עדיין מקומפטון: ראיון בלעדי עם הדיג'יי של מייסדי הגנגסטא ראפ, NWA

NWA, ההרכב המכונן של ההיפ הופ העכשווי, שהזניק את הקריירות של ד"ר דרה, אייס קיוב ואיזי־אי המנוח, זכה השנה לעדנה מחודשת. לפני כמה חודשים יצא למסכים "היישר מקומפטון", הסרט הביוגרפי על תולדות הלהקה (שגם היה מועמד לאוסקר על התסריט הטוב ביותר), שלווה באלבום קאמבק של ד"ר דרה. מוקדם יותר החודש הם נכנסו להיכל התהילה של הרוקנ'רול, ולפני כשבוע קיימו סוג של איחוד במסגרת הופעה של אייס קיוב בקואצ'לה.
אבל ד"ר דרה לא היה האדם היחד מאחורי הפטיפונים של NWA. לצידו עמד גם DJ Yella (אנטואן קאראבי), ששימש כדיג'יי ההופעות של ההרכב – ולכן לאורך השנים שמו התקבע בעיקר בזכות השאוט־אאוטס השונים שהוא קיבל מראפרים, מה שיצר סביבו הילה מסתורית. חבר הלהקה המוכר פחות, סוג של רינגו סטאר, רק ניגה עם אטיטיוד.

שעות בודדות לפני תיקלוט נדיר שהוא קיים בתל אביב לפני כחודשיים, נפגשנו לריאיון. בהתחלה הוא שתק ארוכות ונתן לשני אנשי הצוות שלו – בחור גרמני בשם זארקו, שמשמש כמנהל טור, ובן הדוד שלו, שמכנה את עצמו פלייבוי־טי והוא מנהלו האישי. הם זרקו לכל עבר כרטיסי ביקור עם הלוגו של NWA, פיזרו חיוכים עד שהרצינו פתאום, במכה. יש כמה חוקי ברזל בכל ריאיון שהם לוקחים בו חלק. "חוק מס' 1: לא שואלים שאלות על שוג נייט". נייט, המפיק והמייסד של הלייבל האגדי דת' רו רקורדס היה מעורבב ביותר מדי פלילים אפילו לטעמו של בוגר שכונת קומפטון כמו ד"ר דרה. יש שקושרים את נייט לרצח של טופאק, יש שקושרים אותו לרצח של ביגי סמולס, והוא היה בכלא כמה פעמים על עבירות שונות, עד שלפני שנה, הוא דרס למוות אדם אחד ופצע אדם נוסף לאחר שהתווכח עמם על הסט של "היישר מקומפטון". התביעה טוענת שמדובר ברצח.

"חוק מס' 2", המשיך פלייבוי־טי, "לפני כל ראיון אני רואה את השאלות ומוחק כל מה שאני רוצה". מה מצבך המשפחתי? האם הרגשת שהדמות שלך ב"היישר מקומפטון" הושטחה יחסית לאלו של דרה ואייס קיוב? האם זה נכון שנחסמת מלהפיק את הסרט? האם זה נכון שסנופ דוג דפק את הניסיון האיחוד האחרון של NWA? איך יצא שהיית חבר הלהקה היחיד שנכח בלוויה של איזי אי? כל אלו שאלות שכבר לא יישאלו. הנה שאלות שכן נשאלו.

באדיבות Lifetime Ent. Inc.

מה אתה עושה בימים אלה?
"אני די ג'יי, כך שלמעשה אני נמצא בדרכים די הרבה. ככה שלעתים נדירות אני נמצא בבית. זה כבר כמה זמן מה שאני מתגורר מחוץ לאל.איי. אף פעם לא נשארתי שם. הסיפור שלי עם קומפטון היה לפני שנים רבות".

מה אתה זוכר מהילדות בקומפטון?
"היה לי ממש כיף ללכת לתיכון. בעיניי זה היה ממש טוב שלמדתי בקומפטון ולא מחוץ לה. תיכון זה כמו בסרטים האמריקאיים עם האוטובוסים הצהובים, רק שאצלנו בקומפטון לא היו כאלה. בניגוד לאייס קיוב, לא הצטרכתי הסעה בכדי להגיע לתיכון. הוא למד מחוץ לקומפטון והיתה לו דרך ארוכה לעשות שם כל יום, ארבעים דקות מחוץ לאל.איי. זה למה יש סצינה בסרט בה הוא נוסע באוטובוס צהוב לתיכון יחד עם ילדים מהגטו ונקלע לויכוח. זה כל מי ששלחו אותו ללמוד מחוץ לעיר".

קומפטון השתנתה?
"קומפטון היא אותו דבר. קרוב לוודאי שהפשע פחת אבל זה עדיין לא השתנה. קומפטון זה פשוט גטו אחד. אבל הגטו נמצא בכל מקום, אז אני חושב שזה לא יכול להשתנות יותר מדי. עדיין אותו שיט ישן".

מה אתה חושב על קנדריק לאמאר – הוא מחזיר כבוד לקומפטון?
"הוא פשוט מלא הייפ עכשיו, זה הכל. אבל אני חושב שהוא מגניב והכל. הוא לגמרי מביא משהו חם מקומפטון – שוב, וזה הכל. הוא עושה עבודה טובה. בכלל, אני חושב שהדברים החדשים בהיפ הופ הם סבבה אבל אני שומע ומנגן רק אולד־סקול".

