האלבומים, הסדרות והסרטים שהפכו את שנת 2016 לנסבלת

עשרת אלבומי השנה

// אורי זר אביב, מתן שרון, עמית קלינג

Anderson .Paak – Malibu

הציפיות הגדולות מאנדרסון .פאק, שהחלו עם חותמת הגומי הנחשקת של ד"ר דרה, התגלו כמוצדקות לחלוטין עם אלבום קרוס ז'אנר מושלם בין היפ הופ, סול, פאנק ואר אנ' בי. סגסוגת שחורה של כל מה שמזיז את התחת.

Against Me – Shapeshift with Me

ארבע שנים אחרי היציאה המתוקשרת מהארון, לורה ג'יין גרייס – האישה הטרנסג'נדרית מספר 1 ברוקנ'רול, שהפכה, שלא לגמרי מרצונה, לחלוצה ולמנהיגה של מחנה – הוציאה עם להקתה את האלבום השני שלה אחרי היציאה מהארון, והוא בטוח, אמיץ ומדויק מקודמו. אין עוד להקות עם קול כזה.

David Bowie – Blackstar

גדולתו המוזיקלית של האלבום הזה יכולה ללכת לאיבוד בצל הבשורה על מותו של דיוויד בואי, שמת יומיים לאחר צאתו. וזו טעות. אלבום אפי, מורכב וסוחף על החרדה האינסופית ממוות, על זיקנה, על מין, וכמו תמיד אצל בואי – על החלל החיצון.

Blood Orange – Freetown Sound

באלבומו השלישי דב היינס הצליח לשקף את שיח פוליטיקת הזהויות ושוויון הזכויות העכשווי באופן לא מטרחן אלא סקסי, פופי, קליט ועם זאת ניסיוני ומרתק, שכולל אירוחים מוצלחים ובהם הזמרות לורליי רודריגז ונלי פורטדו. כן. נלי פורטדו עדיין חיה.

Frank Ocean – Blonde

גם כשכל העולם ממתין למוצא קולו הערב של אושן, הוא לא מאכזב. אלבום אר אנ' בי אלטרנטיבי מורכב, חכם, אפלולי ומרגש ובעיקר לא נשמע כמו שום דבר שאנחנו מכירים, למעט אושן עצמו.

LUH – Spiritual Songs for Lovers to Sing

אלרי ג'יימס רוברטס בעל הקול הצרוד והעוצמתי והזמרת ההולנדית רייצ'ל זפירה, שנשמעת קצת כמו ניקו, יחד באלבום עמוס שירים המנוניים, אלקטרוניים ומתוזמרים לעילא שהפיק אמן הדרון והאלקטרוניקה The Haxan Cloak. אלבום בומבסטי.

Run the Jewels – Run the Jewels 3

זה כמעט מביש להכניס אלבום שיצא רק חמישה ימים לפני סוף השנה לרשימת אלבומי השנה, אבל אלבומים קיצוניים דורשים פעולות קיצוניות. לא צריך הרבה שמיעות כדי לזהות שמדובר באלבומם הכי טוב של RTJ, ואחד המיוחדים שיצאו השנה.

Sturgill Simpson – A Sailor's Guide to Earth

ההוכחה הכי טובה לכך שהאינדי רוק מת וזה סופי: אלבום הבחור־רגיש־עם־גיטרה־וקול־עמוק של השנה לא שייך להיפסטר מפורטלנד אלא לקאובוי מסומם וסנטימנטלי שהוא במקרה גם הכוכב העולה של נאשוויל, בירת הקאנטרי.

Paul Simon – Stranger to Stranger

לאונרד כהן כבר לא איתנו, בוב דילן עסוק בלהטריל את ועדת פרס נובל ובקאברים לפרנק סינטרה, אז מזל שפול סיימון – הליצן הנצחי ואחד מכותבי הטקסטים החדים ביותר בתולדות המוזיקה – עדיין פה, והוא בכושר שיא.

