בחזרה אליך, וויל

כשאני פוגש את וויל פארל, הוא בדיוק באמצע שיחה ערה עם היחצ"ן שלו. "אה, היי", הוא אומר כשאני נכנס לחדר. "אני בדיוק מספר על כך שהכתירו אותי בתואר 'החותם הגרוע ביותר'". לרוב האנשים בעולם אין סיפורים מצחיקים על הדירוג שלהם כמעניקי חתימות, אבל רובנו איננו שחקנים־קומיקאים עם שם שמבטיח הצלחה קופתית וחשבון בנק שמתנפח ב־20 מיליון דולר בכל פעם שאנחנו משתתפים בסרט. פגשתי את פארל באמסטרדם, שלושה ימים אחרי ש"כתב העת לחתימות" (זה בסדר, גם אנחנו לא ידענו שיש דבר כזה) כינה את השחקן בן ה־45 "החותם הגרוע ביותר". פארל, מצדו, מוצא את התואר הזה מוזר באופן משעשע. מתברר שזו לא הפעם הראשונה שבה פארל עורר את זעמו של כתב העת הצדדי משהו הזה: בעבר נכתב שם שהוא "צוחק על אנשים, מלגלג ומביך אותם כשהם מבקשים חתימה".

נו, וזה נכון?

"אתה מכיר את ה'מקצוענים' האלה, שיש להם ערמות תצלומים של מפורסמים? להם אני עושה בעיות", הוא מודה בחיוך. "אם זה ילד קטן עם ספר חתימות – אין בעיה!"

אם קלוני יכול אז גם אני

פארל נחשב למלך הקומדיות המטופשות באמריקה כבר כמעט שני עשורים. הוא התפרסם בתחילה ב"סטרדיי נייט לייב", שם היה המשתתף בעל המשכורת הגבוהה ביותר – 17,500 דולר לפרק – והשתתף בתוכנית במשך שבע שנים. מאז שעזב הספיק פארל להופיע בכמה מהקומדיות הרווחיות ביותר אי פעם. הוא עטה על עצמו בגדי סטרץ' נוצצים כמחליק על הקרח בשם צ'אז מייקל מייקלס ב"להבי התהילה", חיפש את סנטה (בעיקר בצעקות "סנטה!") בסרט החג שהפך לקלאסיקה, "קטן עליו" (Elf), והצטרף למארק וולברג בקומדיית המשטרה "החבר'ה האחרים". אבל תפקידו המוכר ביותר של פארל הוא מגיש החדשות המשופם והבומבסטי רון בורגנדי. תשע שנים אחרי שיצא הסרט לראשונה, "והרי החדשות" (Anchorman) הפך לסרט פולחן עצום, הביא להקרנות בהשתתפות פעילה של הקהל, לכמויות עצומות של מוצרים נלווים (אתם יכולים אפילו להריח את האפטרשייב "פנתר סקס", אם תרצו) ולדור של מתבגרים שאוהבים להגיד "אני אוהב מנורה". לפיכך אפשר להבין את הציפייה העצומה לקומדיה "והרי החדשות 2: האגדה נמשכת" (שכעת שונה שמו בעברית ל"החדשות בהפרעה"), שעולה עכשיו– כמעט עשור אחרי הסרט המקורי.

"החדשות בהפרעה" הוא סרט ההמשך הראשון שעשית, אבל לא הראשון שהציעו לך: סירבת להצעה של 29 מיליון דולר בעבור השתתפותך בסרט המשך ל"קטן עליו". למה סירבת?

"כי זה היה נורא. התסריט היה נורא, אפילו תמורת 29 מיליון דולר. עכשיו אני אומר 'אלוהים, כל כך קשה לקבל כסף כיום, אולי הייתי צריך לעשות את זה!'. אבל לא, הייתי במצב שבו ידעתי שהסרט לא יהיה טוב, והייתי עלול למצוא את עצמי תקוע בראיון כמו זה, שבו הייתי צריך לומר 'לא יכולתי לסרב, זה היה 29 מיליון דולר!'. אני לא רוצה שזו תהיה הסיבה שבגללה אני משתתף בסרטים".

אז מה שכנע אותך להשתתף ב"החדשות בהפרעה"?

"באופן עקרוני, אדם (מקיי, שכתב עם פארל את הסרט הראשון, וביים אותו) ואני מתנגדים לסרטי המשך. זה לא מעניין אותנו: יש כל כך הרבה סיפורים אחרים שאנחנו רוצים לספר, ודמויות אחרות שאנחנו רוצים ליצור. אבל המעריצים של 'והרי חדשות' רק הלכו והתרבו, ואמרנו לעצמנו 'מה קורה עם הסרט הזה?' ואז אני זוכר שראיתי את ג'ורג' קלוני, או בראד פיט, בראיון עיתונאי לסרט המשך מספר מאה של 'אושן 11', וחשבתי: אולי כדאי שנעשה סרט המשך, החבר'ה האלה הולכים ועושים המשכים בלי סוף, ולא נראה שמישהו קוטל אותם!"

