יש כרטיס!

בקרוב תגיע לכאן רכבת אווירית שתביא איתה הופעות של הרולינג סטונז, ניל יאנג, לנה דל ריי, הפיקסיז, סאונדגארדן ועוד רבים וטובים איך תתמודדו עם כל הטוב הזה? או! בשביל זה אנחנו פה. קבלו קורס מזורז שיכין אתכם להופעות הקיץ - האלבומים שחייבים להכיר, השירים שכדאי לשנן, הציפיות שיש לתאם והמשפטים שיוציאו אתכם מבינים. לכם נשאר רק לאמן את עור התוף

29 במאי 2014

הרולינג סטונז – 4 ביוני, פארק הירקון

מערכת היחסים של הקהל הישראלי עם הרולינג סטונז היא פחות רומן סוער ויותר הערכה מרוחקת. כולנו מכירים את הפרק מדברי ימי הרוק על הלהקה שעיצבה מחדש את הז'אנר ושנחשבת לגילום האולטימטיבי של רוחו, אך עדיין לא מדובר ברוקרים מהסוג המוערך באופן מסורתי בישראל. הסטונז מקדשים פשטות ויוצרים מוזיקה פחות שכלתנית או הרפתקנית מזו של הפינק פלויד, הביטלס, קינג קרימזון או The Who; מיק ג'אגר רחוק מלהיות משורר רוק מעדת בוב דילן, לאונרד כהן או ניק קייב האהודים, ותחושות הווידוי והכנות הצורבת החביבות כל כך על הקהל בארץ הן מהם והלאה. הסטונז לא עולים לבמה כדי לחשוף לבבות מדממים. הם באים להעביר מחלות מין. אולי זאת הסיבה שהכרטיסים להופעה הזאת לא ממש עפו בקצב המצופה עבור אצולת רוק מהדרגה הזו (זה, והמחיר, שאליו נגיע בהמשך).

הרולינג סטונז
הרולינג סטונז

חימום

רמי פורטיס. בחירה משונה בהתחשב בדיסוננס המוזיקלי המוחלט בין השניים. בעולם מתוקן היינו מקבלים את הבחירה המתבקשת של שלום חנוך. ובכל זאת, עדיין יהיה משמח לראות את פורטיס על במה כזו.

תמורה לכסף

695 ש"ח בדשא, 1,690 ש"ח בגולדן רינג. 200 ש"ח יותר מההופעה של מקרטני, 300 יותר מניל יאנג. מחיר אסטרונומי אך צפוי. הסטונז מתפקדים כבר שנים כלהקת מורשת שמשקיעה את מלוא המרץ, אולי יותר מכל קולגה אחרת מהביטלס ועד דילן, בניקוז ארנקי המעריצים דרך רצף בלתי נגמר של אלבומי אוסף פחות או יותר זהים, הוצאות מחודשות שלא מחדשות דבר וגם, כמו שכבר הבנתם, מחירי כרטיסים לאוליגרכים בלבד. עם זאת, תמיד אפשר לטעון שהם הרוויחו את הזכות הזאת ביושר. כשתכתבו אתם את "Gimme Shelter" קחו איזה מחיר שאתם רוצים על כרטיס.

תיאום ציפיות

אין כאן מה להתבלבל יותר מדי. פורמט ההופעות של הסטונז פחות או יותר זהה מאז שנות ה־80 המוקדמות, והקהל יודע בדיוק מה הוא הולך לקבל.

מי בקהל

65% תוהים אם הם ימותו לפני קית' ריצ'רדס.
30% אחוז אנשים שעדיין קוראים להם האבנים המתגלגלות.
5% טייקונים שמסוגלים להרשות לעצמם כרטיס לגולדן רינג.
100% בני מזל שבסופו של דבר הולכים לחזות בהופעה היסטורית.

מילה של מומחה

"מצדי שיוותרו על 'It's Only Rock'n'roll', ויתנו במקום קצת כבוד ל'Through The Lonely Nights'".

