ארץ יצור הפרא

במשך שנה וחצי מרטין פרימן צילם את תפקיד חייו. הוא שט על חביות בסט בניו זילנד, דמיין את יצוריי הארץ התיכונה מול המסך הירוק, ומדי יום נכנס ויצא מתוך רגלים שעירות. ביום חמישי הקרוב ייחשף העולם לגרסה שלו להוביט וחייו ישתנו לחלוטין

מרטין פרימן
מרטין פרימן

מלכתחילה זה היה אמור להיות סרט של פיטר ג'קסון. אי־אז באמצע שנות התשעים ג'קסון התכוון להפוך את "ההוביט" לפרק הראשון בטרילוגיה ששני פרקיה הבאים יתבססו על ספרי "שר הטבעות". בשנים הבאות סרטי "שר הטבעות" שברו קופות וצברו שובל של תביעות משפטיות. אולפני ניו ליין לא מיהרו לשלם לג'קסון וליורשיו של ג'.ר.ר. טולקין את חלקם ברווחים, ויחסי העבודה התקררו. כש"ההוביט" שב ועלה על השולחן,

ג'קסון כבר היה פחות מעוניין לחזור אל הארץ התחתונה כבמאי, גם משום שלא רצה להתחרות עם הישגיו שלו עצמו. הוא החליט להסתפק בכתיבה ובהפקה וגיירמו דל טורו הוזמן להצטרף לחבורת היוצרים הניו זילנדית, שכללה את השותפות הקבועות של ג'קסון, התסריטאיות פראן וולש ופיליפה בויינס. הארבעה כתבו יחד בשיחות וידאו משני צדי העולם, ודל טורו טס מלוס אנג'לס לניו זילנד מדי שלושה שבועות לבחון את המודלים שעוצבו שם.

הכתיבה הלכה והתארכה, ובינתיים אולפני אם.ג'י.אם (שזכויות ההפצה של עיבוד קולנועי ל"ההוביט" היו בידיהם מימים ימימה, והם הצטרפו כשותפים להפקה של אולפני ניו ליין, שבינתיים הגיעו לסיכום כספי עם התובעים) נכנסו לצרות פיננסיות, והתקשו לגייס את הכסף לממן את ההפקה היקרה – התקציב של כל פרק בטרילוגיה החדשה מוערך בכ־150 מיליון דולר. לדל טורו נמאס מהעיכובים וב־2010, אחרי שכבר ליהק את השחקנים, הודיע שהוא פורש לעשות דברים אחרים (בין השאר הוא צילם את סרט המד"ב "Pacific Rim" שמיועד לצאת למסכים ב־2013), וכך קרה שג'קסון חזר לעשות את מה שמלכתחילה נועד לעשות.

משנודע על החילופין, מרטין פרימן שהתפרסם בתפקיד הבחור הנורמלי בגרסת המקור הבריטית של "המשרד" ובימים אלה מככב בתפקיד ד"ר ווטסון בסדרה המעולה "שרלוק" (הוא תמיד הסטרייט־מן המאזן את המטורללים שלצידו) – חשש שהם יעלו לו במחיר תפקיד ההוביט הראשי בילבו באגינס. אבל ג'קסון החליט להמשיך ולעבוד איתו, וגם בעיות בלוחות הזמנים נפתרו (פרימן מחויב לעונה שלישית של "שרלוק") והנה הוא לפניכם.

איך הרגשת כשהודיעו לך סופית שתגלם את התפקיד הראשי ב"הוביט"?

"זה היה מעולה, הייתי אמור להשתתף בסרט, ואז זה לא הסתדר בגלל 'שרלוק', ואז פיט (ג'קסון – ת"ה) שינה את התאריכים. זה היה מדהים. לא האמנתי, חשבתי שהסוכן שלי עובד עליי או משהו. הוא התקשר לומר שאנחנו צריכים לוותר על זה, ואז התקשר לומר שזה בכל זאת קורה. אני עדיין נדהם מכך שזה באמת יצא לפועל. אבל אני יודע שזה באמת קרה, כי חייתי בניו זילנד במשך 18 חודשים".

האם הכרת את ה"הוביט"?

"לא ממש. הכרתי את השם, כמובן, והכרתי את סרטי 'שר הטבעות', אבל מעולם לא קראתי את הספר. קראתי אותו בזמן ההכנה לסרט כשהתחלתי לדבר עם גיירמו דל טורו שהיה אמור לביים. זו הייתה הפעם הראשונה".