קלוני ופיט הם שחקנים דרמטיים, אבל אתה בחרת בתפקידים ספורים שהיו פחות מצחיקים. היית רוצה לגלם דמויות רציניות יותר?

"עבר זמן מאז ששיחקתי בסרט רציני, אז הרבה עיתונאים – בנדיבות רבה ובנחמדות – אומרים לי: 'אהבתי מאוד את התפקידים הדרמטיים שלך, אתה מתכנן עוד כאלה?', אבל ברגע שאני משתתף בסרט רציני, אותם האנשים באים ושואלים 'מה דעתך על מי שאומר שאתה רק מנסה לגרום לקהל לקחת אותך ברצינות?'. לפני רגע שאלת אותי למה אני לא בוחר עוד תפקידים כאלה! אז אתה תמיד נתון לביקורת, לא משנה מה אתה עושה. אני תמיד מחפש, אבל אי אפשר לדעת מתי זה יקרה, ואם זה הדבר הנכון".

לפעמים אתה מודאג מכך שהכנסת את עצמך לפינה כזו של ציניות, שגם אם תעשה משהו אמיתי, מהלב, אנשים יחשבו שאתה מנסה להצחיק?

"אני חושב ששם אני מוגבל, מבחינת הליהוק. יש כמה במאים שמכבדים את מה שאני עושה כקומיקאי, אבל לעולם לא ילהקו אותי, כי הם חושבים 'אה, הקהל רק מחכה שהנעל השנייה תיפול'. אבל מה אפשר לעשות? כבר מאוחר מדי לשנות את זה".

לא נראה שזה מטריד אותך.

"אני אדם כזה. גם אם אלך לישון במצב רוח רע, אתעורר בבוקר למחרת ואומר 'טוב, שיהיה, זה בסדר'. מאיזושהי סיבה תמיד הייתה לי היכולת לא להיכנס לדיכאון גדול מדי. ולמרות שאני מעריך את כל זה (פרסום והצלחה), יש בי צד שעדיין לא מתייחס לזה יותר מדי ברצינות".

זו גישה בריאה.

"אני צוחק על זה שאני עדיין כאן! זה ממש עניין של מזל. קומדיה מבוססת על ריצוי אנשים אחרים: אתה מצליח רק אם אתה גורם לאחרים לצחוק. ובכל זאת, באמת אף פעם לא ניסיתי לגרום לאף אחד לצחוק. עשיתי רק מה שהיה מצחיק בעיניי, והיה לי מזל שלעתים קרובות גם אנשים אחרים צחקו מזה".

עד שפארל ילמד להשתמש בטוויטר אפשר להסתפק באוסף הציטוטים המצחיקים

אתה מרגיש לחץ "להופיע", כשאתה פוגש מעריצים ועיתונאים?

"לא, אני חי עם זה בשלום מאז 'סטרדיי נייט לייב'. באותה תקופה הייתי פוגש אנשים בדרך ברכבת התחתית, והם תמיד ציפו ממני להופעה. הצורך שלי להופיע אף פעם לא היה ממקום נזקק. מעולם לא הייתי ליצן הכיתה. אז כן, אני כל הזמן מאכזב אנשים (צוחק)".

אתה לא בטוויטר, נכון?

"לא".

איך אתה מרגיש לגבי כל החשבונות המזויפים והפארודיים בטוויטר שטוענים שהם אתה? אתה קורא בהם לפעמים?

"לא. אני אפילו לא יודע איך להתחבר לטוויטר! כדי לעקוב אתה צריך חשבון, נכון?".

כן, בערך.

"אז אתה צריך ליצור חשבון, ואז יש כל מיני שדות שצריך למלא והרבה מידע שהם מבקשים, ובסוף אני תמיד פשוט סוגר את זה. אנשים אומרים לי 'זה היה כל כך מצחיק, מה שאמרת על הדבר ההוא', ואני אומר 'אני לא בטוויטר', אז חשבתי: אלוהים אדירים, אני צריך לבדוק מה קורה שם. יצרנו קשר עם טוויטר ואמרנו 'אתם יודעים שזה לא אני? מה אם הם אומרים משהו שמפריע לי?'. מה שמטורף הוא שיש משהו שקיים שם, שמאפשר להם לומר 'אנחנו לא יכולים לעשות כלום עם זה, עד שתתחבר אלינו ותגיד 'אני לא הם'. זה קצת מוזר, נכון?".

ראפרים מתים עליי

נראה שראפרים מעריצים אותך: מזכירים אותך בהמון שירי ראפ. למה אתה כל כך פופולרי בקהילת ההיפ הופ?

