שירות עקוב אחריי
בעולם הביון האפל והקודר של ג'ון לה־קארה (שם העט של הסופר דיוויד קורנוול) אין גיבורים שמצילים את היום. אנשיו הם מעין הכלאה בין פקידים אפרוריים ללוחמי צדק מלנכוליים, שהתפכחו מהשאיפה לסייע לעולם להיות טוב יותר והתמכרו לדו־קרב אישי אינסופי עם הרעים בצד הנגדי. 50 שנה חלפו מאז צאת "המרגל שחזר מן הכפור" – הקלאסיקה שהכניסה את לה־קארה (82) לתודעה הספרותית וביססה את מעמדו בקרב רבים כגדול סופרי מותחני הריגול. כמי שעבד כמה שנים בשירות הוד מלכותה ושימש כסוכן חשאי בגרמניה בשנות ה־60 התחיל לה־קארה את דרכו הספרותית בעיסוק מתמשך במלחמה הקרה. משזו נגמרה הוא עבר לעסוק בסכסוכים אחרים ולאחרונה כמו כולנו, גם הוא מנסה לפענח איך עובדת הרשת התאגידית הסבוכה וכיצד חולשות המעצמות הכלכליות הרב לאומיות על מדינות העולם השלישי.
לרגל המהדורה המחודשת של "המרגל שחזר מן הכפור" (וכן רומן חדש בשם "אמת שברירית", גם הוא בהוצאת כנרת זמורה־ביתן), פנינו לסופר מישקה בן־דוד, שכתב גם הוא ספרי ריגול בהשראת שירותו במוסד; ולאיש התקשורת דוד ויצטום, מומחה בספרי ריגול, וניסינו להבין מהם מהו הדבר שמייחד את לה־קארה משאר סופרי הריגול וכיצד השתנתה כתיבתו במהלך 50 שנים. בן־דוד טוען כי הרקע שממנו צמח לה־קארה כסופר ריגול – שירות המודיעין הבריטי – הוא שמאפשר לו לכתוב בצורה אמינה מאוד וחפה ממניירות הוליוודיות. "מה שמבדיל את לה־קארה משאר סופרי הריגול זו העובדה שהוא היה יכול לתאר את המציאות של הארגון כפי שהיא באמת. הוא כתב על תקופת המלחמה הקרה מנקודת המבט של מי ששהה בעצמו בגרמניה כאיש ביון באותן השנים. הוא ראה איך הדברים עובדים והבין כמה עקרונות חשובים שבאו לידי ביטוי בספרים שלו. העיקרון הראשון שבולט אצלו הוא הדגש על כך שעבודת הריגול ברובה היא לא עבודה זוהרת של ג'יימס בונדים, אלא עבודה אפורה וקשה של אנשים שהיכולת העיקרית שלהם היא תכונה בין אישית. שנית הוא הבין שמלחמת הריגול היא מלחמה שאי אפשר לקיים בידיים נקיות. זו מלחמה שאנשים מפרי חוק מקיימים נגד מפרי חוק אחרים. כל המלחמה הזו היא בתחום האפור והשחור של המוסר, והמנצח,ברוב המקרים, הוא לא הצודק או החזק יותר, אלא המתוחכם יותר ומי שמוכן לנקוט שיטות אכזריות ומלוכלכות יותר".
עלילותיהם של ספרי הריגול שכתב לה־קארה בשנות המלחמה הקרה אכן עוצבו לפי רוחה המבלבלת של התקופה, שבה לא היה לגמרי ברור מי הטוב ומי הרע. אולם עם תום המלחמה והעיסוק העולמי בה, עבר לה־קארה למקומות בוערים אחרים בעולם. שם, אולי מתוך היעדר היכרות פנימית עם הנפשות הפועלות ועם אזור הפעולה, צומצם הקונפליקט העמוק שאפיין את כתיבתו. ויצטום מספר כי מי שהשטיחה את ממד המורכבות בספריו היא ראיית עולם צדקנית ומוגבלת שהוא פיתח עם השנים. "הספרים הראשונים שלו נכתבו סביב נושא בתי הספר הפרטיים באנגליה וחיי הילדים בפנימיות. שם הוא תיאר את האווירה הבוגדנית, הטעונה והמורכבת של החינוך הבריטי. עם הזמן הוא נכנס לעולם של ארגוני הביון והחל לספר איך הם מורכבים, מה הם עושים, לאן הם שולחים את אנשיהם ואיך הם בוגדים בהם. הזירה הייתה זירת המלחמה הקרה שבה החומה הפרידה בין העולם ה'נאור והחופשי' לבין העולם ה'דיקטטורי'. דווקא אצל הדיקטטורים בספריו היו גילויים של אנושיות 'אמיתיים' הרבה יותר מאשר בעולם הבריטי. זהו השלב שבו התחילו לצמוח אצלו ניצני התקינות הפוליטית. לאחר המלחמה הקרה הוא התחיל לעסוק במקומות כמו אפריקה ואסיה, שבהם יש כביכול שרידים של הקולוניאליזם הבריטי, והשנאה הפוליטית שלו לקולוניאליזם הפכה את הספרים שלו ממורכבים ומלאי סימני שאלה לספרים מלאי סימני קריאה. כבר ברור היום שהאויבים יהיו תמיד הבריטים או האמריקאים, והיליד הנאיבי והפרימיטיבי יהיה זה שייצג את האמת. אמנם לה־קארה עדיין כותב בצורה נפלאה ומומחה בתיאור מצבים וסיטואציות, אבל את העומק והמורכבות שהייתה לו בספרים הראשונים אני חושב שהוא כבר לא השיג לאחר תום המלחמה הקרה".
——————————————————————————————————
"המרגל שחזר מהכפור", ג'ון לה־קארה. מאנגלית: עידית זרטל. כנרת זמורה־ביתן, 193 עמ'