האם כבר קראת את הספר לילדיך?

"עוד לא, אבל אני בטוח שאעשה את זה. אני מכיר הרבה אנשים שהוריהם קראו להם את הספר כשהם היו ילדים, או שזה היה הספר הראשון שהם קראו בעצמם".

צפית במה שאיאן הולם עשה ב"שר הטבעות"  בתפקיד בילבו באגינס, כסוג של הכוונה?

"כן. השתמשתי בזה כמעין תבנית למקום שבו בילבו יהיה בעוד 50 או 60 שנות הוביט. תנועות ידיים מסויימות, או דפוסי דיבור. אתה לא יכול לתת לזה להגביל אותך, אבל בהחלט צפיתי בזה".

האם עודדו אותך לפרש את הדמות של בילבו כרצונך?

"בהחלט. שבועיים לפני שהתחלנו לצלם נפגשתי לארוחת צהריים עם פיט, כדי שנוכל לדבר על הדרך שבה אני מגלם את דמותו של בילבו, רק כדי לוודא שאנחנו משדרים על אותו גל. ובסגנון שואו ביזנס אמיתי, בילינו את רוב הארוחה בשיחה על סרטים אחרים שעשינו, ולא דיברנו על זה בכלל. הוא רק אמר: 'טוב, בילבו זה אתה, לכן בחרתי בך. כל מה שתעשה יהיה מושלם, אל תדאג'. ואז, כשהתחלנו לצלם והוא נתן לי הנחיות מסויימות לגבי הדמות, התחלתי לחשוב שאולי אני לא לגמרי בילבו. אולי אני לא בדיוק מה שהוא חשב שאהיה. אבל היה לו אמון שכל מה שאביא לתפקיד יהיה נכון. דרשתי מעצמי המון. מעולם לא אמרנו, לא פיט ולא אני, 'זה הבילבו האולטימטיבי'. רצינו שבילבו יהיה ב־500 צבעים שונים, כמו כל האנשים המעניינים. והיה לנו מספיק זמן לחקור את כל הרעיונות האלה. אם היה מדובר בצילומים שנמשכים שלושה שבועות, הדמות הייתה יותר חד־ממדית. אבל אתה באמת יכול לנסות הכל במהלך 18 חודשים".

איך התרגלת לעולם של ניו זילנד, לגודל ההפקה?

"הרגשתי מאוד בבית. לא הרגשתי כמו 'הילד החדש', כי היינו הרבה ילדים חדשים וכמה ילדות חדשות, והרבה מהצוות הטכני הגיע רק לסרט הזה. רבים מהם עבדו גם על 'שר הטבעות', אבל היו הרבה שלא, אז היתה תערובת טובה של ותיקים ודם חדש".

בקטעים שצולמו מאחורי הקלעים של "שר הטבעות", יש תחושה אמיתית של חברות, הרפתקה שכולם שותפים לה. האם הייתה לך את אותה התחושה בסרט הזה?

"ראיתי את הסרטים התיעודיים האלה בדי.וי.די, אבל לא צפיתי בהם בתחושה שכך אני אמור להתנהג. כי כמובן זה לכשעצמו יכול להיות מלחיץ, המחשבה שאתה צריך ליהנות כמו שהם נהנו. אבל כולנו באמת נהנינו מזה. לא עשינו כתובות קעקע או משהו כזה, אבל הלכנו יחד לאכול המון ארוחות יפאניות מעולות. היינו די מגובשים. אף אחד לא הרביץ לאף אחד, ולאף אחד לא הייתה מריבה אמיתית עם מישהו על הסט. וכשחושבים על כל הטסטוסטרון הזה, במשך 18 חודשים, כשכולם מחזיקים חרבות – אני מאוד גאה בכך".

שיט חביות זה מפקס

זה ללא ספק הפרוייקט הגדול ביותר שהיית מעורב בו.

"לעולם לא אעשה סרט גדול יותר. אין סרטים גדולים יותר! זה הסרט הגדול ביותר האפשרי".

מה הפתיע אותך בתהליך של הפקת סרט בקנה מידה כזה? מה אהבת, ומה לא?

