קאלט וחומר: ראיון עם מייסד להקת הרוק הפסיכדלי בארדו פונד

זה 25 שנה שלהקת הרוק הפסיכדלי בארדו פונד מעצבת את הטעם המוזיקלי של הלהקות האהובות עליכם. לקראת הגעתם לארץ, המייסד מייקל גיבונס מדבר על הקשר של חברי הלהקה לסמי הזיה ורוחניות, ומתוודה שגם הוא לא ממש מבין מדוע הם לא הצליחו לפרוץ את גבולות הקאלט

ספינת הדגל של תנועת הרוק הפסיכדלי בפילדלפיה. בארדו פונד. צילום: יח"צ
ספינת הדגל של תנועת הרוק הפסיכדלי בפילדלפיה. בארדו פונד. צילום: יח"צ
25 ביוני 2015

לפני שנתיים יצא האלבום ״Peace On Venus״ של להקת בארדו פונד. העטיפה שלו משכה את עיניי; צילום ישן, בשחור לבן, של נשים וגברים צעירים רוקדים ערומים במעגל בשדה פתוח, מחזיקים ידיים מושטות לשמים, ועל הצילום איור של כוכב מחומש שהוסיף לריטואל ההיפי אווירה פגאנית. שמה של הלהקה היה מקוטלג במגירת הרוק המחתרתי שבמוחי, אך מלבד זאת לא ידעתי עליה עד אז דבר. ואז האזנתי ל״Kali Yuga Blues״, שעיקם לי משהו במוח. השילוב בין הדיסוננס של הנויז והדיסטורשן לקולות החליל והשירה הנשית העדינה והמרוחקת פגע לי בדיוק במקום שאוהב בעיטות לא פחות מליטופים. מאז אני מחכה להזדמנות לראות את בארדו פונד בהופעה. כעת הציפייה מגיעה לקצה.

בארדו פונד, הקרויה על שם אגם המוזכר ב״ספר המתים הטיבטי״, היא ספינת הדגל של תנועת הספייס־רוק הפסיכדלית של פילדלפיה. היא פעילה קרוב ל־25 שנה, כך שסביר להניח שרבים מהאנשים שיגיעו לראותה ב־8 ביולי בבארבי מחכים לה הרבה יותר משנתיים. אמנם היא נחשבת להרכב קאלט שמוכר בעיקר ליודעי ח״ן, אך בין אותם יודעי ח״ן יש כמה פיגורות רוק משפיעות מאוד, כגון המעריץ ת׳רסטון מור מסוניק יות׳ ולו ריד שבערוב ימיו הפך לתומך נלהב. מנהיג להקת הפוסט־רוק הסקוטית מוגוואי, סטיוארט ברית׳ווייט, הצהיר בעבר כי האזנה לבארדו פונד שינתה לחלוטין את חייו.

את הלהקה הקימו האחים מייקל וג׳ון גיבונס בימי הקולג׳ העליזים, שבהם היו נאספים אצלם חברים מבית הספר לאמנות ומג׳מג׳מים בלי סוף, ולמען האמת – גם בלי לדעת ממש לנגן. העיקר אז היה ליצור גלי נויז מחרישי אוזניים באווירה של חופש מוחלט ששאבה את השראתה מהג׳אז החופשי האוונגרדי של סאן רא.

כשבארדו פונד רק החלה להתגבש הייתם די מאוהבים ברעיון של לא לדעת לנגן, בלהיות חופשיים ממבני נגינה מקובלים. איך ולמה זה השתנה?

״חבר שהיה מנגן איתנו ופשוט היה גיטריסט טוב הציע שנלמד לנגן (צוחק). הוא אהב את מה שניגנו ואמר שאם לא נדע לנגן לא תהיה לנו את היכולת לשחזר קטעים. הוא לימד אותי קצת ואני לימדתי קצת את קלינט (טקדה) וג׳ון (גיבונס, אחיו). קלטנו את העניין די מהר כי ניגנו המון, וזה הוביל אותנו לפנות יותר לכיוון של שירים עם מבנה ומילים. ואז איזובל התחילה לנגן איתנו והיא ממש יודעת לשיר. לפניה היינו בעיקר להקת נויז, אבל כשהיא הצטרפה הדינמיקה השתנתה והתגבשה למה שהיום ידוע כבארדו פונד. זאת לא הייתה בחירה כמו שזו הייתה התקדמות טבעית, וכשהיא הביאה את החליל זה היה עוד דבר גדול שהפך להיות חלק מהסאונד שמזוהה איתנו. לא יודע, פשוט זרמנו איתה תוך כדי ג׳אמים ונהיינו להקה״.

אגב חופש טוטאלי, בארדו פונד מאוד מושפעת מג׳אז חופשי.

״מה שהשפיע עלינו בג׳אז חופשי היא בעיקר הרוח שלו, של לצאת מקונבנציות מוכרות ותבניות מוזיקליות ולחקור דרכים פחות אורתודוקסיות להגיע לסאונד בנגינה. החופש לחקור הרחק מהחוקים היה בבסיס של בארדו פונד כבר מימיה הראשונים. גם יש משהו באיכויות האמוציונליות שניתן להגיע אליהן ברוח הג׳אז החופשי שמשכו אותנו מאוד. מין רגש חזק מאוד עם מעט תיווך בין היוצר למאזין״.