סט ליסט

כמו בכל הופעה של הסטונז בשלושת העשורים האחרונים – כל הלהיטים יהיו שם, ויש מספיק כאלה בשביל למלא שלוש שעות ושני הדרנים. היינו שמחים לקבל מתוך "Exile On Main Street" עוד משהו חוץ מ"Tumbling Dice", או משהו מתוך "Aftermath" שאיננו "Let It Bleed", אבל כנראה שהם ינגנו בדיוק מה שאתם חושבים שהם ינגנו.

שיעורי בית

"!GRRR": הסטונז הוציאו במהלך הקריירה 29 אלבומי אולפן ו־32 אוספים/הוצאות מורחבות/שאריות מחוממות. הפורמט הזה של אוסף להיטים הוא כנראה הדרך הטובה ביותר לצרוך את הלהקה הזאת שלא פעם החביאה קלאסיקה אחת או שתיים באלבומים בינוניים. ואם כבר אוסף, כנראה שנלך על המהדורה החגיגית מ־2012 שנועדה לציין יובל פעילות. 50 קטעים מסודרים כרונולוגית שמלווים את הסטונז כל הדרך, מקאברים מוקדמים לשירי דלתא בלוז, דרך תור הזהב היצירתי שלהם בין 1968 ל־1972 ועד לדעיכה היצירתית של שנות ה־80.

תור הזהב: ארבעת האלבומים שקנו לסטונז את הזכות לעשות פחות או יותר מה שבא להם מעתה ועד עולם ועדיין להיחשב בעיני רבים לפנים של הרוקנ'רול. "Beggar's Banquet" ניפץ לרסיסים את בועת השלום והאהבה של הסיקסטיז והמיר את כל הנטיות הפסיכדליות שהסטונז צברו בתחילת הדרך בבלוז סליזי, פוליטי ואלים. "Let It Bleed" אמנם לא חף מקטעים מיותרים אבל גם כולל כמה מהפזמונים הטובים, המשכנעים והעצובים ביותר בהיסטוריה של הרוק. "Sticky Fingers" המחורמן והמסומם הוא האלבום השלם ביותר של הסטונז – רצף מבריק ומרושע של רוק, בלוז, קאנטרי וסול שבלבו גם אחד, "Wild Horses", שישבור לכם כל פעם את הלב. ולבסוף, "Exile On Main Street" הרדוף, המרסק, המאיים, החלוד, המייאש, המתפרס, המחלחל. המושלם. ארבעה אלבומים שמהווים את אחת מהפסגות היצירתיות הגבוהות ביותר במוזיקה הפופולרית.

"Gimme Shelter": סרט המתעד את הלהקה בשיאה במהלך סיבוב הופעות ב־1969 והופך לפתע טרגי. במהלך ההופעה הידועה לשמצה באלטמונט חברי ה־Hell's Angels (שהלהקה שכרה כמאבטחים ללא כל שיקול דעת) הורגים אחד מהצופים ופוצעים כמה אחרים והמצלמות נמצאות שם כדי לתפוס כל רגע איום. מסמך רוקנ'רול עצוב על רגעי ההתפכחות האחרונים מהחלום ההיפי.

"Shine A Light": עוד דוקו אחד לסיום, והפעם תיעוד מצוין של הופעה של הסטונז מ־2006 בבימויו של המעריץ מרטין סקורסזה. אם יש לכם ספק בקשר למידת החיוניות שלהם על במה עמוק בתוך הגיל השלישי, אתם מוזמנים להירגע כבר עכשיו.

