פולחן לחמישה: רגע לפני מופעי האיחוד, חבורת מונטי פייתון מספרים מדוע חזרו

השעה היא עשר בבוקר ב־25 בנובמבר 2013, ואני יושב ליד המחשב ומרענן את הדף בהיסטריה. 43.5 שניות לאחר מכן, אני צורח ותופס את הראש בשתי הידיים. כמו אלפי גולשים אחרים לא הצלחתי להשיג כרטיסים למופע הקומדיה הגדול של המאה: מונטי פייתון בהופעה חיה, לראשונה מאז 1980 (ואם גם אתם נכשלתם כמוני, אל דאגה: בינתיים הם הוסיפו עוד תשע הופעות).

לקרוא לפייתונים "איקונות של קומדיה" זה כמעט לא מכובד. הסטטוס שלהם עוקף בסיבוב את "אצולת הקומדיה" ומגיע היישר ל"גאונים אלוהיים". קשה לחשוב על קבוצה קומית נוספת שהייתה לה השפעה כל כך עמוקה על ההומור, שלא לומר על התרבות הבריטית כולה. רשימת הקומיקאים שהושפעו ממונטי פייתון ארוכה יותר מזוג מכנסיים של ג'ון קליז; מערכון "התוכי המת" שלהם צוטט על ידי כולם, החל במרגרט ת'אצ'ר וכלה בסאות'פארק; ובשנה שעברה אפילו הכניסו שאלה על מונטי פייתון למבחן האזרחות הבריטי.

לא צחוק

מאז שהתפרקו באופן לא רשמי, מיד אחרי הסרט "טעם החיים" שיצא ב־1983, התפזרו חמשת הפייתונים הנותרים לתחומים יצירתיים שונים ומגוונים. כולם כעת בעשור השמיני לחייהם (גילם המשותף הוא 361!), וכשאני מדבר עם כל אחד מהם בנפרד, בשיחות טלפון לבתיהם ברחבי לונדון ובלוס אנג'לס, אני מתחיל בשאלה הגדולה: למה בכלל להופיע? "אנחנו צריכים את הכסף!", אומר טרי ג'ונס. אריק איידל מפרט: "נפגשנו באוגוסט שעבר בנסיבות מדכאות, כי האידיוט הזה בדיוק תבע אותנו". האידיוט הוא מרק פורסטייטר, אחד המפיקים של הסרט "מונטי פייתון והגביע הקדוש", שטען שלא קיבל את מלוא התמלוגים המגיעים לו מהמחזמר "ספאמלוט" של איידל. הפייתונים הפסידו במשפט וזה הותיר אותם עם חוב משפטי כבד.

אבל קליז מתעקש שהם לא עושים זאת רק כדי למלא את חשבון הבנק. "ה'דיילי מייל' מיד ניסה להרוס הכל, כפי שהוא נוהג לעשות, באומרו שאנחנו עושים את זה רק בשביל הכסף", הוא אומר. "מעניין לדעת אם יש עיתונאים ב'דיילי מייל' שעובדים בחינם. רוב האנשים עובדים כי הם מוכרחים, אבל לחלקנו יש מספיק מזל לעבוד במשהו שאנחנו די אוהבים. אז אנחנו בהחלט עושים את זה בשביל הכסף, אבל גם כי אנחנו חושבים שזו תהיה חוויה מהנה. בגיל 74 אני מברך על חוויות כאלה".

אם כך, יכול להיות שהאיחוד הונע מצורך כלכלי, אבל עכשיו כשזה קורה – כל חמשת הפייתונים נשמעים די נלהבים מהפרויקט. איידל בן ה־71 מתלהב במיוחד. הוא לקח על עצמו לביים ולערוך את סדר המערכונים במופע. איך זה שהפילו עליו את רוב העבודה האמיתית? "הייתי היחיד שהיה פנוי", הוא אומר, "אחרי שהצלחתי לנווט את עצמי בזהירות לפנסיה נחמדה".

