סופר אגו: פרדי גיבס הוא אגו מניאק ורוצה שתדעו את זה. ריאיון

אמני היפ הופ מחו"ל כמעט לא מגיעים להופיע בארץ. ביום שני (23.5) פרדי גיבס, הגנגסטא ראפר החד והיהיר מאינדיאנה, ישנה את זה

נחש מי? פרדי גיבס. צילום מסך
נחש מי? פרדי גיבס. צילום מסך
17 במאי 2016

כשהמפיק המוערך מאדליב קרא לפרדי גיבס לעלות על במת ה"מאדליב מדיסן שואו" בסן פרנסיסקו, אי אז ב־2011, אף אחד בקהל לא הבין מה לעזאזל קורה. מאדליב, נסיך האנדרגראונד, הדי.ג'יי־מפיק־ראפר, שעבד עם אגדות היפ הופ מחתרתיות כגון אמ.אף.דום, ג'יי דילה וטאליב קוואלי, העלה לבמה את פרדי גיבס – טיפוס שיש לו יותר פוזה משרירים, שקורא לעצמו גנגסטה גיבס ומתעקש לשאת את דגל הז'אנר המגוחך גנגסטא ראפ, שפרח בתחילת הניינטיז ונחשב על ידי רבים כיום למעין מחלת ילדות של ההיפ הופ. שלוש שנים אחר כך, כשיצא שיתוף הפעולה הראשון שלהם "Piñata", אף אחד כבר לא היה מבולבל. אצל גיבס הפוזה אמנם עומדת בפרונט, אבל מאחוריה יש כישרון רב ואופי מוזיקלי נדיר.

"(מאדליב) מעולם לא עבד עם אמן כמוני בעבר", הוא מספר בגאוותנות האופיינית שלו, "וזה מה שיצר אלבום שנכנס לספרי ההיסטוריה. שום דבר לא נשמע כמו 'Piñata', ושום דבר לא יישמע כמו האלבום הבא שלנו, 'Bandana'. ההיפ הופ לא יישמע אותו הדבר. יצרנו קלאסיקה ועוד אחת בדרך. אני יכול להבטיח את זה כמו שג'ו ניימת' מבטיח סופרבול (שחקן פוטבול אגדי, שב־1969 הבטיח להביא את קבוצתו, הניו יורק ג'טס, לניצחון על הבולטימור קולטס וקיים – מ"ש). מאדליב הפך אותי לראפר יותר טוב. נאלצתי לחדד את הליריקה שלי, וזה גרם לי לרצות לקחת את המוזיקה לעומקים אחרים. ככה עשיתי באלבום האחרון שלי, 'Shadow of a Doubt'. זה אלבום אפל יותר כי רציתי לעשות משהו אחר לגמרי. אני באמת הכי מגוון".

אתה באמת אחד האמנים המגוונים במשחק כרגע.

"אמרת שאני אחד מהאמנים הכי מגוונים במשחק? אני הכי מגוון. לא אחד המגוונים, הכי מגוון. אתה באמת לא יכול לציין חמישה ראפרים שיותר טובים ממני כרגע. אני מאתגר אותך. אני מאתגר את כל התקשורת למצוא חמישה ראפרים שטובים ממני. אתם חייבים לשים אותי בטופ 5. למעשה אין אפילו חמישה ראפרים אחרים שאני מספיק אוהב כדי להתמודד מולי בטופ 5".

אתה טיפה אגו מניאק.

"ברור. אני לגמרי 'אני אני אני'. ככה הגעתי למה שהגעתי".

פרדי בהחלט הגיע רחוק מעיר הולדתו, גארי שבאינדיאנה ("עיר שבנויה על תעשיית הפלדה, קראק, אבטלה ופשע. זה מיני דטרויט", הוא אומר). כיום הוא נחשב לאחד הראפרים העצמאיים המצליחים בארצות הברית, שמצליח לאגד קהל משני עברי הג'נטריפיקציה.

אתה חושב שחיי הגנגסטרים שאתה מייצג עוד רלוונטיים בעולם שבו, נגיד, קנדריק למאר מפרק אותם לחתיכות?

"אני רלוונטי, לא משנה מי מפרק את זה או לא. גם אם האדרת חיי פשע עושה בעיות, מישהו חייב לספר את הסיפור הזה. זה סגנון החיים שבו אני חי, ומישהו חייב להציג את התמונה הזאת. זה חיוני, זה מה שאמיתי, בלי ציפוי סוכר, אתה יודע?".

אז איך אתה מסביר את העובדה שלא היה נציג משמעותי לז'אנר מאז טופאק וביגי בערך?

"כי כולם פחדו פתאום. כל הגנגסטרים המזויפים הורידו את הראש אחרי הרציחות, אז היה צריך לחכות עד שיחזור גנגסטר אמיתי למשחק. ועכשיו, כשחזרתי, פתאום גנגסטא ראפ נהיה שוב לגיטימי. אני חושב שאני אחת הסיבות שזה עכשיו מבעבע שוב. הרבה מהחבר'ה הצעירים רוצים להיות אני. אני יוצר אקלים לסוג הזה של הביטוי, אני פשוט לא מקבל על זה קרדיט".

אתה מרגיש לא מוערך מספיק?

"בכנות? אני מרגיש כל כך לא מוערך שזה פשע. אני לא מקבל את הקרדיט שמגיע לי. הקרדיט שקנדריק למאר או ג'יי קול מקבלים. אני מאוד אוהב אותם, אבל בזמן שמדברים עליהם כנביאי הראפ, הרבה מוזיקאים ומאזינים רואים אותי כסתם עוד ראפר. אני הרבה יותר מזה, אבל אני אמשיך להוציא פרויקטים שיפתיעו כל פעם מחדש. אני אכריח את כולם לדעת מי הכי טוב. אני רוצה את הכבוד שמגיע לי. כמו מתאגרף שרוצה את התואר – אני רוצה את התואר, וסיימתי כבר להילחם בדרג ב'. אני רוצה להילחם באלופים".

פרדי גיבס, בארבי, קיבוץ גלויות 52 תל אביב, שני (23.5) 20:30, 164 ש"ח