ניל יאנג. צילום: Getty Images
ניל יאנג. צילום: Getty Images

ניל יאנג – 17 ביולי, פארק הירקון

אנחנו יכולים לעצור שנייה ולהכיר בכך שבטווח של חודש ניל יאנג והרולינג סטונז הולכים לנגן בפארק הירקון? כשממצמצים כמעט אפשר להצליח לזהות כאן איזה שמץ של נורמליות. זה בדרך כלל השלב שמישהו יתחיל לזעוף על כך שלהקות עדכניות יותר כמו ארקייד פייר או הארקטיק מאנקיז (תמיד אותו זוג דוגמאות) לעולם לא מגיעות לכאן בזמן אמת. הוא גם צודק, האיש הזועף הזה, אבל ניל יאנג – אחד מהקולות החשובים ביותר בהיסטוריה של הרוק וסמל מהלך ליושרה אמנותית – עומד להופיע כאן, אז בואו ניקח כמה רגעים חסרי מרירות כדי להכיר תודה על קיץ ההופעות המשוגע הזה.

חימום

טרם פורסם, אבל זה חייב להיות גבע אלון, לא?

תמורה לכסף

מ־400 ש"ח בדשא ועד 1,400 ש"ח ל־VIP. לא מעט, אבל הוגן. האיש הוא אגדה חיה, וזאת הזדמנות (סביר להניח שאחרונה) לצפות בו מופיע כאן.

תיאום ציפיות

הדרך היחידה לתאם ציפיות עם ניל יאנג היא להעיף אותן מהחלון. יאנג עושה בדיוק מה שהוא רוצה בכל רגע נתון וזה מה שנפלא בו. בהתחשב בכך שהוא מביא איתו את קרייזי הורס ושהוא סיים לפני כמה חודשים סיבוב אקוסטי ברובו, כנראה שנקבל אותו באווירת רוק שהולמת את גודל הקהל הזה. אבל שוב, גם אם הוא יחליט להעביר שעתיים בקאברים של ריהאנה על מפוחית לא נהיה מופתעים.

מי בקהל

20% מעריצי פרל ג'אם, כי אם הם לא רוצים לבוא לפחות נהנה מהאב הרוחני.
40% קיוו לכמה שיותר פולק וקיבלו בעיקר ג'אמים מחושמלים.
40% קיוו לכמה שיותר ג'אמים מחושמלים וקיבלו בעיקר פולק.

מילה של מומחה

"ידעת שהגיטרה שלו הייתה שייכת פעם להנק וויליאמס?".

סט ליסט

יאנג תמיד יודע להפתיע עם קטעים נדירים מהקטלוג הנרחב שלו, אבל יש כמה שירים שקשה להאמין שייפקדו מהופעה בליווי קרייזי הורס – "Powderfinger" שפותח את החצי הרועש של "Rust Never Sleeps", Pocahontas"" האקוסטי מתוך אותו אלבום, "Cortez The Killer" המחשמל והאפי מתוך "Zuma", הרגע שבו יאנג מצא את הצליל המלוכלך והגרובי שלו עם "Cinnamon Girl", צמד הג'אמים הארוכים והמדהימים מתוך אותו אלבום "Down By The River" ו"Cowgirl In The Sand" ונוסף עליהם, כל החשודים המיידיים מתוך "Harvest" ו"After The Goldrush".

שיעורי בית

יאנג הוא אמן שמעולם לא ניסה להדק את הרסן על המוזות שלו וידוע בהליכה עיוורת אחריהן, לאן שלא יובילו. כל זה אומר שהאיש לא פעם בלבל את הקהל שלו עם אלבומים שנכשלו כישלון חרוץ. קולאז' רעשי הגיטרה חסר הכיוון "Arc", אלבום הרוקבילי "'Everybody Rockin" שהוקלט רק כדי לשמש כאצבע משולשת לכיוונו של מנהל הלייבל שדרש "אלבום רוקנ'רול כמו שצריך", או האלבום ההוא שהוקדש כולו למכונית חשמלית – יש לא מעט מסיחי דעת תמוהים בדיסקוגרפיה שלו. אם ההיכרות שלכם איתו עד עכשיו הייתה אגבית, הנה כמה אלבומים שיעזרו לכם להתחיל את הצלילה פנימה:

