10 סרטים צרפתיים שאתם צריכים לראות

אמלי

הסרט המצליח הזה מ-2001 מגולל את סיפורה של אמלי פולן, בחורה צרפתייה צעירה ותמימה. את אמלי מגלמת אודרי טוטו ("ונוס ביוטי", "דברים יפים מלוכלכים", "צופן דה וינצ'י", "קוקו לפני שאנל" ו"צל הימים") שהפכה בעקבות הסרט לאחת השחקניות הצרפתיות המצליחות ביותר בעולם. אמלי, שאמה מתה בילדותה, מגודלת על ידי אביה, רופא במקצועו, שמתייחס אליה בריחוק קר ומגונן עליה יתר על המידה. כשהיא מוצאת בביתה קופסה עם תמונות ששייכת לאדם שגר שם בעבר, היא מחליטה למצוא אותו ולהשיב לו את האבידה, מה שמוביל למסע במהלכו היא פוגשת מגוון טיפוסים מיוחדים להם היא מנסה לעזור. בנוסף לסיפור הקיטשי והמרגש, הסרט ערוך ומצולם בצורה מיוחדת שיוצרת אוירה קסומה. הסרט זכה להצלחה עצומה בעולם, זכה בארבעה פרסי סזאר (כולל פרס הסרט והבמאי) והיה מועמד לחמישה פרסי אוסקר – ביניהם הסרט הזר והתסריט המקורי.

מחוברים לחיים

הקומדיה המרגשת הזו נמצאת ברשימה בעיקר בזכות ההצלחה הסנסציונית לה הוא זכה: במרץ 2012 הוא הפך לסרט לא דובר אנגלית המצליח ביותר אי פעם עם הכנסות של 281 מיליון דולר ברחבי העולם. הוא שלט בטבלאות שוברי הקופות במגוון מדינות אירופיות, ובישראל מכר מעל 300,000 כרטיסים – מספר עצום במונחים של תעשיית הקולנוע הישראלית. הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של פיליפ פוזו די-בורגו, בעל הון צרפתי, שנותר משותק בכל גופו למעט ראשו בעקבות תאונה. כשפיליפ צריך לבחור לעצמו מטפל, הוא בוחר דווקא בדריס, צעיר ממוצא סנגלי, שהגיע לראיון העבודה רק כדי שיוכל לקבל דמי אבטלה. כמובן שבין השניים מתפתח קשר מיוחד, שנותן לשניהם נקודת מבט חדשה ואופטימית על חייהם. עומאר סיי שמגלם את דריס קיבל ביקורות נלהבות על תפקידו, וזכה בפרס הסזאר לשחקן הטוב ביותר.

אהבה

הבמאי מיכאל הנקה ("משחקי שעשוע", "סרט לבן") הוא בכלל אוסטרי, אך לאורך השנים הוא יצר סרטים בגרמנית, אנגלית וצרפתית. סרטו דובר הצרפתית "אהבה" שיצא בשנת 2012 זכה לביקורות נלהבות (93 אחוזים באתר הביקורות Rotten Tomatoes) ולפרסים רבים. הסרט הריאליסטי-מינימליסטי הזה מגולל את סיפורם של זוג צרפתים מבוגרים, מורים לנגינה לשעבר, המתמודדים עם מצבה הרפואי המידרדר של האישה ועם הזיקנה בכלל. סגנונו המציאותי והקשה לצפייה לעיתים של הנקה בא לידי ביטוי בסרט הזה, שמציג את הזיקנה בעידן המודרני בצורה קשה, נקייה ומטרידה. הסרט זכה באופן נדיר בשלושה פרסים מרכזיים לסרט הטוב ביותר: הסזאר, דקל הזהב בקאן ופרס הסרט הזר באוסקר.

כתבות מעניינות נוספות:
דברים שהתרבות האנושית חייבת לצרפתים
האם זה ביטוי צרפתי אמיתי או שקר מוחלט?
מתחם הסרטים של Time Out

בין הקירות

הסרט הקטן והמיוחד הזה משנת 2008 מגולל את סיפורה של כיתת תיכון ברובע ה-20 של פריז המאוכלס במהגרים רבים. הסרט מבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של פרנסואה באגודו – מורה לצרפתית שגם מככב בסרט בדמות המבוססת על עצמו. בצורה מציאותית ופשוטה מציג הסרט את מורכבות חייהם של תלמידי הכיתה, רובם ילדי מהגרים ממצב סוציו-אקונומי קשה, ואת הקושי של המורה ללמדם את חוקי הדקדוק הצרפתי הארכאי. הסרט, בבימויו של לורן קאנטה, זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן ונחשב לאחד מהסרטים הצרפתיים החברתיים האמינים והחזקים ביותר.

כחול הוא הצבע החם ביותר

היו כמה חודשים במהלך 2013 בהם נדמה היה שכולם מדברים על "כחול הוא הצבע…". רבים דיברו על סרט מרגש, רומנטי ומלהיב, אחרים התלוננו על אורכו, פשטותו ונדושותו, והיו כאלה שדיברו רק על סצינות הסקס הלסבי הבוטות והחדשניות שזיכו את הסרט בהגבלות צפייה מחמירות ברחבי העולם. סרטו של הבמאי בעל השם הבלתי אפשרי עבלדעטיף קשיש מגולל במשך שלוש שעות את סיפורה של אדל, נערה צרפתית שמתאהבת ממבט ראשון בבחורה נועזת בעלת שיער כחול. הסרט מבוסס בחופשיות על רומן גרפי בעל אותו השם (המכונה גם "מלאך כחול") שנכתב על ידי ז'ולי מארו. עם צאת הסרט הוטחו בבמאי קשיש האשמות רבות לגבי האווירה על הסט, תנאי ההעסקה של חברי הצוות ועוד, מה שלא הפריע לו לזכות בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן ב-2013.

