ריאיון ראשון: מנחם המשעמם הוציא ספר חדש והוא דווקא מעניין

העורכת הציעה שאכתוב על הספר החדש של מנחם המשעמם. אמרתי שאשמח. היא אמרה שתשלח לי את הספר עם שליח. לא הייתי בבית כשהמשלוח הגיע, ולכן השליח השאיר את הספר בתיבת הדואר הסמוכה לדלת הכניסה אל הבניין שבו אני מתגוררת. בדרך כלל אני לא מקבלת דואר, כך שהתיבה משמשת בעיקר להשארת חבילות, בין היתר ספרים שאני מקבלת מהמערכת כדי שאכתוב עליהם. השליח בוודאי מצא את התיבה הנכונה בזכות פתקה קטנה עם השם שלי שהודבקה לתיבת הדואר. כך מקובל לעשות בבניינים משותפים, כיוון שלא כל אדם שמכיר את כתובתי יודע גם מה מספר הדירה שלי.

עמוד מדרכה. מתוך אלבום התמונות "עמודי מדרכה" בדף הפייסבוק של מנחם המשעמם

אתם עדיין כאן? סחתיין על הערנות. בסגנון הכתיבה הזה, רזה, דיווחי ונטול פאנצ'ים במכוון, נכתב גם הספר "מנחם בשבת תרבות". הספר כולל 158 עמודים, אך למעשה רק 106 מתוך העמודים האלה מתארים את אירוע "שבת תרבות". גיבור הספר, מנחם, מוזמן על ידי עיריית רמת גן לאירוע מיוחד המוקדש לעמוד הפייסבוק המצליח שלו, שנקרא "מנחם המשעמם". לעמוד 879 עוקבים בפייסבוק. מנחם פעיל בפייסבוק זה שנתיים, ומספר הלייקים הנמוך נובע כנראה מכך שחשבונו המקורי והפופולרי שלו נמחק עקב מדיניות פייסבוק נגד משתמשים הכותבים בשם בדוי תחת פרופיל פרטי.

מנחם מפרסם אנקדוטות משעשעות מחיי היומיום, למשל בדיחות והלצות שונות של חברו איציק (לעתים קרובות יכלול סטטוס על אודותיו את הביטוי "איזה איציק זה". לביטוי קליט כזה הצעירים קוראים קאצ'פרייז). דמויות נוספות המופיעים לעתים קרובות הן ירדנה מהנהלת חשבונות, בן הדוד מאיר ואשתו מלכה. מנחם גם משתף תמונות של עמודי מדרכה ושל כסף קטן מסודר בצורות מעניינות, שאת חלקם שלחו לו עוקבים שגם הם נתקלו בעמוד מדרכה או שהצטברו להם מטבעות בארנק.

גם עמוד המדרכה הזה נכנס לאלבום "עמודי מדרכה", על אף שהוא לא נראה כמו עמוד מדרכה

למרות שם העמוד, נראה כי עבור מנחם וסביבתו הקרובה תוכן זה אינו משעמם. אפשר אפילו לומר שעל פי הספר, מנחם הוא גיבור תרבות בעיר רמת גן, קול לאנשים הפשוטים שיכולים לשוחח ערב שלם על טכניקות לקשירת שרוכים, לקרוא ספרי עיון על ההיסטוריה של מינהל מקרקעי ישראל ולשתף בפייסבוק תמונות מ"חוכמת הפרפר". באחד הפרקים בספר משוחחים חברי הפאנל לכבוד מנחם באירוע שבת תרבות על האיכות הסמויה בצילומים אלה. "מנחם בחר לקחת חפץ דומם שמתעלמים ממנו ולשים אותו במרכז", מבאר מיקי, בעליה של חנות צילום ותיקה ברמת גן, את סוד קסמו של מנחם כצלם ואולי בעצם את קסמו בכלל. חלק אחר באירוע עוסק בשירים שמפרסם מנחם בעמוד, בהם השיר על דויד הירקן והשיר על זוג עובדים בסופרמרקט המתאהבים במסדרון קופסאות השימורים. את השיר על הירקן אוהבת במיוחד חברה נוספת בפאנל של שבת תרבות, המורה לספרות ומנהלת קבוצת הפייסבוק "מגירת השירים היפים", בייחוד את השורה "עדיף להיות בין לימונים ותפוזים מאשר לשבת בכלא הדרים". את חיבתה לשורה זו היא מנמקת באומרה: "מי מאיתנו לא מצא את עצמו ב'כלא', כלומר כלוא באיזשהי סיטואציה מסוימת או מערכת יחסים, וגיבור השיר הצליח להשתחרר ממנה ולפרוץ החוצה ומצא סוג של גאולה בחיים הפשוטים". אך מנחם לא מבין גדול בדימויים, וממהר לתקן אותה באומרו כי דויד באמת ריצה עונש מאסר בכלא הדרים.