"Harvest/After The Gold Rush": צמד האלבומים המצליחים והמוכרים האלה הם נקודת הפתיחה המתבקשת ליצירה שלו. עם "After The Gold Rush" הוכיח יאנג את עצמו כאחד מכותבי השירים הגדולים של דורו, בעיקר ברגעים הפולקיים יותר ובבלדות הפסנתר החשופות. "Harvest", שהגיע שנה וחצי אחריו, הוא האלבום שאיתו פרץ יאנג רשמית למיינסטרים והוא נוטה לכיוון הקאנטרי והאמריקנה. שתי יצירות מופת משמיעה ראשונה שמבהירות מיידית למה התכנסנו כאן.

"Rust Never Sleeps": בזכות החלוקה לצד אקוסטי ולצד חשמלי והעובדה שהאלבום הוקלט ברובו בהופעה חיה, אפשר למצוא כאן ייצוג יפה לצדדים השונים של יאנג ככותב שירים והמחשה לכוחה של הדינמיקה שלו עם קרייזי הורס.

"Tonight's The Night": ההספד השיכור של יאנג לגיטריסט קרייזי הורס דני וויטן ולפועל הבמה ברוס ברי הוא אחד מאלבומי הרוקנ'רול הכואבים ביותר שהוקלטו אי פעם. קשה לחשוב על עוד כותב שירים שהצליח לתקשר כך את כל הבלבול, הייאוש וחוסר התוחלת שבאבל.

"Harverst Moon": עשרים שנה אחרי "Harvest", יאנג מוציא המשך סגנוני עם אותם הנגנים. בזכות נקודת המבט הבוגרת, התוצאה היא אלבום מיושב וחכם יותר.

"Psychadelic Pill": האלבום האחרון של יאנג עם קרייזי הורס מ־2012 הוא גם האלבום הכפול הראשון שלו, והוא עמוס בסוג הג'אמים הארוכים שיאנג וקרייזי הורס מתמחים בהם בהופעה חיה. סתם שתדעו למה אתם נכנסים.

סאונדגרדן. צילום: Getty Images
סאונדגרדן. צילום: Getty Images

סאונגרדן – 18 ביוני, איצטדיון בלומפילד

כריס קורנל תמיד היה יכול לסמוך על אהבת הקהל הישראלי, אפילו כשהגיע לכאן כדי לקדם את מופע הזוועות המביך ההוא עם טימבלנד. הגיע הזמן שיגיע לכאן עם הלהקה שגרמה לנו להתאהב מלכתחילה בגרון העל טבעי הזה. הרווחנו את זה ביושר.

חימום

גוגול בורדלו (שיופיעו למחרת סולו) ואלישע בנאי וארבעים השודדים.

תמורה לכסף

החל מ־330 ש"ח בדשא והחל מ־275 ש"ח ביציע. בדומה ליום הראשון בפסטיבל "רוקנרולר" בכיכובם של הפיקסיז, זו חבילה משתלמת. גוגול בורדלו לבדם מצדיקים את ההשקעה.

תיאום ציפיות

מבין כל להקות הגראנג' של הניינטיז סאונדגרדן תמיד הייתה הטכנית ביותר, ואם לשפוט על פי סרטונים מהשנה האחרונה הווירטואוזים האלה עדיין בכושר שיא.

מי בקהל

25% אניני אינדי שהתגעגעו לשמוע מישהו שבאמת יודע לנגן בכלי שלו.
60% חובבי רוק שמסרבים להכיר בקיומה של מוזיקה שיצאה במילניום הנוכחי.
15% שמתכננים למרר את חיי כל מי שעומד בקרבתם בפוגו מסורתי.

מילה של מומחה

"חבל שמאט קמרון לא יוצא איתם להופעות השנה. היה זורק מילה טובה לאדי ודר".

