שירת אישה

מיכל פאולינה – "פלייליסט"

סטייל: ארט פופ (במובן האמיתי, לא של ליידי גאגא)

שילוב של: אמנדה פאלמר ודיאמנדה גאלאס

שיר מצטיין: "The Sound"

"פלייליסט" של מיכל אופנהיים לנדאו יצא לפני כמה חודשים, אבל כיוון שעבר דרך התנוכים של יותר מדי אוזניים, כולל אלה של עורכי הפלייליסט הלאומי, שווה בכל זאת להדליק עליו ספוט גדול. אולי אפילו מסך תאורה, כמו זה שמככב בקליפ המסוגנן של "תעלה". אופנהיים הייתה ממקימי מקהלת גבעול, סוג של סופרגרופ ווקאלי שכלל חברים כמו מאיה דוניץ, נעם ענבר ורביד כחלני, ובשיא תהילתו סיפק לפורטיסחרוף את קולות הרקע ב"תחתאש". באלבום הסולו שלה יש הד לרקע האקספרימנטלי הזה, כמו גם חדוות פופ עקומה בהפקת וינטג' של טל הפטר (ניסים והנפלאות) ושל רן שם טוב מאיזבו, שזה אומר כמובן הבאסים הכי גדולים בסביבה וכיף לא נורמלי.

רוני אלטר – "Go Wild"

סטייל: אירופה זה כאן

שילוב של: אמילי היינס ממטריק ואייר

שיר מצטיין: "Circles"

את אלבום הסולו הראשון שלה באנגלית, שני בספירה הכללית, הקליטה רוני אלטר באולפני CBE הפריזאיים, שזכו לארח לפניה את פול סימון, פרנסואה הארדי ועוד שמות רבים מההיסטוריה של הפופ הצרפתי. שנתיים אחרי שהעתיקה את מגוריה לפריז, שינויי מזג האוויר והגיאוגרפיה ניכרים באלבום של אלטר, שהוא חם ואינטימי כמו דירה קטנה ומוסקת היטב. את הקרדיט צריך לזקוף לזכותו של אלון לוטרינגר, שתפר לאלטר הפקה עשירה, ג'אזית כשצריך ואלקטרונית כשנחוץ, עם הרבה ביטלסיות בגזרת הפסנתרים ואבישי כהן אחד על החצוצרה. שימו לב לשיר הנושא ולמארג הקולות שנטווה סביב אלטר העצובה, ועד סוף השיר מחבק אותה כמו שמיכת צמר עבה וצבעונית.

רננה נאמן – "שנסון לציון"

סטייל: סוף העולם נשמע טוב

שילוב של: טום וייטס ודבורה הנביאה

שיר מצטיין: "סופת חול"

צריך לראות את רננה נאמן פורטת על מיתרי הנבל שלה ושרה נבואות זעם בקול צלול כדי להבין שלא מדובר בעוד זמרת צעירה שמנסה למצוא את הסגנון שלה, אלא במשהו אחר – מגובש לגמרי. האינסטינקט הראשון הוא לקרוא לזה קברט, אבל מתי בפעם האחרונה שמעתם קברט במשקל של רגאיי, עם נגיעות יהודיות של האחים תלמודי ועם סטייל של הרכב ג'אז מעושן שמנגן במרתף טחוב בבודפשט? כמו שמציע השם שלו, "שנסון לציון" הוא אלבום מכאן ולא מכאן, שמתבונן בנו מהצד במשקפיים היסטוריים ודי קודרים. אבל הדכדוך יפה לו, גם בשיר על תנועת אם תרצו, מין אח מסוגנן ל"תנשב הרוח" של הבילויים שלא משאיר מקום לניחושים באשר למשנתו הפוליטית.

נגה שלו והתאומים – "משהו חדש"

סטייל: חיים על נייר זכוכית

שילוב של: ענבל פרלמוטר וג'ואנה ניוסום

שיר מצטיין: "סתם צעקתי"

רק על העטיפה של "משהו חדש" מגיע לנגה שלו פרס – ציור שמן של דמותה כשברקע יער של עצים כרותים, ובחיק הזמרת זוג אריות שיונק ממנה. עשר נקודות על התעוזה. כל מי שגדל על גראנג' ורוק אלטרנטיבי של שנות ה־90 המוקדמות, על פי.ג'יי הארווי וגלגוליה הישראליים, ירגיש פה בנוח. עם ההשפעות מגיעה גם כנות גדולה וכמה שירים מוצלחים שהטיפול המחוספס טוען בלא מעט כוח, ומנגד עדינות ודמיון כמו בסינגל היפה "Castle" שנתן את ההשראה לעטיפה המדוברת.

איטן סלומון – "לפני ואחרי"

סטייל: פופ בונבוניירה באריזה מתוקה

שילוב של: איה כורם ולילי אלן

שיר מצטיין: "ראש בקיר"

יש מי שישמע בפופ האוורירי של סלומון את תמצית האסקפיזם ויש מי שיראה בו קונטרה קלה כנוצה לדרמטיות המוגזמת ששולטת לפעמים ברדיו הישראלי. עשרה שירים אישיים, תל אביביים מאוד, גזורים בהקפדה של בוטיק ומפלרטטים עם צליל הריאליטי הידידותי גם כשהם יוצאים נגדו ("שיר האודישנים"). גיל לואיס, גיטריסט עסוק שאחראי בין היתר ללהיט היוטיוב הגאוני "ליברמן שר ג'אז", הפיק את האלבום באלגנטיות שמערבבת להקות בנות מהסיקסטיז עם פופ בריטי עכשווי. כולל קריצה מוזיקלית חמודה שמגיעה בפזמון של "לונדון", כשהגיטרות מתחילות לנגן את "Common People" של פאלפ והשמחה גדולה.

טל אורן – "לא הספיקה שמש"

סטייל: סרט מתח באלבום גיטרות

שילוב של: הופ סנדובל ושני קדר

שיר מצטיין: "סמן"

אין יותר מדי אולפנים בארץ שנושאים חותמת צליל ייחודית משלהם, אבל אולפני קקטוס הבאר שבעיים של נדב אזולאי וגיל נמט הופכים לאט לכאלה. בית מלאכה לרוק טהור כוונות, שהשוליים הגיאוגרפים מאפשרים לו להיות רק מה שהוא רוצה. בשנה שעברה היו אלה האלבומים המוצלחים של אביב נוימן, חיה מילר והצמד אזולאי־נמט, ועכשיו זו טל אורן, עם אחד האלבומים היפים של הזמן האחרון. לאורן יש קול של ילדה, עט של משוררת, כישרון לשתוק כשצריך ואומץ לתת לשקט להדהד בין המילים. "האם אתה עדיין חפץ בקהל למעשיך או שאתה מסתגר?", היא שואלת באחד השירים האחרונים, ונקווה שבעקבות אלבום הבכורה שלה יבואו גם המאזינים.