"נכון שזה מטורף? זה מאוד מחמיא לי. אני אוהב תרבות שחורה. בואו נודה בזה, כולנו רוצים להיות ראפרים, זה החלק הכי קול בתרבות שלנו, וזה מעולה להגיע לשם מהתחום שלי. האם יש לי תיאוריה לגבי זה? מוזר לדבר על עצמך בהקשר כזה. הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא שזמרי ראפ והיפ הופ הם חסרי בושה, אין להם עכבות. ולי אין עכבות בקומדיות שאני משתתף בהן; אני אף פעם לא קורץ למצלמה, אני מחויב לגמרי לדמויות שאני מגלם, ואני עדיין מנסה לבחור בתפקידים מחוץ לאזור הנוחות שלי. משהו כזה, נראה לי. אבל אני נשמע כמו אידיוט כשאני מדבר על עצמי כך. אני לא יודע. זו תופעה מטורפת!".

יהיו שיאמרו שהתחת שלך הוא גם תופעה מטורפת. חשפת אותו בכמה וכמה מהסרטים שלך.

"אני הליידי גאגא של הקומדיה. או אולי היא הוויל פארל של הפופ".

אתה עושה כושר כדי שהוא ייראה ככה?

"לא, זה בא לי טבעי".

האם היית מופיע בעירום פרונטלי?

"הייתי מסכים, אם הנסיבות היו מכתיבות משהו כזה. אבל עירום פרונטלי הוא סיפור אחר לגמרי. הוא מאוד חושפני. זה הכי חושפני שיש!".

רון בורגנדי לא מופיע בעירום, אבל הוא אומר הרבה דברים נועזים – מיניים, גזעניים. אבל בסופו של דבר הוא חמוד. מה גורם לאנשים לאהוב אותו?

"הוא לא אדם שמלא בשנאה, ואני חושב שזה עובר לקהל. הוא חסר ביטחון, פומפוזי, ונראה מלא בעצמו, אבל האמת היא שהוא עסוק באופן מתמיד בחיפוש אישור אצל אחרים. הוא היה שוביניסט, אבל אני חושב שהוא השתנה. הוא לא גזען, אבל הוא נבער וקיבל חינוך לא טוב – הוא פשוט לא יודע את החוקים (בקול של בורגנדי): 'אה, זה לא מה שאמורים להגיד? אני מתנצל! תודה!' ואז כשהוא מנסה לתקן את המצב, הוא מחמיר אותו עוד יותר".

קומדיה היא אנדרייטד

עלילת הסרט הראשון מתחוללת בשנות ה־70, והסרט השני – עשר שנים מאוחר יותר. האם יש משהו מצחיק באופן טבעי בתקופה זו?

"זו תקופה די מגוחכת, במבט לאחור. כפי שאני מניח שהעשור של 2010 ייראה לאנשים ב־2040. הם יישבו בחליפות החלל שלהם, ויגידו: 'אתם מאמינים שאנשים פעם התלבשו כך?'. אבל לא התכוונו ליצור סרט על התקופה הזאת, זה פשוט שירת את הרעיון שלנו. הסרט הראשון הוא על סקסיזם, והפעם הראשונה שבה אישה עבדה עם גבר בחדר החדשות הייתה בתקופה זו. 1980 היא שנה ממש מהפכנית: אז התחילו שידורי סי.אן.אן, אי.אס.פי.אן, והטלוויזיה בכבלים כפי שאנחנו מכירים אותה. זה המקום המושלם לפרק הבא".

היו הרבה הופעות אורח בסרט הראשון, ובסרט הזה יש עוד יותר. מי השחקן האורח שהופעתו שימחה אותך במיוחד?

"היו הרבה. אבל אני לא יכול לחשוף שמות, אני רוצה שזו תהיה הפתעה. אני לא מאשר ולא מכחיש".

יש מישהו שהיית רוצה לבקש ממנו הופעת אורח בסרט עתידי? אולי ג'ורג' בוש?

"לא, אני אניח לו להמשיך לשבת ולצייר בקהילת הדיור המוגן שלו. שואלים אותי הרבה שאלות כאלה: האם יש אנשים שאתה רוצה לעבוד איתם? האם יש פרויקט שאתה חולם עליו ועוד לא עשית? אני לא יושב וחושב על זה, 'אלוהים, אני רוצה לעשות גרסה מחודשת ל'סרפיקו!'".

אתה מרגיש שבאופן כללי הקומדיה היא ז'אנר קולנועי לא מוערך מספיק?

"אין שאלה בכלל. זו לא דעה, זו עובדה. ואין אף אחד שמעריך קומדיה יותר מאשר השחקנים הדרמטיים המוכשרים ביותר. אני לא יודע כמה פעמים כריסטיאן בייל או מישהו אמר לי 'היי, בן אדם, רק רציתי להגיד שלום'. אבל מבחינת המבקרים, אין לזה ביטוי. ואני חושב שזה מפני שברגע שקומדיה עובדת היא נראית כאילו לא הושקעה בה עבודה כלל".

"החדשות בהפרעה", החל מה-27.2 בבתי הקולנוע בישראל