוצרים וביוצרות מובילים בחו"ל. ככה זה כשמוציאים אלבום בכורה עמוק, כאוטי, חכם ולרוב אחיד ברמתו. הצד החזק והמפתיע של "Off The Radar", הוא העימות שבו, שנחלק ומתבטא באופן שווה במילים, במלודיות ובהפקה. הסנכרון בין השלושה כל כך נדיר, שכמעט קשה להאמין שמדובר בעבודה של שני מוחות (אורי רוסו לצד ארז) ולא באחד – ייחודי ורגיש לניואנסים.

"זה עושה אותך חרמן / גרונותיהם שפתוחים לרווחה / מחכים להיות מוזנים בכל דבר שתוכל להגיש להם", היא פותחת את האלבום עם "Balkada", מבהירה שלא מדובר בעימות פנימי ובמסרים יומיומיים בלבד, אלא בסיוט של קולקטיב, בדכאנות ממושטרת ובפחדים משתקים. המעבר המיידי ל"Dance While You Shoot" הוא אורגני וממשיך לעסוק בכוחות אפלים, תוך השפעה מובהקת של ההיפ הופ החדש, שחף מריקנות ושואל שאלות פילוסופיות בכוונה תחילה, כי מישהו כבר צריך לשאול. הקול הגרוני והחריף של ארז, שמודגש ביופיו ובכיעורו, הוא תוספת חשובה להתרסה הפוליטית ואי אפשר לפקפק בעובדה שהיא מתכוונת לכל מילה שיוצאת לה מהפה.

"Toy" סוגר רצף של שלושה שירים פרובוקטיביים שמצטיינים בבעתה ובאירוניה; ארז משנה צורה, הקול שלה מגיע גבוה ונגרר לתוך קקופוניה מפוארת. "Pity" הוא בין השירים הנגישים יותר ויש בו איכויות של להיט ברחבות מסוימות, עם תופים חדים של רן יעקובוביץ', שמבליטים את הרגשות הטעונים גם כאן, והעיסוק בשותפות בפשע. האווירה שנשמרת היא של אימה מודרנית, ולפעמים, כמו ב"Muezzin" האקספרימנטלי יותר, אפשר לדמיין שכולנו לכודים בתוך מיליטריזם עיוור, ושאין תקווה.

“Worth None” ו-”Junior” נדירים ביופים, רכים ומתפארים ביכולת של ארז לייצר אינטימיות, עומדים על כך שהיא כבר לא בוסרית כפי שהיתה בתחילת הדרך, כשעוד עשתה קאברים לאמנים אחרים. בהרבה מובנים, זאת לא הפתעה שנגה מדוברת בעולם ולוקחת חלק בפסטיבלים כמו SXSW ופרימוורה, וברור למדי שהיא מחזיקה בתכונות נדרשות ומותרות כמו כישרון כתיבה, כריזמה, מקצועיות ומראה אידיאלי.

אבל כל אלה הם רק תוספות לסיבות שבגינן “Off The Radar” יוצא דופן בטיבו. זה אלבום בכורה שיש בו שני מסרים עיקריים: הראשון, הטעון מביניהם, הוא פוליטי וזר לנו לפחות כמו שהוא זר מחוץ לגבולות ישראל. מדובר בניפוץ גס של הניוון המחשבתי שהשתלט על היוצרים המקומיים בעשור האחרון, מבכירי הפלייליסט עד זוטרי לבונטין. השני הוא המוזיקה, שלא נופלת לתוך השעמום הפטאלי שעשוי לבקוע מסמפלרים שמחקים זה את זה – ויותר מזה – מרעננת, מורכבת וכיפית. בזכות השילוב ביניהם, קשה מאוד להאמין שתמצאו את נגה ארז מחוץ לאיזשהו רדאר.

[interaction id="593ce18dbe3db6a6300b1978"]