מונטי פייתון "טעם החיים"

מועדון הוויכוחים

טרי גיליאם טוען שאיידל דוחף לאיחוד כבר זמן מה. "אני חושב שהוא כבר כתב את הטקסט לפני עשור", הוא אומר. אבל גיליאם בן ה־73, שהכתיר את עצמו כ"פייתון הכי פחות מוכר", הגיע לכותרות בחודש שעבר כשהגדיר את האיחוד "מדכא", וטען שהפייתונים "מכרו את עצמם". "אוי, הוא כזה מניאק!", אומר איידל כשאני משמיע באוזניו את טענותיו של גיליאם. "הוא חייב להיות זה שטהור יותר מכולם. הוא יגיד שהוא היחיד בקבוצה שאמנותי באמת, אבל זה רק מכיוון שבעיניו הצלחה אמנותית שווה כישלון קופתי".

גם קליז נאנח למשמע דבריו של גיליאם. "טרי חושב שחלקים גדולים מהחיים הם מדכאים", הוא מפטיר ביובש. "במשך כל חייו הוא היה במאבק עם המציאות, ואני חושב שהוא מפסיד". אבל גיליאם צוחק כשאני מצטט לו את דברי חבריו. "'מכרנו את עצמנו' תוך 43 שניות, שזה פרק הזמן שבו אזלו הכרטיסים, זה מה שבאמת אמרתי", הוא טוען. "עבורי פייתון זה משהו שקרה מזמן. מצד אחד זה מאוד נחמד, אבל מצד שני זה קצת מדכא כי זה כאילו שהזמן עמד מלכת. מעולם לא עזבתי את מונטי פייתון. חשבתי שהתרחקתי מזה מאוד, אבל זה לא באמת קרה. אתה אף פעם לא יכול לברוח מהמשפחה שלך".

"משפחה" היא המילה המתאימה ביותר לתאר את מערכת היחסים בין הפייתונים. כמו אצל אחים, היו להם לא מעט מריבות במהלך 50 שנותיהם. "אנחנו מתישים אחד את השני לפעמים כי לכל אחד מאיתנו יש תפיסת עולם שונה", אומר מייקל פיילין, "אבל אנחנו חמשת האנשים היחידים שיודעים מה זה בדיוק מונטי פייתון, וזה משהו. זה כמו להיות השומרים של איזו תעלומה מוזרה".

החיים על פי צ'פמן

בן משפחה אחד יהיה חסר באיחוד הזה: גרהאם צ'פמן, שנפטר מסרטן ב־1989, אבל הוא עדיין ייקח חלק במופע. "למזלנו יש לנו תיעוד מצולם שלו", מסביר איידל. "הוא אפילו ישיר!". אז מה צ'פמן היה חושב על האיחוד? "אני חושב שהוא היה רואה את זה כמטופש מאוד", אומר פיילין. "פייתון הם שישה אנשים, וזה כמו שולחן עם שש רגליים: ברגע שאתה מוציא רגל אחת, הוא קצת מתנדנד. אף אחד לא יתחפש לגרהאם, תודה לאל – באמת הודות לאל במקרה שלו – אבל הוא יהיה שם".