לכבוד יום התקליט הבינלאומי 2013, בארדו פונד הוציאה תקליט עם קאבר ל-“Maggot Brain”, שיר הנושא מתוך יצירת הפאנק המונומנטלית של Funkadelic, ובצידו האחר אינטרפרטציה ל-“The Creator Has a Master Plan” של פרעה סאנדרס. אלה לא בדיוק מהחומרים שמעריציה יציינו כשיישאלו לגבי השפעותיה המוזיקליות של בארדו פונד. "גם לנו אלו חומרים לא ברורים מאליהם", מסכים גיבונס, "אבל זו בדיוק הסיבה שהלכנו עליהם. אלו בין היוצרים האהובים עלינו ואני חושב שזה אחד הדברים הכי מגניבים שעשינו".

בארדו פונד נתפסה תמיד כלהקה שיוצרת בהשראת סמים מרחיבי תודעה. קשה להאשים את העיתונאים בעיסוק שלהם בנושא, אחרי הכל בארדו פונד קראה לאלבומים שלה על שם חומרים פסיכואקטיביים אזוטריים, והמוזיקה שלה היא טריפית בבסיסה.

״זה תמיד היה נושא רגיש״, מודה גיבונס ומסביר שהוא מעולם לא אמר שהוא וחבריו יוצרים בהשפעת סמים. ״פשוט קראתי לאלבום הראשון שלנו ׳Bufo Alvarius׳ על שם קרפדה רעילה שאפשר להפיק ממנה DMT (סם הזייתי מאוד עוצמתי. מאוד מאוד. לא מומלץ. מומלץ מאוד – אז״א). ואפילו לא ניסיתי DMT! ואחר כך יצא האלבום השני שלנו, ׳Almanita׳ (פטריות הזיה – אז״א). אלמנטיה הוא חומר שהיווה השראה להתפתחות השפה עצמה, אצל השומרונים לדוגמה, והיה בין הגורמים להתפתחות הציביליזציה. אני מניח שבחירת השם היא יותר הקבלה לדבר הזה במוזיקה שמאפשר לך להתקדם ולהתפתח, לראות דברים באופן שלא יכולת לתפוס קודם לכן״.

יש מימד של רוחניות במוזיקה שלכם, על אף שהיא לא מזכירה בשום צורה מוזיקה דתית או ניו-אייג'ית.

"אני חושב שהמוזיקה שלנו מושכת את המאזין הרחק מהבלי החיים. זה מה שדת מנסה לעשות גם, למוזיקה דתית יש את האפקט הזה – וזה לא משנה עם זה טראנס מרוקאי, מקהלות של כנסייה או מוזיקה שבטית מוזרה. אני חושב שרוחניות היא חלק גדול ממה שאנחנו עושים, בטח שיותר מסמים. אבל אף אחד מאיתנו לא הולך לאף מוסד דתי, כנסייה או משהו כזה, אלא שזה חלק מאיתנו ברמה מאוד אבסטרקטית".

רוב חברי הלהקה עוסקים באמנות ובמיצגים. קיימת זליגה בין העולם הזה לעולם המוזיקה?

״אני חושב שכן, הגישה שלנו למוזיקה מלכתחילה הגיעה מרקע של אמנות, של פיסול וציור. הדרך שבה כתבנו מוזיקה הושפעה מאוד מצבע, מחלל ומרחב. אנחנו נחשפים באופן יומיומי לאמנות שהיא לאו דווקא צלילית, כך שהווייבים נספגים בנו במהלך היום ומתורגמים למוזיקה שאנחנו עושים בלילה".

בקרב חובבי רוק פסיכדלי, בארדו פונד ידועה כלהקה משפיעה עד כדי כך ששמות הרבה יותר מפורסמים ממנה מציינים אותה כהשראה. ובכל זאת, תמיד נשארתם הרכב קאלט שמוכר רק למיטיבי לכת. מה הסיבה לכך לדעתך?

״יש קהילה מחתרתית מאוד מגובשת של אנשים שעוקבים אחרינו, שהיא אולי לא עצומה בגודלה אבל אדוקה ונלהבת מאוד, ויש לנו חברים במקומות גבוהים, אז יוצא שאנחנו מקודמים דרכם לקהל רחב יותר. לא יודע באמת למה נשארנו להקת קאלט, אבל העיקר שיש מי שרוצה להוציא לאור את האלבומים שלנו ומועדונים שמזמינים אותנו להופיע״.

נשמע שדי על הזין שלך לא לפרוץ את המחסום הזה.

״(צוחק) זה בדיוק זה. אמנם לפעמים אנחנו מפקפקים בהחלטות העסקיות שלנו כלהקה, אבל לרוב אנחנו פשוט עושים את מה שאנחנו עושים״.

בארדו פונד, בארבי, רביעי (8.7) 20:30, 162 ש"ח. מופע פותח: זהר וגנר והמסריחים