אוסקר 2017: המקופחים, המפוצים והמפתיעים. פרשנות

המועמדויות לסרטי האוסקר ממשיכות לדחוק סרטים על נשים לשוליים, וכדי לאזן את הבחירה במועמדים שחורים השתחל לו גם גזען אחד. ואי אפשר בלי כמה מילים על "לה לה לנד"

והאוסקר הולך ל... צילום: Shutterstock
והאוסקר הולך ל... צילום: Shutterstock
25 בינואר 2017

המקופחת הגדולה של המועמדויות לאוסקר 2017 היא ללא ספק איימי אדמס. "המפגש" בכיכובה הוא אחד הסרטים הבולטים בתחרות, עם 8 מועמדויות, כולל 4 בקטגוריות הנחשקות של סרט, תסריט, במאי (דני וילנב) וצילום, ואין שאלה שהופעתה החכמה של אדמס היא אחת הסיבות העיקריות לכך שדרמת המד"ב הפילוסופית הזאת כל כך מרגשת, ולכן הצליחה לזכות במועמדויות שמעט מאוד סרטי מד"ב זכו להן.

אבל מבט על קטגוריות המשחק מראה שאין ביטוי הולם לכך. ארבעה מבין חמשת השחקנים שמועמדים בקטגוריית השחקן הטוב ביותר – קייסי אפלק ("מנצ'סטר ליד הים"), ריאן גוסלינג ("לה לה לנד"), אנדרו גרפילד ("הסרבן") ודנזל וושינגטון ("גדרות") – מככבים בסרטים שמועמדים גם בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. לעומת זאת, רק שחקנית אחת מבין המועמדות בקטגוריה המקבילה – אמה סטון – מופיעה בסרט ("לה לה לנד") שנכלל במועמדים לסרט הטוב ביותר. החלוקה הזאת משמרת את התמונה הישנה, שעל פיה סרטים על בעיות של גברים הם ההגמוניה, וסרטים על נשים נדחקים לשוליים.

איך גנבו לאדמס את המועמדות? איימי אדמס ב"המפגש"
איך גנבו לאדמס את המועמדות? איימי אדמס ב"המפגש"

אז מי השחקנית שזכתה במועמדות שהגיעה לאדמס? אפשר להטיל את האשמה על מריל סטריפ הנצחית, שמועמדת על הופעתה (הנהדרת, נו מה) בקומדיה במשקל נוצה "פלורנס פוסטר ג'נקינס". אפשר לטעון שזו התקינות הפוליטית שדורשת תיקון של היעדר השחורים מהטקס בשנה שעברה, ושאולי בגינה הוענקה מועמדות לרות נגה על הופעתה ב"Loving".

או שמא היה זה הצורך לפצות את "היא" (שזכה בגלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר בשפה זרה אך ככל הנראה נתפס כקונטרוברסאלי מדי בשביל הקטגוריה המקבילה באוסקר), שהעניק מועמדות ראשונה לצרפתיה הגדולה איזבל הופר – האמת, הגיע הזמן. שלושת אלה היו עד ההכרזה בגדר אופציות. המועמדויות הבטוחות היחידות היו של אמה סטון ונטלי פורטמן על "ג'קי" המהולל של פבלו לריין, שהצליח להשיג רק עוד שתי מועמדויות בקטגוריות כמעט מעליבות (תלבושות – כי זה סרט על אישה, ומוזיקה – כי זה סרט על אישה שבוכה, והאוסקר למוזיקה תמיד הולך לסרטים הכי מרגשים, תבדקו את זה).

נחזור לצורך להפסיק לקפח שחורים. אחרי שבתחילת המרוץ דובר על "הולדת אומה" כמוביל אפשרי, הסרט נדחק הצידה מסיבות קולנועיות ואחרות, ואת מקומו תפסו ארבעה סרטים: "אור ירח" עם שמונה מועמדויות, בהן בקטגוריות הסרט, הבימוי, התסריט (שתיהן לבארי ג'נקינס) ושחקני המשנה (מהרשלה עלי ונעמי האריס); "גדרות" עם מועמדויות לסרט, לתסריט, לשחקן הראשי (דנזל וושינגטון שגם ביים) ולשחקנית המשנה ויולה דיוויס; "מאחורי המספרים" עם מועמדויות לסרט, לתסריט המעובד ולשחקנית המשנה אוקטביה ספנסר; וכאמור "Loving" (כשסרטו של ג'ף ניקולס הוקרן בפסטיבל קאן צפו שהוא יהיה מתמודד יותר כבד). בסך הכל, שבעה שחקנים כהי עור (כולל דב פאטל המועמד על "סארו – הדרך הביתה") זכו במועמדויות. באופן מעניין, אפילו "המפגש" תורם מועמדות לאפקט השחור – הצלם בראדפורד יאנג הוא אולי הצלם השחור הראשון שזכה אי פעם לקבל מועמדות.

