רובי וויליאמס בישראל: השואו בלע את המוזיקה

הופעתו של רובי וויליאמס בפארק הירקון הייתה דומה מדי למופע של צוות הווי ובידור בבית מלון באילת. לקהל לא היו טענות

רובי וויליאמס בפארק הירקון. צילום: בן קלמר
רובי וויליאמס בפארק הירקון. צילום: בן קלמר
3 במאי 2015

הדבר החיובי ביותר בהופעה של רובי וויליאמס היה טכני לחלוטין, והוא העובדה שההופעה שלו בפארק הירקון התחילה בול זמן. הכי אירופה. לכך אפשר להוסיף גם את הארגון המופתי של ההפקה, עם תורים זורמים בקופות באבטחה. מהבחינה הזו, מדובר היה בחוויה כמעט בלתי ישראלית.

באשר להופעה עצמה, הסחורה אמנם סופקה, אך את זיעת המאמץ יכלו להריח גם מי שעמדו מרחק רב מהבמה. ההופעה החלה בהפעלת הקהל באמצעות כותרות מתחנחנות בשחור ואדום דרמטיים על גבי מסכי הלד וסימנה את הכיוון הכללי של הערב שהובהר סופית כאשר וויליאמס עלה על הבמה עטוף בכל סימני הדושיות האפשריים – משקפי שמש, ווסט וקרני שטן על ראשו המחומצן. האיש נראה כמו צ׳יפנדייל שפגי בנדי הייתה מזמינה בעונה השנייה של ״נשואים פלוס״ ואין לכך שום לגיטימציה.

בתחפושת של דוש. צילום: בן קלמר
בתחפושת של דוש. צילום: בן קלמר

הקול של וויליאמס נטול פגמים והוא בהחלט אחד הפרפורמרים המוצלחים שפועלים כיום, לכן לא מובנת ההתעקשות בשימוש בפרופס שניתן היה להתייחס אליו בחיוך כשהיה בן 25 וזה היה חמוד להיות שובב. בגיל 41 שובבות מתפתחת לאשמאות, וכנראה שהוא הגיע לשלב בחיים שבו הכל נעשה באובר-פרפורמנס.

וויליאמס הוא איש נחמד שלא מתייחס לעצמו ברצינות ואולי זו אחת הסיבות שאחרי הפתיחה עם שניים משיריו, ״Let Me Entertain You" ו"Rock DJ" הוא הקדיש חלק ניכר מההופעה לקאברים עם תמהיל המתעלם מחוש השמיעה, ששילב בין ר. קלי לקווין ואירח את אביו על הבמה לרגע החמוד ביותר שקרה אי פעם בפארק הירקון.

הוייב הסווינגי שוויליאמס כל כך מחבב, מחמיא לו ועוטף במדויק את אופיו וגווני הקול שלו. לכן, לא מובן מדוע הוא צריך להסיט את תשומת הלב באמצעות רגעים דביליים בהם הוא חושף את הישבן או מניע את האגן באופן שלא הצחיק גם בבית הספר היסודי. במקום להתבגר כג׳נטלמן שיודע לעלות על הבמה בזמן ומטיס איתו את הכלב של המשפחה במהלך הטור, וויליאמס מתעקש לביוויס ובאטהד הפנימיים שבו (כמו לכולנו) להשתלט עליו לעיתים ולהפריע מאוד לחבב אותו.

אף על פי שהתפרסם בזכות מוזיקה מהנה וכותרות סנסציוניות, השואו של וויליאמס בתל אביב לא היה בעל ערך מוזיקלי-תרבותי, אלא יותר מופע בידור למהדרין שהזכיר צוות הווי ובידור בבית מלון יותר מאשר עוד מופע חו"ל שמגיע לארץ כחלק מרכבת אווירית. לפי התשואות, הפיזוזים ושיתוף הפעולה של הקהל – נראה שלאף אחד לא הייתה בעיה עם זה.