חמישה דרקונים

דרקון. לא משנה היכן תהגו את המילה – באירופה, באמריקות או במזרח הרחוק – היא תצית את הדמיון ותגרום לפחד והתרגשות. ג'ר"ר טולקין, יוצרם של "ההוביט" ו"שר הטבעות", אמר עליו: ״הדרקון מהאגדות הוא יציר דמיון רב עוצמה, עשיר במשמעויותיו יותר מאשר באוצרותיו״. ואכן, נבירה שטחית בכתבים העוסקים בנושא מגלה לנו עד כמה הדרקון רב במשמעויות: סימן דמותו על מפה מייצגת את הלא ידוע והמסוכן, דמותו מסמלת אש עתיקת יומין שממנה בני אדם מפחדים אך אותה הם חייבים לכבוש, במזרח הרחוק הוא סימן למזל טוב אך רק מעטים זוכים לפגוש אותו ומי שמנסה לכפות עליו מפגש סובל מביש מזל. דרקונים שומרים על אוצרות קדומים, הם לוכדים נסיכות, ההתגברות עליהם היא טקס בגרות הן של הגיבורים והן של הקוראים.

הדרקונים המוכרים לנו במערב התפתחו לאורך מאות שנים והפכו מחיות טרף בלתי מנוצחות לישויות מורכבות ומתוחכמות. תחילה הדרקונים ומחסלי הדרקונים שכנו בצפון. בסאגה ״שירת הניבלונגים״ אנו מוצאים את פראניר, גמד לשעבר שתאוותו לזהב הפכה אותו לדרקון (אות ואזהרה נוספים הקשורים ביצור). סיגורד, גיבור האגדה, יוצא לחסל אותו והופך למחסל הדרקונים. דרקון חשוב נוסף נמצא באגדות "בֵּיאוֹוּלְף", על אודות גיבור שהפך למחסל הדרקונים האנגלי הראשון. שתי האגדות האלו הובילו ללידתו של אחד הדרקונים המודרנים המשמעותיים ביותר, זה שנוצר במוחו של טולקין – סמאוג.

סמאוג היה לדרקון הראשון שהפך ליותר מרעיון. הוא היה דמות מלאה ועגולה עם רצונות ותוכניות, בלתי נשכח כמו שאר גיבורי הספר, אם לא יותר. סמאוג, בשילוב עם מעט פילוסופיה מזרחית, הביאו לנו את פלקור – דרקון המזל מ"הסיפור שאינו נגמר". מכאן נולדו גם הדרקונים ורוכביהם בספריה של אן מק'קאפרי, ו"דרקון הוד מלכותו" של נעמי נוביק שבנה היסטוריה אלטרנטיבית שהציגה יחסים מורכבים מאוד בין מכונת המלחמה – הדרקונים – לבין הרוכבים שלהם.

הכמיהה שלנו למסתורי וללא נודע מתגשמים ביצור הזה, שמצליח להיות חייתי ומלא הוד בעת ובעונה אחת. הדרקון הוא התגשמות כל הפחדים והתקוות של בני האדם: הוא בלתי צפוי, חזק ונורא. הוא נוסק אל השחקים בקלות ורשמיו נמצאים בכל מקום. במהותו הדרקון הוא התגשמותם של סיפורים ורעיונות חשובים – מהרגע שהם נולדים הם פורשׂים את כנפיהם וקשה עד בלתי אפשרי לעצור אותם.