בולשת: לארנה קזין יצא ספר טיסה – והיא גאה בזה

אליאנה דוידוב שוב הסתבכה. שנתיים אחרי הנובלה הראשונה שבה הופיעה, "גוזל", היא חוזרת לחקירה שנייה – הפעם תחת הכותרת "פולשת". החקירה הזו רצינית יותר: בתור התחלה, היא נפתחת בגופה (דבר שהמחברת, ארנה קזין, בחרה להימנע ממנו בספר הקודם בסדרה), וגם דוידוב קצת יותר מנוסה וקצת יותר קשוחה, אבל עדיין יש לה מה להוכיח בעולם הזה.

"המסורת של הבלשית שונה מהבלש. נגיד, מיס מארפל של אגתה כריסטי, או בלשיות יותר חדשות כמו וי. איי ורשבסקי (גיבורת סדרת מותחנים מאת שרה פרצקי – ע"ק), וכמובן עכשיו יש לי בלקאאוט על כל הבלשיות שאני אוהבת", מסבירה קזין את התשתית שאליה נולדה דוידוב, "רוב הבלשיות האלו כתובות בגוף ראשון, בשונה מרוב הבלשים, והדמות שמובילה את הסיפור היא אישה רווקה או גרושה. הבלשית נכנסת לעולם של גברים, של פשע, של עבריינים. האישה, במובן הארכיטיפי, כשהיא אשת איש – היא לא יכולה לראות החוצה. הפנים שלה הן פנימה, אל הבית, אל המשפחה. זו קריאה שלי, כמובן".

אבל תראי את הבלשים הקלאסיים: שרלוק הולמס והרקול פוארו הם רווקים מושבעים. המפקח מגרה נשוי, אבל הוא דמות די א־מינית.

"נכון, פה יש נקודת חיבור בין המגדרים, אבל הרבה מהבלשים כן נשואים. מאוד קשה לבנות דמות של בלשית שהיא גם אימא, גם בת זוג. מה שחייב להוביל את הבלשית זה איזושהן סקרנות ותשוקה לתקן עוולות ולפתור תעלומות, אז רציתי לכתוב על בלשית, אישה, רווקה, לסבית בתל אביב".

אבל השארת אותה, בינתיים, בלשית חובבת. עדיין אין לה משרד חקירות.

"כן, זה מהותי לי. אולי בגלל שבכל השייכויות שלי אני מרגישה שאני עם רגל אחת בחוץ. בשבילי העיסוק בעבריינות לשמה הוא פחות מעניין. אותי מעניינת עבריינות חברתית, פסיכולוגית, תרבותית, פשע לא מקצועי, כזה שגם אני וגם אתה היינו יכולים לבצע. זה רק הטעם האישי שלי כקוראת, כן? אבל רוצח סדרתי או שודד בנקים זה משהו חיצוני לחיים שלי. מה שלא חיצוני לחיים שלי זה הרבה עברות שאנחנו עושים בגלל קנאה, בגלל עלבון, קשת שלמה של מצבים נפשיים שגורמים לנו לעבור על חוקים, אם על חוקים של החיים שלנו או כאלו של המדינה. אני לא כל כך מבינה רוע גמור, למען האמת, אני מבינה רוע חלקי. אולי התשובה היא שהפשע הוא לא הדבר המרכזי שמעניין אותי ככותבת. אני מאוד נהנית מהכתיבה של הסדרה הזאת. התפרסמו בינתיים שתי ביקורות קטנות על הספר, ומה שחזר בהן הוא שזה ספר כיפי ומעולה לטיסה, ואני בן אדם כבד בחיים הפרטיים. כך שזו גאווה גדולה בשבילי שהצלחתי לכתוב ספר טיסה".

ואכן, לפני "גוזל" ו"פולשת", קזין התפרסמה בעיקר כעיתונאית וככותבת של מסות אישיות־הגותיות, קטעים אוטוביוגרפיים וסיפורים קצרים. היא גם העבירה מספר רב של סדנאות כתיבה בתל אביב. בשנת 2009 זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. בקיצור, קריירה של סופרת רצינית, אם כי גם פרס ראש הממשלה פתח את דלתותיו לסופרים מהז'אנר הבלשי: ארבע שנים אחרי קזין, למשל, זכה בו דרור משעני, אחרי שהרומנים הבלשיים פרי עטו זכו להצלחה ולביקורות מעולות). "אני קצת קפוצת תחת, קצת אנאלית, קצת חרדתית", היא מעידה על עצמה, "המקום שבו אני קלה ובו אין לי יותר מדי דאגות זה בכתיבה. אני חושבת שגם בכתיבה המסאית אני מעלה על נס את הבהירות ואת הפשטות. הפרסונה הכותבת שלי הרבה יותר קלה מהפרסונה שחיה בעולם עם המשפחה. האתגר הוא באמת לכתוב ספר שיהיה קשה להניח מהיד".

"הייתי צריכה את הכתיבה של ביקורת התרבות ואת הכתיבה המסאית שייתנו לי איזושהי גושפנקה לפני שאני מתנסה בתחביב הזה (של הספרות הבלשית)", מודה קזין. "כמה ספרים לפני שאני אצדיק לעצמי שאני יכולה להתנסות במשהו כיפי. גם המיניות של אליאנה, הלסביות שלה, הסוגיות האלו תמיד היו מרכזיות בכתיבה שלי אבל הגיע הזמן לעשות את זה גם בכתיבה מיינסטרימית. והיה לי מאוד חשוב שהלסביות תהיה נונשלנטית, שהיא תהיה נוכחת אבל לא אישיו. זו הפעולה הפוליטית הקטנה שלי בחיים ואחת הדרכים לעשות את זה הייתה לעשות את אליאנה דווקא בלשית".

[interaction id="598c263c186b0eea5cb1fb3f"]