עמוק באדמה: ריאיון עם מנהיג להקת A Place To Bury Strangers

הלהקה הכי רועשת בניו יורק תגיע השבוע לתל אביב בשביל לבדוק עד כמה יציב עור התוף הים תיכוני. עד אז לאוליבר אקרמן, העומד בראשה, יש מה להגיד על רוחניות, סמים פסיכדליים והצתת מהומות

A Place To Bury Strangers. צילום: דסדין קונדרן
A Place To Bury Strangers. צילום: דסדין קונדרן
13 באפריל 2016

לא ברור אם מי שהדביק ל־A Place to Bury Strangers את התואר "הלהקה הכי רועשת בניו יורק" התכוון לזה כמחמאה או כתלונה על אוזניים מדממות. אוליבר אקרמן, מנהיג הלהקה, מקווה שזו האפשרות הראשונה, אבל הוא גם לא באמת יכול לפסול את השנייה. אקרמן (במקצועו מנהל חברה שמייצרת אפקטים לגיטרות, אלא מה) בכל מקרה אומר: "גרעין המוזיקה שלנו הוא הבעה טהורה. כשאתה משחרר את המוזיקה ונותן לה להפוך למשהו כמעט רוחני, זה עובד טוב וזה קורה כשאנחנו מאבדים את השליטה במכוון". משפט קצת היפי מפיו של מלך הווליום של ניו יורק, אבל מהר מאוד הוא אומר גם שהוא אוהב "כשכלי נגינה נשמעים מוזר. כשגיטרה יכולה להפוך למסור חשמלי".

וזה בדיוק העניין עם המוזיקה של APTBS, שתופיע בתל אביב ביום שני הבא: השירים שלהם, על כל מורכבותם הצלילית ועומס הדיסטורשן שבהם, שומרים בסך הכל על מבנים פשוטים למדי, אפילו פופיים (אף שנראה שרק חובבי נויז יקראו לזה "פופי").

למחייתך אתה עובד כבונה פדאלי אפקטים וציוד נגינה. אי פעם יצרת פדאל שנועד ל־APTBS?

"בטח, כל הזמן. יצרתי פדאלים עם אקולייזרים קיצוניים לגמרי ועם אפקט פאז דפוק ממש. כשאני יוצר פדאלים לעצמי, הם יכולים להישמע ממש הרוסים, אבל זה בכוונה. רוב האנשים יעדיפו לא לקנות אותם".

לפני כמה שנים, כשנשאלת מה ההשפעות האמנותיות שלך, בחרת ב־THX, בסם הפסיכדלי הקיצוני DMT ובחלבון שנקרא גורם הגדילה העצבי (Nerve Growth Factor). יכול להסביר?

"THX הוא תקן סאונד שמאפשר תיאור ספקטרום צלילי מלא. יש בו צלילים מספיק נמוכים כדי לעטוף את המאזין ולהרעיד לו את החזה. זאת הרגשה שאני אוהב לקבל ממוזיקה, זה מביא לתוכה ממד של חוויה פיזית. הסאונד מורגש לא פחות משהוא נשמע, וזהו כלי נוסף שיכול לעשות דברים לגוף. ממש כמו DMT ו־Nerve Growth Factor".

ההופעות שלכם זכו למוניטין של אירועים שנוטים לכאוס מוחלט, אפילו מסוכן. יכול לספר על הופעה אחת כזאת?

"באחת השנים בפסטיבל SXSW האנשים שמנהלים את המועדון היו פשוט חארות, משום מה. זה די הדליק אותנו. אני זוכר שבשלב מסוים זרקנו את המגברים שלנו לערמה ענקית על הבמה, קפצנו בצלילה על שולחן המוניטור וקראנו לקהל לקפוץ מעבר לבר ולמזוג לעצמו משקאות. המאבטחים ניסו בכוח להעיף אותנו מהבמה. נהנינו מכל רגע".

ומה ההופעה הכי משוגעת שהיית בה כצופה?

"המון הופעות. הרמונז בפרובידנס היו טירוף, כנראה הפוגו הכי מטורף שהייתי בו בחיים. גם ההופעות של יונתן גת (לשעבר 'מונוטוניקס') תמיד מדהימות".

APTBS הוציאה עד כה ארבעה אלבומים. האחרון שבהם, "Transfixiation", יצא בשנה שעברה. "שם האלבום החדש ('קיבעון משתנה' בתרגום חופשי – אז"א) אבסורדי, כך שאין לו באמת משמעות פרט לזו שאתה מעניק לו", אומר אקרמן. אשר לאופן כתיבת השירים בלהקה, אקרמן וחבריו אוהבים תמיד לצעוד בדרכים שונות. "לפעמים אנחנו חוזרים על אותן שיטות, אבל אז אנחנו משנים את אופן הנגינה, האפקטים והכיוונים כדי לשמור על הרעננות והחידוש, ככה שזה כמו לחבר שיר בפעם הראשונה. זה הופך את זה לאמיתי. אנחנו לא פועלים על פי מתכון קבוע. אנחנו מגלים משהו חדש שאנחנו מרגישים איתו לא בנוח ושאנחנו יכולים להתאים אליו את עצמנו ולחשוב על האלמנטים שבו ללא דעות קדומות".

A Place to Bury Strangers, בארבי, קיבוץ גלויות 52 תל אביב, שני 20:30, הופעת פתיחה: ועדת חריגים, 139־159 ש"ח