סט ליסט

אפשר לסמוך על זה ש"Superunknown" יבוצע כמעט בשלמותו. סיכוי סביר שנשמע את "Rusty Cage" ו"Blow Up The Ouside World". הלוואי שיהיה: "By Crooked Steps" מתוך "King Animal".

Passenger. צילום: Shutterstock
Passenger. צילום: Shutterstock

פסנג'ר – 10 ביוני, בארבי

פסנג'ר הוא שם הבמה של הסינגר סונגרייטר הבריטי מייקל רוזנברג. הוא מוכר כרגע לקהל הרחב בעיקר בתור ההוא ששר את הלהיט החביב "Let Her Go", אבל הפריצה שלו הגיעה רק אחרי שלושה אלבומים עצמאיים ושנים של הופעות בפאבים וברחובות. 

תיאום ציפיות

מעט משונה, אבל האלבום החמישי של פסנג'ר, "Whispers", יוצא לעולם יום לפני ההופעה הזאת, כך שסביר להניח שיצוצו לא מעט חומרים לא מוכרים. שווה לפחות להתוודע לסינגל "Heart's On Fire".

חימום 

טרם פורסם.

תמורה לכסף

179 ש"ח.

איפה מתחילים

אלבום הפריצה "All The Little Lights" הוא בהחלט נעים, למרות התחושה שדמיאן רייס כבר עשה את כל זה קודם, וקצת יותר טוב. 

בריאן ג'ונסטאון מסאקר
בריאן ג'ונסטאון מסאקר

בריאן ג'ונסטאון מסאקר – 15 ביולי, בארבי

ההופעה של BJM אצלנו הקיץ תופסת את הלהקה במצב מצוין – אנטון ניוקומב פיכח ומפוקס, והאלבום החדש "Revelation" הוא המשך מצוין לחזרה לכושר של קודמו, "Aufheben". יהיה פסיכדלי. 

תיאום ציפיות

ל־BJM יש קטלוג עצום להסתמך עליו, אז כנראה שהתשובה הכי טובה במקרה הזה קצת מהכל.

חימום

המפשעות.

תמורה לכסף

159 ש"ח.

איפה מתחילים

"Take It From The Man" מ־2008 הוא דוגמה מוצלחת ומייצגת למה ש־BJM יכולים לעשות במיטבם. אחריו כדאי להמשיך ל"Their Satanic Majesties' Second Request", לפחות כדי לשמוע את "Anenome" היפהפה.

M.Ward. צילום: יח"צ
M.Ward. צילום: יח"צ

אם וורד – 25 ביוני, תיאטרון גשר

אחד מכותבי השירים הטובים באינדי יוצר מוזיקה על זמנית (קצת פולק, קצת פופ מוקדם, קצת אמריקנה) ושר בקול סדוק על אמונה, על אהבה ועל בדידות. פוטנציאלית, ההופעה המרגשת ביותר של הקיץ.

תיאום ציפיות

אין לוורד אלבום חדש בחוץ, כך שאפשר לצפות לשירים מכל האלבומים ולכמה מהקאברים הקבועים שלו לדניאל ג'ונסטון ול"Let's Dance" של בואי.

חימום

טרם פורסם.

תמורה לכסף

169  ש"ח.

איפה מתחילים

ללא ספק ב־"Post War"  מ־2006 ואם להיות מדויקים יותר, ב"Chinese Translation" היפהפה מתוכו.

קורט וייל – 12 באוגוסט, בארבי

קורט וייל כותב שירי גיטרות פשוטים וחמימים שמחביאים את חדות האבחנות המילוליות שמתחת לפני השטח.

תיאום ציפיות

הוא אמנם שחרר בסוף 2013 את האי.פי "It's a Big World Out There and I'm Scared", אך ההופעות שלו עדיין מתבססות על שני האלבומים האחרונים והמצוינים שלו.

חימום

טרם פורסם.

תמורה לכסף

172 ש"ח.