100 אחוז רמת גני

מנחם המשעמם מעולם לא התראיין, אך להפתעתנו הרבה הסכים להעניק לנו ריאיון ראשון באמצעות תכתובת פייסבוק. "התחלתי לכתוב בעקבות השתתפותי בקורס 'כתיבה יוצרת'. בזמנו התלבטתי בין חוג ברידג', קורס נומרולוגיה ו'כתיבה יוצרת' ולבסוף בחרתי בכתיבה. מאז כתבתי כמה שירים", מספר מנחם. "כתבתי את הספר 'מנחם בשבת תרבות' ולאחר שסיימתי, חיפשתי בפייסבוק את צירוף המילים: 'הוצאת ספרים' והתוצאה הייתה כמה הוצאות ספרים שונות שיש להן דף בפייסבוק. פניתי לכמה מהן, והוצאת הספרים 'הקיבוץ ספריית פועלים' חזרה אליי וכך בעצם התחיל כל תהליך ההוצאה לאור".

עטיפת הספר "מנחם בשבת תרבות"

האם חבריך ומכריך עודדו אותך להוציא את הספר לאור, או שמא אזרת אומץ לעשות זאת בעצמך?

"אני בהחלט רוצה לציין את התמיכה שקיבלתי מבן דודי מאיר ואשתו מלכה, שתמכו בי ועודדו אותי. מאיר אף הבטיח להיות הראשון ברמת גן שיקנה את הספר, למרות שהצעתי לתת לו את אחד הספרים שקיבלתי מההוצאה. מתברר שלסופר תמיד נותנים כמה עותקים בחינם".

האם השתתפת גם בחוג העוסק בעולם האינטרנט והרשתות החברתיות? העמוד שלך הפך ממש "להיט ויראלי", והיו שהאשימו אותך בהיותו קמפיין סודי ("גרילה") של עיריית רמת גן.

"אני השתתפתי בעבר בקורס 'הכרת המחשב והאינטרנט' ושם נחשפתי גם לרשתות חברתיות כמו פייסבוק. אני כותב הרבה על עירי רמת גן בפייסבוק, אך איני עושה זאת מטעם עיריית רמת גן. לעירייה יש דף משלה בפייסבוק שבו ניתן להתעדכן על אירועים שונים הנערכים בעיר".

תוכל לספר לי קצת על עצמך? בן כמה אתה, במה אתה עוסק, האם יש לך תחביבים (מלבד הכתיבה, כמובן)?

"אני כבר לא ילד. אני עובד במשרד גדול ומלבד הכתיבה אני אוהב גם לקרוא, לראות טלוויזיה וללכת לקולנוע. בצעירותי גם נהגתי לאסוף ספרים הקשורים לארגון 'ההגנה' והיו לי למעלה מ־100 ספרים בנושא".

ובחזרה לספר שכתבת, מה היו האתגרים הגדולים שלך בכתיבה או בתהליך הוצאתו לאור של הספר?

"זה בהחלט אתגר לכתוב ספר, במיוחד אם זהו הספר הראשון שלך. צריך לחשוב היטב לגבי מה אתה רוצה לכתוב בספר ואיך לנסח זאת. לגבי שגיאות כתיב ופיסוק אין צורך לדאוג, כי הספר עובר תהליך של הגהה בהוצאה לאור על ידי אנשי מקצוע".