הפייתונים גרסת 1982. מימין: קליז, גיליאם, צ'פמן, איידל, ג'ונס ופיילין

"חצי מהזמן לא ידענו מה הוא חושב", אומר גיליאם. "גרהאם היה מעשן מקטרת קלאסי: הוא תמיד נראה מאוד חכם וידען, אבל אני לא בטוח אם זה באמת מה שעבר לו בראש או שהוא פשוט היה בפאניקה מוחלטת". המחשבה על צ'פמן מעוררת בפייתונים זיכרונות אהובים. למרות ההבדלים ביניהם הם עברו יחד חוויות יוצאות דופן לפני שהתפזרו והלכו איש איש לדרכו. פיילין אומר שהזיכרון הבולט עבורו הוא שמחת החיים הטהורה שביצירת תוכניות הטלוויזיה המוקדמות שלהם, "הקרקס המעופף של מונטי פייתון": "הפעם הראשונה ששמעתי את 'התוכי המת', הפעם הראשונה שקראתי את ה'אינקוויזיציה הספרדית' – אלה היו הרגעים הטובים ביותר". אבל פיילין, כיום בן 71 והפייתון הצעיר ביותר (הוא צעיר מאיידל בחודשים, שגם הוא בן 71), הוא גם הראשון שמודה בכך שלא מדובר בזהב קומי טהור. "חלק מזה היה זבל", הוא אומר, "ואני מביט לאחור ונאנח. אבל בדרך כלל הייתה הצדקה לתוכנית בזכות שלושה או ארבעה מערכונים טובים".

מעופפים

כש"הקרקס המעופף" עלה לראשונה לאוויר ב־1969 ה־BBC נתן לפייתונים חופש יוצא דופן. בימים אלה של הזדעקות הצהובונים והשמרנים, האם ניתן היה ליצור תוכנית כזאת? “בשום פנים ואופן", אומר קליז. “בימים ההם, ראשי המחלקות נתנו אמון רב במפיקים. אחד הדברים שמעציבים אותי ביותר בנוגע לשינויים שקרו במדינה מאז שהייתי צעיר, זה ה־BBC. אני נזכר במה שהיה באמת מוסד מפואר ונפלא. ואז, מסיבות כלכליות, דיללו אותו". גיליאם מסכים: “כיום, הכל צריך להיות לעוס מראש עבור האומה, על ידי אנשי עסקים מפוחדים שלא רוצים לאבד את משרותיהם. הגישה הזו הרסנית מאוד עבור אנשים יצירתיים".

בכל מקרה, זו שאלה תיאורטית לגמרי. לא תהיה עונה נוספת של “הקרקס המעופף" או סרט נוסף של מונטי פייתון. ההופעות באצטדיון O2 בחודש הבא הוכרזו כהופעות הפרידה של מונטי פייתון, ומופע הסיום מכונה “הלילה האחרון של הפייתונים" וישודר בשידור חי בבתי קולנוע ברחבי העולם. האם זה באמת הסוף? “זה מוכרח להיות", אומר איידל. “אנחנו לא נהפוך להיות ה'איגלס', שנודדים בכל העולם. זוהי פרידה נוסטלגית. וזה עדיף על פני הלוויה מזוינת!". גיליאם, לעומתו, מסרב כדרכו ליישר קו עם הקבוצה: “אני חושב שקראנו לסיבוב ההופעות האחרון שלנו ‘סיבוב ההופעות האחרון של מונטי פייתון'", הוא נזכר, “אז לא הייתי מאמין לאף מילה של איש פייתון".

עם זאת, אין ספק שעבור 15 אלף איש שיצפו בהם כל ערב – ואלפים נוספים שיצפו במופע ביותר מאלפיים בתי קולנוע ב־36 מדינות ברחבי העולם (כולל ישראל) – זה יהיה סיום מרגש. גיליאם אומר: “זו תהיה הקלה שכולנו עדיין עומדים. מכיוון שמצלמים את המופע האחרון, אולי נעשה בסוף הומאז' לטומי קופר (קומיקאי וקוסם בריטי שהתמוטט ומת על הבמה בשידור חי ב־1984) ונתפגר על הבמה", הוא אומר. נחזיק אצבעות שזה לא יקרה, אבל אם כן, מה יכול להיות סיום טוב יותר למופע מאשר מערכון “הפייתון המת"?

עשרת מופעי האיחוד של מונטי פייתון יתקיימו בלונדון מ־1 ביולי.
המופע האחרון יועבר בשידור חי ביס פלאנט איילון ב–20.7, 21:30