איפה מתחילים

ב"Smoke Rings For My Halo" הבודד והיפהפה מ־2011, ואז מכניסים קצת שמש עם "Wakin' On a Pretty Daze" מהשנה שעברה.

אמריקה. צילום: Getty Images
אמריקה. צילום: Getty Images

אמריקה – 7 באוגוסט, אמפי פארק רעננה

הרכב הסופט רוק שידוע בעיקר בזכות שירי ניל יאנג לייט כמו "Horse With No Name" ו"Sister Golden Hair" מעולם לא זכה בהערכה רבה מהמבקרים או מהקהל הרחב, אבל האמת היא שבמיטבם חבריו תמיד הוכיחו את עצמם כמקצועני פופ אמינים למדי.

תיאום ציפיות

אמריקה אוהבים את השגרה שלהם ומנגנים כבר שנים בדיוק את אותם להיטים (גם אם נדרשת כאן הגדרה רחבה יחסית ל"להיט") בכל הופעה, בדיוק באותו הסדר. די מדהים, האמת.

חימום

טרם פורסם.

תמורה לכסף

195־385 ש"ח.

איפה מתחילים

באלבום הבכורה, "America". ממנו מדלגים לאלבום החמישי, "Hearts", ומקנחים באלבום האיחוד מ־2007 (בהפקת ג'יימס אייהה מהסמשינג פמפקינז!)' "Here And Now".

מאק דמרקו
מאק דמרקו

מאק דמרקו – 13 באוגוסט, בארבי

יום אחרי ההופעה של קורט וייל מגיע הזיווג הקנדי המושלם מק דמרקו, שיוצר אף הוא מוזיקה חסרת מאמץ וזרוקה באופן חינני אשר בהאזנות חוזרות מתגלה כמטעה בפשטותה.

חימום

טרם פורסם.

תמורה לכסף

129 ש"ח במכירה מוקדמת, 250 ש"ח לכרטיס משולב עם קורט וייל.

איפה מתחילים

באלבום השני שלו,"2", שתחת תו התקן של פיצ'פורק הפך אותו לכוכב אינדי, ומיד אחריו ב"Salad Days" החדש והמצוין שברגעיו היפים ביותר דמרקו מתגלה כדבר האחרון שנדמה שהיה רוצה להיות – שאפתן.

מגהדת'. צילום: Getty Images
מגהדת'. צילום: Getty Images

מגהדת' – 6 באוגוסט, גני התערוכה

אחת מהלהקות החשובות במטאל, וממעצבות הטראש של שנות ה־80 לצד מטאליקה וסלייר, חוזרת לקרוע את הגרון שלה בישראל בפעם החמישית.

תיאום ציפיות

צפו למה שקיבלתם בארבע הפעמים הקודמות – קלאסיקות ברצף ואפשרות לצפות באצבעות של דייב מאסטיין מעלות עשן בזמן אמת.

חימום

טרם פורסם. אולי מאיה בוסקילה פנויה?

תמורה לכסף

304 ש"ח בעמידה, 504 ש"ח ל־VIP.

איפה מתחילים

קשה להאמין שמאזין אגבי ימצא את דרכו להופעה של מגהדת', אבל כנראה שאלבום ההיכרות המוצלח ביותר עם הלהקה הוא "Rust In Peace" הווירטואוזי והזועם.

בקסטריט בויז. צילום: Getty Images
בקסטריט בויז. צילום: Getty Images

בקסטריט בויז – 29, 30 ו-31 ביולי, אמפי פארק רעננה

ההפתעה הכי גדולה מבין מופעי הקיץ היא ההיסטריה סביב הגעתה לישראל של להקת הבנים המצליחה בכל הזמנים. הכרטיסים לשתי ההופעות הראשונות שלה אזלו תוך חצי שעה. הדגמה מרשימה לעוצמתה של נוסטלגיית הניינטיז בארץ הקודש. 

חימום

היי פייב. אם יש אלוהים.