מרגיע מאוד. וכיצד זה מרגיש להיות סופר מן המניין ולראות את פרי עמלך בחנויות הספרים?

"זה בהחלט מרגש, נעמה. התכוונתי לכתוב: 'אי אפשר לתאר במילים', אבל אז שמתי לב שכשאני כותב: 'אי אפשר לתאר במילים', אני משתמש בארבע מילים כדי לתאר וזה בעצם אומר שאפשר לתאר במילים".

"המשעמם" הוא שם מאוד לא סטנדרטי. איזה מוצא זה בעצם?

"אני 100 אחוז רמת גני".

"סוחט מחמאות". מתוך אלבום התמונות "כיתוב משעשע" בדף הפייסבוק של מנחם המשעמם

משפטים לימים מיוחדים

רבים ניסו לפענח את סוד קסמו של מנחם. הוא איננו "אושיית האינטרנט" הראשונה אשר מקדשת את הדברים הפשוטים וחסרי הטעם שבחיים. אדם המכנה עצמו אייזק ניהל לפני כעשור בלוג בשם "הבלוג שלי", שכלל רשומות כמו "אכלתי תפוז וזה היה חמוץ. אז שתיתי מיד אחר כך כוס מים". גם העמוד של אבא קריר באתר יוטיוב כולל סרטונים המציגים את מר קריר כשהוא אוכל פתיתים או מטייל ללא מטרה ברחוב. מצד שני, אבא קריר הוא מוזר יותר מאשר משעמם, ואייזק פרסם בעבר גם אמירות פרועות וקשות כמו "במעלית הקיצונית יש כרגע שתי גופות מרקיבות של יונים בשלולית כספית, ועליהן נר". מנחם הוא אדם עדין נפש שאין ולו גרם של רוע בלבו, ומכריו יעידו שאינו מסוגל לפגוע בזבוב. גם כסופר מנחם מצטרף אל מורשת מפוארת, במקרה זה מורשתם של סופרים שפרסמו את ספריהם בשם בדוי וסירבו לחשוף אף את תמונתם. תמונת הפרופיל של מנחם היא ריבוע אפור, אף שיש להניח שבמציאות יש לו אף, פה ועיניים.

נגה אלבלך, עורכת הספר מטעם הוצאת הקיבוץ המאוחד, היא היחידה בהוצאה שפגשה את מנחם פנים אל פנים, ולבקשתו היא מסרבת לחשוף כל פרט על זהותו – גילו, מראהו, מצבו המשפחתי, מגדרו או כמה אותנטית יצירתו. "יש לא מעט דוגמאות בספרות העולמית לסופרים הכותבים בעילום שם – רומן גארי שפרסם גם בשם אמיל אז'אר, ג'יי.קיי רולינג שכתבה ספר תחת השם רוברט גלבריית', אלנה פרנטה האיטלקייה שאיש לא יודע את זהותה; ולאחרונה גם בן פול, מחבר 'מלך, בלש' והסופר ארז שוייצר שחיבר תחת השם יערה עמנואל את הרומן הארוטי 'צוף'", אומרת אלבלך. "מקרים שבהם גם הדמות עצמה היא מסתורית למדי ואנחנו כקוראים לא יודעים עליה הרבה הם נדירים יותר, אבל גם הם קיימים. כל סופר עושה את זה מהסיבות שלו. אולי אצל מנחם יש בזה אלמנט חתרני כנגד חשיפת היתר בימינו".

איך נוצר הקשר בינך לבין מנחם מלכתחילה?

"הוא פנה לפייסבוק של ההוצאה עם כתב יד מוכן, שהגיע אליי ואל עורך נוסף. הכרתי אותו קצת מפייסבוק קודם לכן אבל הספר הוא משהו שונה לגמרי. הוא בנה פה סיפור שלם, אמנם כזה שנמשך חמש שעות, אבל סיפור של ממש. לדעתי הספר לא משעמם בכלל, אחרת לא הייתי מוציאה אותו".

