בילויים במוזיאון: נועם ענבר עושה ג'יבריש בהיכל הקודש התל אביבי

מעריצי להקת הקאלט הבילויים, שניגנו רוק־הורה פוליטי וארסי והתפרקו באופן סופי ומוחלט לפני שלוש שנים לאחר צאת אלבומם השלישי "הורה הסלמה!", אולי כבר לא יזכו לראות את הסולן הכריזמטי נועם ענבר (שהיה מזוקן הרבה לפני שזה היה באופנה) שואג "שאול מופז, שאול מופז!", אבל הם יוכלו לפגוש אותו במוזיאון תל אביב, שם הוא ישיק בחמישי (26.1) את "שרים בכיכר", סדרה חדשה של מופעי פרפורמנס קוליים שיעלו לאורך החצי שנה הקרובה, רחוקים מאוד מהמחוזות המוזיקליים שבהם התחיל את דרכו.

"זה מעין תיאטרון טקסי ומינימליסטי, עם שירת מקהלה ובשיתוף הקהל. לחלקם מוזמן קהל באופן ברור, כמו באירוע שיהיה השבוע או באירוע השני, קנטטת הג'יבריש, שיתקיים בין שתי תערוכות בביתן הלנה רובינשטיין. בצד השני של הספקטרום יהיו גם אירועים שפשוט יתרחשו במוזיאון. אנשים יידעו שהם יקרו אבל לא מתי או איפה".

חזרות ל"שרים בכיכר", נועם ענבר

הלכת רחוק מאוד מנקודת המוצא המוזיקלית שלך.

"אני לא בטוח שפופ הוא נקודת המוצא שלי. הגעתי לרוקנ'רול מתוך איזה צורך של גיל ההתבגרות, ובשנות ה־20 המוקדמות שלי זה נראה כמו תנועה נכונה לבטא בה דברים והיה לי צורך להתבטא. רוקנ'רול היה אז רלוונטי, היום הייתי אולי עושה היפ הופ. אבל מה שאני עושה עכשיו זה לא איזה אוונגרד, זו מוזיקה מאוד קומוניקטיבית שנשענת על מלא מסורות עממיות, מהמלחין הצרפתי הימי ביניימי גיום דה מאשו ועד ביונסה".

"שרים בכיכר", לדברי ענבר, עוסקת ב"מתח בין האינדיבידואל לקבוצה", מה שמזכיר את הנושאים שבהם התעסק כשהיה בבילויים. הוא לא בדיוק מסכים: "שם המתח הזה היה במרכז, פה יש המצאה של כל מיני פולחנים. זה מאוד משחקי ומשעשע".

נשמע אופטימי יחסית אליך.

"בחיים אני מלא חרדה וגועל, אבל באמנות אני מנסה להפיץ טוב. זו יצירה יותר רוחנית, במובן הזה יותר שלמה, וכן – גם אופטימית".

"שרים בכיכר", ערב ראשון בסדרה במוזיאון תל אביב, שד' שאול המלך 19 תל אביב, חמישי (26.1) 19:00