שבעה שחקנים כהי עור זכו במועמדויות. אור ירח. צילום מסך
שבעה שחקנים כהי עור זכו במועמדויות. אור ירח. צילום מסך

לשם האיזון, יש לנו גם מועמד גזען – מל גיבסון, שכבר יש לו אוסקר על בימוי "לב אמיץ", הצליח להשכיח ממספיק חברי אקדמיה את שובל האמירות האנטישמיות, הגזעניות, הסקסיסטיות וכיוצא בזה שיצאו מפיו, עם סרט על גיבור ישועי שסחף שש מועמדויות, כולל לו עצמו על הבימוי. בודדים העזו להמר עליו, ועל רקע הפגנות הענק נגד טראמפ קשה היה להאמין שהנוצרי האלים עם פה הג'ורה יזכה למחילה, אבל הוליווד תמיד מחלה לגברים לבנים שחטאו. זה עוזר אם הם שולחים ידם בשחזור קולנועי של סיפורים אמיתיים על גיבורים שקטים של מלחמת העולם השנייה – ראו האוסקר שהוענק לרומן פולנסקי על "הפסנתרן".

מי שהיה צריך לקבל מועמדות במקום גיבסון הוא דיוויד מקנזי, שאחרי הבטחה צעירה שלא קוימה ברצף של סרטים לקויים הגיע סוף סוף לגיבוש כבמאי "באש ובמים" המעולה, שזכה בארבע מועמדויות – לסרט, לתסריט, לעריכה, ולשחקן המשנה האדיר ג'ף ברידג'ס. בכלל, קטגוריית שחקני המשנה היא המקום לפצות סרטים טובים שלא נותר להם מקום בקטגוריות הראשיות. מייקל שאנון זוכה במועמדות שנייה על הופעתו הכבירה ב"יצורים ליליים", סרט שפיצל את המבקרים לאוהבים ושונאים, אבל כולם הסכימו ששאנון הוא הדבר הכי טוב בו. לצידם מועמד לוקאס הדג'ס בן ה-20, שעוד עשוי להפתיע בשל חלקו ב"מנצ'סטר ליד הים" מועך הנשמה.

התקוות הישראליות לאוסקר התפוגגו כש"סופת חול" לא נכנס לשורט ליסט של המועמדים לסרט בשפה זרה, ו"בית האילמת" לא זכה במועמדות לסרט התיעודי הקצר. המועמד הבולט ביותר הוא "טוני ארדמן" הגרמני הנפלא, שמגיע לשם עם שובל ארוך של פרסים, בהם פרס הסרט הטוב ביותר בשפה זרה בפסטיבל פאלם ספרינגס שהוענק לו לפני שבועיים על ידי צוות שיפוט שבו השתתפתי. אם הוא יזכה, תעלה על הבמה במאית, וזה נדיר שזה קורה (וזאת הזדמנות נוספת לקבול על כך "שאמריקן האני" של אנדראה ארנולד, סרט השנה שלי, לא קיבל אף מועמדות – לארנולד יש רק אוסקר על סרט קצר שביימה ב-2003). אבל אם אני צרכה להמר, הפרס ילך ל"ארץ המוקשים" – הסרט הדני על חיילים גרמנים מסכנים אחרי מלחמת העולם השניה, כי ככה זה.

וכן, "לה לה לנד" גרף 14 מועמדויות, בהן אחת לשיר הטוב ביותר, למרות ש"עיר הכוכבים" הוא שיר בינוני ואחת החוליות היותר חלשות בסרט המקסים הזה. אבל ככה זה, האהבה מעוורת את העיניים והאוזניים לחולשות.