מה לדעתך מנחם מנסה לומר בכתיבה שלו? יש כאן ערך מוסף מעבר להומור?

"קודם כל זה באמת ספר נורא מצחיק, עם הומור נורא ספציפי שמבוסס על אנדרסטייטמנט ולקוניות, על ההתמקדות בדברים הלא חשובים. טיפוסים כאלה קיימים, אנשים שעולם התוכן שלהם מבוסס על דברים כמו קניות ומחירים ומוצרים שהם רוצים לרכוש, וזו פשוט דוגמה מאוד מוקצנת שלהם. כאמור, אני מאמינה שיש בו חתרנות לצד ביישנות אמיתית. הוא משתמש דווקא בבמה המוצהרת למטרות השיתוף והחשיפה האישית כדי לעשות בדיוק את ההפך: להעלים את עצמו לגמרי בתוך דמות בדויה. הוא שומר על פרטיותו כל כך חזק שהוא לא מוכן לדבר אפילו עם היחצנית שלנו לצורך קידום הספר".

איך הייתה העבודה עם מנחם? איך בעצם עורכים סופר שמבקש לשעמם במכוון? היו קטעים שירדו כי היו יותר מדי משעממים?

"הייתה עבודה טובה וכיפית, כמעט לא הייתי צריכה לערוך אותו בכלל. כן היו קטעים שירדו בעריכה מטעמי חוסר עניין – דיאלוגים שנמשכו שני עמודים יותר מדי למשל – אבל זה קורה גם לסופרים שהם לא מנחם המשעמם, הם לא תמיד יודעים איפה לעצור. דבר אחד שכן היה מאתגר הוא בחירת העטיפה. מנחם רצה משהו אפור, כמה שיותר סתמי ולא מתבלט, אבל פחדנו שזה ירחיק קוראים והיינו צריכים למצוא משהו שיתאים לאופי הספר וגם ימשוך את הקורא לקחת את הספר ליד".

מנחם המשעמם התחיל כדמות שהיא קצת כל ישראלית, אבל ככל שאנחנו לומדים עליו יותר הוא נעשה יותר ספציפי. אפשר לנחש את הגיל שלו לפי זיכרונות הילדות שהוא חושף בספר למשל – חנויות פיתוח תמונות, בתי הקולנוע הקטנים של רמת גן.

"כן, אפשר לזהות טווח, לא שזה אומר משהו על האדם שכותב אותו. היו כמה אי דיוקים מבחינת זמנים שנאלצנו לתקן בעריכה, כך שככותב הוא יכול להיות בן 20 שעשה תחקיר וגם בן 60 או בת 60".

מטבעות. מתוך דף הפייסבוק של מנחם המשעמם

בפאנל של שבת תרבות מציין איתי, מוכר בחנות לחומרי בניין ומנהל עמוד הפייסבוק "משפטים ליומיום וגם לאירועים מיוחדים", כי נושאים הקשורים באהבה ורומנטיקה הם חומר טוב לכותבים. "כל הנושא הזה של בינו לבינה, מניסיוני – זה מה שהכי מדבר לאנשים", הוא אומר. על הדברים המעניינים באמת אנחנו לא שומעים: הוא לא מתייחס בסיפוריו לבת זוג מההווה או מהעבר, לילדים, למשפחתו הקרובה. אך זה כנראה לא נובע משמירה על הפרטיות אלא מכך שמנחם הוא כנראה אדם מעט בודד, שאפילו חבריו הקרובים ביותר הם למעשה קולגות מהמשרד (ובן הדוד מאיר, כמובן). "אנחנו לא שומעים על ההורים שלו ולא נחשפים לעבר שלו או להיגיון הפסיכולוגי שעומד מאחוריו", אומרת אלבלך. האם זה הופך אותו לדמות טרגית? נראה שלא, כי מדובר באדם המאושר ביותר בחלקו בעולם. "אנחנו כן שומעים על הדברים שחשובים לו – איזה טוסטר יש לו, באיזה רחוב הוא הלך ולמשך כמה זמן".