חזרת למוזיקה אחרי 15 שנות הפסקה. היית במאי פורנו בכל הזמן הזה. איך זה קרה?
"פשוט עשיתי את זה. הפסקתי לעשות מוזיקה כאשר איזי אי נפטר. כל הזמן הזה היה כבד לי על הלב. אז השתחררתי מהמוזיקה לאיזה חמש עשרה שנה. עשיתי לפחות 300 סרטים פורנוגפיים בזמן הזה. וזה לא כמו לעשות מוזיקה. זה ממש פשוט. כולנו פשוטים". והוא מוסיף בחיוך ערמומי: "ואני מודע לכך שזהו עבודת החלומות של הרבה גברים".

"חבר שלי הביא לי את הרעיון. הוא שאל אותי מה דעתי על לעשות סרטים. אז עזבתי הכל והלכתי על זה ישר. זה היה פשוט וקל. אז כמו שאתה מבין, הרעיון לא בא מהמסיבות של NWA. אבל או יה, הן בהחלט היו פרועות. יש לי איזה זיכרון שצילמנו עשרים וארבע סצנות שונות ביממה אחת. כן. זה היה קשוח. אלה מספרים משוגעים. בעסק הזה של הפורנו מדובר במספרים של אולי חמש עשרה או שש עשרה סצנות, במקרה הטוב. אצלנו זה נמשך במשך כל היום. סצינה אחר סצינה אחרי סצינה. הארדקור אמיתי".

מה דעתך על הסרט "היישר מקומפטון"? היית משנה משהו?
"לא יותר מדי. אני יכול לחשוב על זה הרבה. הסרט ממש טוב. ניסינו לכסות את הכל, להכניס עשר שנים בשעתיים ועשרים וחמש דקות. אז זה היה ממש קשה והיינו צריכים לחתוך דברים רבים. לא היה לנו מספיק זמן להכניס את כל מה שרצינו. כל כך הרבה דברים יש לספר. אם הבמאי לא היה מסנן אז היה יכול להיות סרט של חמש שעות. יש כל כך הרבה סיפרים קצרים ודברים עיקריים שקשה להחליט מה להכניס ומה לא, אבל יוניברסל סטודיוס בזבזו מלא כסף על המוצר הגדול הזה. אז אתה לא יכול לבזבז מיליון דולר על משהו זול, אתה יודע. ובכל זאת די הרבה מתרחש בסרט. אני אוהב את הדמות שלי וגם את השחקן שליהקו לתפקיד. הוא משחק אותי ממש טוב, למד אותי מעולה. פגשתי אותו לפני שצלמו את הסרט והוא לא היה צריך לשאול שאלות כי הוא כבר עשה את התחקיר, ראה את כל הסרטים והראיונות שצילמו איתי. הדמות שלי אמורה להיות האתנחתא הקומית של הסרט. אהבתי את זה".

הסצינה כשאתה עם איזי בבית חולים לפני שהוא מת – זה באמת קרה?
"לא. לא. לא. אני לא דיברתי איתו, הוא כבר היה בקומה. דיברתי אתו חודש לפני כן. הלכתי לבית החולים. אני חושב שדרה כבר היה שם באותו היום, לפני שהגעתי. אבל כשבאתי לשם איזי כבר היה עמוק בתרדמת. לא יכולתי לדבר איתו יותר". על האלבום ש־Yella הקליט לזכרו של איזי אי, "One Mo Nigga to Go" הוא אומר, "הוא כנראה היה אומר שזה טוב, או משהו. אולי פשוט רק 'תודה'. עשיתי את האלבום הזה כי חשבתי עליו. זה כל מה שזה היה. זה ממש לא לכבודו, אלא בשבילו. הרעיון הגיע שנה לאחר שנפטר. זה לא שבאו והציעו לי השקעה כלכלית מחברת הקלטות. עשיתי את זה מבלי לצפות לדבר בתמורה. למרות זאת, לא הייתי אומר שהייתי החבר הכי קרוב אליו מכל הלהקה. כי ב- NWA כולנו היינו החברים הכי קרובים אחד של השני, רק בתקופות שונות. זה מה שזה היה. בתקופה אחת הייתי קרוב לבן אדם הזה ובתקופה אחרת לבן אדם אחר".

באדיבות Lifetime Ent. Inc.

איזי באמת היה גנגסטר כמו שמספרים?
"הוא באמת מהרחובות, זה על בטוח. הוא באמת היה משם. אבל אתה יודע… אם דיברת אתו או משהו כזה בכלל לא היית מבחין בכך. הוא היה כל כך נחמד וצנוע. אהב ילדים. היה לו לב מדהים".

אתה חושב שאם איזי היה עדיין חי הקאמבק היה עוד בניינטיז?
" אני חושב שנועדנו להתפרק. לא הגענו לפיק כשהיינו יחד כקבוצה מגובשת. עשינו את כל הדרך לשם אבל לא באמת הגענו לפיק. ועכשיו כאילו לקחנו כדור שהחזיר לנו את החיים. דברים לא קורים סתם. זה משוגע שהלהקה נאלצה להתפרק, אבל כיום הפסקנו לכעוס ולפתוח אש אחד על השני. התבגרנו. ותראה מה זה, לאחר עשרים ושש שנים אנחנו מגיעים הישר מקומפטון, שוב".