תמורה לכסף

כל הכרטיסים כבר נחטפו מזמן, כך שזה לא באמת משנה. הספסר בכניסה לא יתפשר על פחות מ־500 ש"ח בכל מקרה.

תיאום ציפיות

הבקסטריט בויז שרדו את מפץ להקות הבנים ופועלים פחות או יותר ברצף כבר שני עשורים בזכות שמירה על האיזון העדין בין סיפוק הצורך של הקהל בלהיטים התמימים של העבר (שמבוצעים בימינו עם קריצה מודעת לעצמה, ע"ע הופעת האורח המושלמת שלהם בסרט "This Is The End"), לבין בחירות חכמות בשירי פופ בוגרים ולא מביכים באלבומים המאוחרים. במילים אחרות, את מנת הצ’יז שלנו נקבל.

מי בקהל

15% אנשים שעדיין תוכלו למצוא אצלם בבית מכתביות של ניק קרטר.
25% מתעקשים שהם באו "בקטע אירוני".
60% יופתעו מכמות מילות השירים שהם זוכרים בעל פה.

מילה של מומחה

השאלה האמיתית היא מה מקור החלל הנפשי הזה שאתם מנסים למלא בהערכה של זרים על התמצאות בפועלם של הבקסטריט בויז.

סט ליסט

כל מי שמגיע לשחזר מסיבת כיתה עם "Everybody" יזכה במשאלתו בהדרן, אבל עד אז כדאי להתעדכן באלבומם האחרון והבלתי מזיק של הבויז, "In A World Like This", בעיקר החצי הראשון שלו.

לנה דל ריי. צילום: Getty Images
לנה דל ריי. צילום: Getty Images

לנה דל ריי – 20 באוגוסט, גני התערוכה 

הנה מגיעה להופעה בישראל החיה הנדירה הנקראת "אמן רלוונטי", ועוד כזו שרלוונטית באופן מיינסטרימי ולא רק עבור ארבעת מבקרי המוזיקה ששמעו עליה. האם היא מסוגלת למלא את גני התערוכה, או שאולי הקהל הישראלי מוכן לפתוח את הארנק רק כשמגרים לו את בלוטות הנוסטלגיה?

חימום

טרם פורסם.

תמורה לכסף

400 ש"ח לכרטיס רגיל, 1,000 ש"ח לכרטיס VIP. עם כל הכבוד לעלויות השינוע, קצת קשה להצדיק את המחיר הזה הזה עבור אמן עם אלבום אחד בחוץ ואחד בדרך, לפחות עבור אלה שההיכרות שלהם איתה מסתכמת בשלושה להיטים בגלגל"צ.

תיאום ציפיות

ההיסטוריה הוכיחה שדל ריי היא לא הפרפורמרית הממגנטת ביותר בסביבה, אבל היא כן עברה כברת דרך מאז מיצג הבכורה המביך ב"Saturday Night Live" (מי שמעוניין לחוש בשבעה סוגים שונים של אי נוחות בו זמנית ייגש הנה). עדיף להנמיך ציפיות בכל מה שקשור לחשמל באוויר.

מי בקהל

45% צעירות שעדיין מוצאות משהו רומנטי במלנכוליה.
35% גברים בוגרים שלא בטוחים איך לזוז בפומבי עם המוזיקה הזאת.
20% אנשים שלא ידעו שהגרסה המרימה של "Summertime Sadness" היא הרמיקס.

סט ליסט

כל הלהיטים המתבקשים מתוך "Born To Die". אם עוד לא נתקלתם ב־אי.פי. "Paradise"  מ־2012, זה הזמן להתחיל לשנן את Ride" "Cola ו"Body Electric" מתוכו. "Ultraviolence" החדש יֵצא ב־16 ביוני. 

מצלמים רוקנרול: בואו להיות הצלמים של Time Outבפסטיבל Rockn'roller

כל הפרטים בטיים אאוט | בפייסבוק | באינסטגרם