Martyrs

מותחן האימה האפל הזה משנת 2008 נחשב לחלק מה-New French Extremety, זרם קולנועי צרפתי שהחל בתחילת שנות האלפיים ומאופיין בקולנוע קיצוני, אפל וחף מרגשות. הסרט, שהפך לפולחן, מציג את מסע הנקמה של בחורה צעירה באנשים שהתעללו בה בילדותה. לגיבורה מצטרפת חברה נוספת, גם היא סבלה מהתעללות בילדותה, ומערכת היחסים בין השתיים מתפתחת יחד עם הסרט. הסרט זכה להצלחה עצומה בקרב חובבי סרטי האימה וה-Gore ברחבי העולם. כבר כמה שנים מדובר על יצירת סרט אמריקני שיבוסס על הסרט, אך הפקתו טרם החלה.

חלודה ועצם

הבמאי הצרפתי ז'ק אודיאר ("לבי החסיר פעימה", "נביא") טוען כבר כמה שנים לכתר הבמאי הצרפתי העכשווי הטוב ביותר. סרטו האחרון מ-2012, "חלודה ועצם", הוא דרמה אגרסיבית ובלתי מתפשרת, שמספרת על יחסיהם של מדריכת לווייתנים שעוברת תאונה מחרידה (מריון קוטיאר – "התחלה", "עלייתו של האביר האפל") ועבריין צעיר ומרוחק (הכוכב העולה מתיאס שונארטס) שנאלץ לטפל במפתיע בבנו בן החמש. הצילום והעריכה המיוחדים של הסרט מתחברים לעלילה ריאליסטית ועמוסה שפוגעת כמו אגרוף בבטן, והאפקטים המיוחדים בסרט (למרות שזו דרמה צרפתית ולא סרט אקשן הוליוודי) ישאירו אתכם פעורי פה.

הפרפר ופעמון הצלילה

בשנת 2007 ביים הצייר והבמאי הניו-יורקי ג'וליאן שנאבל את "הפרפר ופעמון הצלילה" – דרמה עוצמתית המבוססת על ספר זכרונות בעל אותו השם מאת ז'אן דומיניק בובי – איש תקשורת צרפתי שהפך משותק בעקבות שבץ ב-1995. בובי נותר בעקבות השבץ במצב המכונה "תסמונת הנעילה", מצב בו הגוף משותק לחלוטין אך התודעה ממשיכה לפעול ללא הפרעה. הסרט מתאר את שיקומו של בובי, במסגרתו הוא לומד לתקשר עם הסביבה באמצעות מצמוץ בעינו השמאלית, כאשר אדם אחר אוחז לוח אותיות ובובי מאיית את דבריו אות אחרי אות (בשיטה זו כתב בובי את הספר, בקצב של שתי דקות למילה בממוצע). בנוסף, הסרט מציג נקודות מבט של דמויות נוספות על מצבו של בובי, ואת עולמו הפנימי העשיר. השחקן הצרפתי המוערך מתייה אמלריק ("קוואנטום של נחמה") זכה לשבחים על גילומו של בובי. הסרט היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר, וזכה בפרס הבמאי בפסטיבל קאן.

בריכת שחייה

פרנסואה אוזון ביסס בעשור הראשון של שנות האלפיים את מעמדו כאחד מהבמאים הצרפתיים הצעירים, הטובים והמבטיחים ביותר. אוזון נודע בשל סרטיו הבוטים ומעוררי השערוריות. המותחן הפסיכולוגי מרובה הטוויסטים הזה מ-2003, מגולל את סיפורה של שרה (שרלוט רמפלינג), סופרת מתח בריטית שנשלחת על ידי המו"ל שלה לבית הנופש שלו בדרום צרפת, בכדי להתמודד עם מחסום הכתיבה שלה. שם, בבית הקיץ המבודד, היא פוגשת בג'ולי (לודווין סנייה), בתו הצעירה והפרועה של המו"ל. משם העניינים מסתבכים, והגבול בין דמיון למציאות מיטשטש. הסרט, בדומה לסרטים רבים של אוזון, זכה לביקורות מעורבות, אך נחשב בכל זאת לסרט משמעותי בקולנוע הצרפתי.

המטרו האחרון

פרנסואה טריפו הוא אולי מהמפורסמים שבבמאי ה"גל החדש הצרפתי" שהחלו לפעול בשנות השישים. "המטרו האחרון" מ-1980 הוא אחד מסרטיו האחרונים (טריפו נפטר ב-1984 בגיל 52 בלבד), ונחשב לאחד הטובים שבהם. הסרט מתרחש בצרפת הנמצאת תחת הכיבוש הנאצי, תקופה אותה חווה טריפו כילד. השחקנית הצרפתייה המוערכת קתרין דנב מגלמת את מריון, צרפתייה גויה הנשואה לאיש תיאטרון יהודי, ונאלצת להחביאו במרתף מפני הנאצים ולבצע את עבודתו בתיאטרון. ז'ראר דפרדייה – אחד מגדולי השחקנים הצרפתיים בכל הזמנים – מגלם את ברנאר, שחקן כריזמטי בתיאטרון. הסרט גרף 10 פרסי סזאר – כמעט בכל הקטגוריות המרכזיות.