רותם אור חוזרת לדבר על מוזיקה: "לא שמח ולא עצוב – מין רגש שלישי"
היא הקפיאה קריירה מוזיקלית מצליחה משום שחלתה בסרטן, ונעדרה מהסצנה למשך שנתיים. אבל עכשיו רותם אור (Totemo) חוזרת עם סינגל חדש ומעולה והיא משוחררת ורעננה מתמיד. ריאיון
נדמה שמשהו טוב מאוד עובר על Totemo, המוזיקאית והיוצרת רותם אור. הסינגל החדש שהוציאה, אף שאינו נופל להגדרה מדויקת של שיר שמח, מפיח בכל זאת רוח חדשה במוזיקה שלה, מין גרוב ואופטימיות שלא היו ממש מנת חלקם של החומרים הקודמים שלה. “SeeSaw״ הוא הסנונית הראשונה מתוך “Desire Path״, האי.פי החדש שצפוי לצאת הקיץ, אחרי תקופה קשה מאוד שעברה על אור בעקבות התמודדותה עם מחלת הסרטן. בנסיבות כאלו משמח עוד יותר לראות שהשיר זוכה לעשרות אלפי האזנות ברשת, והקליפ שלו, שצילמה וביימה בעצמה בסן פרנסיסקו, זכה לבכורה באתר המגזין הנחשב Spin ולחשיפה נאה אף הוא.
מדובר באחד השירים הטובים ביותר שאור הוציאה אי פעם, והפזמון הפופי שלו מידבק וממכר לחלוטין. אור, שפועלת בגזרת הפולק והאלקטרוניקה מאז אמצע שנות האלפיים, הוציאה עד כה את האלבום “Hard Magic״ ואת האי.פי “Heavy as my Dreams״. המחלה שלקתה בה (ושהודיעה עליה בפוסט חושפני מאוד בפייסבוק) קטעה בפתאומיות את מה שנראה לפני כשנה וחצי כהתחלה של נסיקה שלה. מאז, באופן די מובן, נעלמה מהבמות.
זו בטח הרגשה טובה מאוד לחזור בצורה כזאת, אם כי לא נעלמת ל־20 שנה.
"בהחלט, גם לי הייתה תחושה של היעלמות. ברמה העמוקה יותר של המילה – הרגשתי מאוד לא עצמי. כיף לחזור ולשחרר דברים".
גם אם מנסים להימנע מהיגררות לשיחה הצפויה על המחלה וההחלמה, באופן בלתי נמנע הנושא עולה מתוך המוזיקה, אף שלא באופן מפורש. "השיר כל כך מסביב לנושא (הסרטן)", היא אומרת, "אני לא מרגישה שאני יכולה לכתוב משהו שלא ייגע בזה באיזושהי רמה. האמת היא שהשיר הזה התערבב לי מהרבה מקומות שונים".
לי זה נשמע כמו שיר מלא חיוניות ושחרור וזה מורגש בעיקר בבאס, ועוד יותר ברגע שנכנס הפזמון.
"זה באמת השיר הראשון מהאי.פי והוא כנראה השיר הכי משלים בו, מלשון השלמה. אבל בהשלמה אני מרגישה שיש סאבטקסט של ויתור, לכן פחות כיף לי להשתמש במילה הזאת. אז כן, זה לא שמח ולא עצוב – מין רגש שלישי".
בריאיון ל־Time Out לפני שנתיים אמרת שאת קונטרול פריק, אבל הוספת “הצלחתי לפתח חיבה עמוקה לאיבוד שליטה בתנאים מבוקרים וזה מדהים״.
“זה עדיין נכון, אבל השנה האחרונה פחות אפשרה את זה ובכלל, אני מרגישה קצת – אם נשים בצד שחרור והשלמה וכל הדברים החיוביים האלה – שעברה שנה קשה. אני לא ב־100 אחוז יכולת גופנית. אני מאוד אוהבת לשתות, וזה פחות עבד עם התרופות בשנה האחרונה. אני זוכרת שבמסיבת פורים בעבודה, ניסיתי בירה שבוע אחרי כימו. אני אוהבת בירה אבל זה היה דוחה. נורא. זה גורם לך להעריך את הדברים הבסיסיים, וסליחה שזה נשמע קלישאתי. טעם של אוכל ושתייה ואוויר״.
אחרי האי.פי, את מתכננת הופעות בחו"ל?
"האי.פי הקודם הרגיש לי מאד מפוספס מבחינת הופעות. עכשיו יש הזדמנות לפצות אותי, את הלהקה ואת הקהל – אבל אני רוצה לחזור עם מסה של שירים חדשים, אז אנחנו לוקחים את הזמן".
יכולה לתאר את השוני באי.פי הצפוי לעומת האלבום והאי.פי הקודמים שלך?
"אם באי.פי הקודם קצת חששתי ללכת למקומות האלה (של הפופ והגרוב – אז"א), אז עכשיו אני פחות חוששת. לא נכון להגביל את עצמך רק לפי איך שאתה חושב שאתה צריך להיתפס".
איך חשבת שאת צריכה להיתפס?
"בתור מישהי שאולי השיר ‘SeeSaw’ לא היה מתאים לה. כאילו שגרוב זה פחות חלק מהעניין. אבל וואלה, אני אוהבת שירים כאלה. למה שלא אעשה אותם?".
נשמע כמו השלכה של השינוי שאת עוברת. של איזשהו שחרור.
"חלק מתהליך של התבגרות זה להבין שאתה לא דבר אחד. אתה יכול להיות כמה דברים, גם בתור פרסונה מוזיקלית. אפשר להתחבר להרבה דברים וזה בסדר. זה טוב. חלק מהאמנים שאני הכי אוהבת הם סופר ורסטילים".
לאור כל מה שעברת, יש שירים ישנים שלך שאת רואה היום באור אחר?
"חד משמעית כן. יש שיר ישן שכתבתי שיהיה באי.פי החדש שהוא מאד כזה. כתבתי אותו לפני לפחות שלוש שנים והוא פשוט קיבל עוד עומק. אבל זה נכון לגבי כל שיר, כי אני בת אדם שונה. לא בגלל שעברתי את הסרטן, אלא כי עברו שנתיים. הדוגמא הכי מובנת מאליה היא בשיר ‘Who Is’ עם שורת הפזמון (“We Are, We Are Dying”) שנכתבה לפני הסרטן. עכשיו כשאני שרה אותה, אני בעיקר נמלאת במשמעות שהיא מקבלת באוזני האנשים ששומעים אותי. זה מין שיקוף דרך הקהל. אני בעיקר מרגישה את המבט".