A Tribe Called Quest – We Got It from Here… Thank You 4 Your Service

סיבוב הניצחון של טרייב קולד קווסט היה אחד מההפתעות החיוביות והמוצדקות של השנה. מי היה מאמין ששרידי ניינטיז שכמותם יצליחו להוציא אלבום נשכני, מרגש ורלוונטי כל כך דווקא בשנה שבה איבדו חבר להקה?

[tmwdfpad]

סדרות השנה

// לילך וולך

ווסטוורלד

"ווסטוורלד" בעייתית, מרגיזה, מתעסקת בחקר האנושיות באופן הכי לא אנושי שיש, ובאופן כללי היא סדרה נטולת לב שהאסתטיקה טרפה אותה, ועם כל זאת היא יצרה סביב עצמה זמזום אינטלקטואלי מהסוג שעדיף על הרבה אחרים.

טרנספרנט

האם "טרנספרנט" הייתה אמורה להיות סדרה שרודפת אותך שבועות ארוכים אחרי הצפייה בה? אם לא, אז אנחנו חולים ולא רוצים להבריא. אינטליגנטית בלי להתנצל ומלאת נשמה יהודית.

ליל האירוע

זוכרים כמה נשבר הלב כשטוביאס ביצ'ר נכנע למציאות של "אוז" והפך לאחד מהם? אז הנה עוד קצת טרגדיה מודרנית על גורל כתוב מראש, על המשפטיזציה של הגזענות ובאופן כללי על דברים שמדכא לחשוב עליהם אבל צריך.

Stranger Things

מחווה לא מושלמת לשנות ה־80 עם סיפור עלילה קצת מפוזר ונלהב יתר על המידה. אבל מדובר באחת הסדרות הכי כיפיות, הכי נדיבות והכי עושות טוב על הלב שקיבלנו הרבה זמן. מינוס ווינונה ריידר, שצריכה להתמקד בגנבה מחנויות.

Fleabag

כשלינה דנהם מנסה להיות מטונפת היא מעבירה את זה דרך הפילטר הקצת נעבעכי, מפוטפט והיפסטרי שלה ומפילה את המצרכים על הרצפה. כשפיבי וולר־ברידג' מנסה להיות מטונפת, היא פשוט מטונפת. ולא נחמדה ולא מתנחמדת, ומרתקת.

סרטי השנה

// יעל שוב

אמריקן האני

אנדריאה ארנולד הבריטית נסעה לאמריקה ויצרה שם סרט מסע אפי ואינטימי, לירי, קשוח ומפעים. זה דיוקן של נעורים במנוסה (עם הדים של פיטר פן) ושל אימפריה קפיטליסטית בשקיעה.

אנומליסה

צ'רלי קאופמן מפתח מטפורה פשוטה למסה קולנועית מזוקקת, מתעתעת, עשירה באבחנות דקות וכה עצובה, שמביטה עמוק אל תוך הנפש האנושית. ויש גם סצנת סקס מסעירה בכנותה.

בגרות

כריסטיאן מונג'יו יצר דרמת מוסר בנויה לתלפיות. כמו אבן שנזרקה למים, אירוע אלים שמערער משפחה אחת מניב מעגלים הולכים ומתרחבים שחושפים את השחיתות הפושה בחברה הרומנית, בלי לאבד את המרכז הרגשי.

חדר

לני אברמסון מכניס אותנו לתוך נקודת המבט החושית והתודעתית של ילד שנולד וגדל בחדר אטום ואמו הפכה אותו בשבילו לעולם כולו. סרט מועך נשמה שמאלץ אותנו להסתכל על העולם בעיניים חדשות.

מנצ'סטר ליד הים

קנת לונרגן מאייר פורטרט חסר פשרות של אבל, שאינו נותן לנו לפרוק את המועקה בבכי משחרר. התסריט המופתי מספק בסיס להופעה מצמיתה של קייסי אפלק.