ג'ון קליז: "איש מאיתנו לא רוצה להמשיך לעבוד יחד"

לאיזה חלק במופע אתה מצפה במיוחד?

"אני חושב שההשתחוות לקהל בסוף תהיה החלק הטוב ביותר! ואז נוכל ללכת לשתות משהו" (צוחק).

השותף שלך לכתיבה, גרהאם צ'פמן, נפטר ב־1989. מה הוא היה חושב על האיחוד?

"אני חושב שהוא היה שמח על הכסף, כי תמיד היה חסר לו… חוץ מזה הוא היה מאוד אוהב את תשומת הלב. חלקנו יכולנו להסתדר בלי הרבה תשומת לב, אבל גרהאם היה ממש נהנה להיות באירוע כזה".

מה היו השיאים שלכם מבחינתך?

"לצלם את 'בריאן כוכב עליון' היה מספק ביותר, כי זה היה מהמקרים הנדירים האלה שהכל עבד כמו שצריך. צילמנו בתוניסיה, היה הרבה אור והיה נוח לצלם את הסרט. טרי ג'ונס ביים מעולה, טרי גיליאם עשה עבודה חזותית נהדרת בניהול האמנותי, והכל התחבר. היה בזה הרבה סיפוק. לעומת זאת, 'הגביע הקדוש' היה פשוט מאבק. היה לנו מעט מאוד כסף לעשות את הסרט, והתנאים היו די גרועים. היה לנו קר ורטוב ב־80 אחוז מהזמן, ואפילו היה מחסור במטריות! שריון המתכת הסרוג שלבשנו נרטב לגמרי עד תשע בבוקר, ולבשנו אותו עד שש בערב, ואז רצנו למלון כדי להספיק להתקלח במים חמים. זה היה כמו קורס הישרדות".

ג'ון קליז. צילום: אנדי גוטס

אמרת בעבר שאתם לא מסכימים על שום דבר. התכסחתם הרבה?

"אנחנו כמו חבורת אחים, תמיד יש בינינו מידה מסוימת של תחרותיות. זו אמנם תחרות חיובית ואנחנו מסתדרים זה עם זה, אבל אנחנו לא רצים להיפגש לארוחת ערב".

זה באמת הסוף של מונטי פייתון?

"כן, זו באמת ההופעה האחרונה. כל הפייתונים עושים כיום דברים אחרים. תמיד היינו קצת שונים זה מזה, אבל התפצלנו עוד יותר מאז הפרויקט הגדול האחרון שלנו ב־82', 'טעם החיים'. אני חושב שזו דרך מושלמת לסיים את היחסים בדרך מספקת, ואני לא חושב שמישהו מאיתנו, עמוק בלב, היה מרגיש נוח להופיע שוב יחד".

נראה לך שתתרגש?

"זה בטח יקרה. כולנו נתרגש קצת, כנראה, אבל אני לא חושב שאיש מאיתנו מעוניין להמשיך לעבוד יחד. אם היינו מתחילים מאפס, ומנסים להרים מופע חדש, אני חושב שזה היה קשה מאוד. אחת הסיבות שלא רציתי לעשות שום דבר עם הפייתונים אחרי 'טעם החיים' היא שפשוט נמאס לי להיות בעמדת מיעוט. במונטי פייתון תמיד פעלנו על פי הצבעה: זה לא היה חייב להיות פה אחד, אבל אם הרבה אנשים חשבו שקטע הוא טוב, הוא נכנס. אני לא הסכמתי עם בחירת החומרים ב-'טעם החיים', וחשבתי לעצמי שאני לא רוצה להיות שוב בעמדת מיעוט. אני מעדיף לעשות את הטעויות שלי ולא טעויות של אחרים".

אז לא חשבת ש-"טעם החיים" היה סרט מספיק טוב?

"היו חלקים שחשבתי שלא היו חזקים בכלל. הקטע הזה במלחמת העולם הראשונה, עם השעונים והשוחות – חשבתי שזה חומר סוג ב'. אבל יש שם הרבה דברים שלדעתי היו ראויים. האיש השמן היה נהדר, וגם מערכון תרומת הכבד בהתחלה".

לא קל להצחיק.

"הרבה יותר קשה לעשות קומדיה מאשר דברים אחרים. עיתונות, למשל, אינה מקצוע קשה. אתה אף פעם לא אומר 'אלוהים, לעיתונאי הזה הייתה תקופה טובה אחת של חמש שנים'. כשאתה עושה משהו שקשה לעשות, חלק מהזמן אתה מצליח וחלק מהזמן אתה נכשל. מה שנחמד, מבחינה היסטורית, הוא שאנחנו נוטים לשכוח את מה שלא עבד ולזכור את מה שכן".