"המסך הירוק היה קל יותר ממה שחשבתי. שיחקתי בעבר בפני מסך ירוק, אבל מעולם לא במשך כל כך הרבה זמן. מה שהיה נחמד זה שפיט יצר עולם שיותר מחציו הוא מוחשי, עשוי מחומר אמיתי. באג אנד (הכפר של בילבו – ת"ה) הוא אחד מאתרי הצילומים היפים ביותר שראיתי אי פעם, מאזורי המגורים היפים ביותר שראיתי. היית יכול לחיות שם באושר. והיו כמה סטים כאלה: כל פיסת ריהוט, כל אביזר היה כל כך יפה ומושקע, זה היה ממש מעורר השראה. אז אם יש לך הרבה זמן משחק בסרט בסביבה אמיתית, זה בסדר לשחק קצת גם בפני מסך ירוק. אם הייתי צריך לעשות רק מסך ירוק, בוודאי הייתי מוכן להרוג מישהו כדי לשבת על כיסא ולהסתכל למישהו בעיניים, כי לשחקן זה דבר גדול. אבל דמיון הוא לא הדבר הגרוע ביותר עבורך כשחקן, כי זה מה שעשית כשהיית בן חמש ושיחקת במלחמות. אני חושב שהאורך של תקופת הצילומים היה קשה לכולם. אני מניח שפיט היה אומר את אותו הדבר. להמשיך לעשות את המיטב, יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, זו דרישה גדולה. אבל באופן כללי אני לא חושב שהיה משהו שלא אהבתי. בהתחשב בעובדה שמדובר ב־18 חודשים שבהם לא ישבתי בסלון שלי, זה היה הכי טוב שיכול היה להיות".

האם עשית שיט בחביות?

"כן, זה היה טוב. זה מפקס את המוח, לחשוב 'טוב, אנחנו אמנם בסביבה מוגנת, אבל אני עדיין יכול לטבוע אם אקבל מכה בראש מאחד הסלעים האלה…', התפללתי תפילה קצרה כל יום לפני שנכנסתי למים".

ואיך הייתה חוויית הרגליים השעירות?

"היה לי הרבה יותר קל, לדעתי, מאשר לבנים בטרילוגיה הראשונה. לקח משהו כמו שמונה דקות לנעול אותן, לעומת משהו כמו 45 דקות עד שעה בסרטים הראשונים. הן מדהימות, יש להן ממש תנועה, יש בהן ורידים, והתכווצות של העור, זה יפהפה. זו ממש עבודות אמנות".

איך היה לעבוד עם פיטר ג'קסון? האם הוא באמת דינמי־להחריד ועובד קשה כפי שהוא נראה?

"הוא עובד מאוד קשה. אני לא יודע איך הוא זוכר הכל, באמת. הוא עורך שלושה סרטים בזמן שהוא מדבר איתך, אתה נכנס לאוהל הקטן שלו, וכל סצינה וסצינה וכל טייק שצילמנו מוצגים על מסך גדול. אז אתה יודע בדיוק איזו תלבושת אתה אמור ללבוש, אילו אביזרים אתה צריך לכל סצינה. לא שהוא אחראי על התלבושות, אבל יש לו יד בכל, שום דבר לא קורה באתר הצילומים בלי שהוא מאשר אותו. הוא מלא הומור ומאוד אהוד, חברותי ולא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. הוא אוהב לעבוד על אנשים, הוא אוהב לצחוק והוא פתוח, תמיד מוכן לשמוע מה אתה רוצה לעשות, ואז הוא מסכים או מסרב. הבמאים שאני ממש מסתדר איתם הם אלה שאני יכול לשחק עם הסצינות שלהם. אם אני רוצה לעשות משהו שונה אני עושה את זה, והם לא יגידו לי אחר כך 'מה אתה עושה?!' כך אני אוהב לעבוד, והוא מוכן לזה".

הוא אוהב לעשות צילומים־מחדש בלי סוף, נכון?

"כן! אנשים שאלו אותי, לכמה זמן באת? ואמרתי 'אני לא יודע, בערך לשנה', והם פשוט צחקו עליי. כי כולם כבר חוו את זה".

היית מסוגל לשחק תפקיד אחר לגמרי ממה שעשית עד עכשיו? לשחק רוצח סדרתי? מישהו ממש מרושע?

"שיחקתי אנשים מרושעים, אבל לא כולם ראו את הסרטים האלה. לפני 'המשרד' ליהקו אותי בעיקר לתפקידים של עלובי חיים, עבריינים. אבל אז הפכתי לטים החביב, וזה הטיל צל די כבד. אני שמח בחלקי, אבל אתה יכול לעשות רק מה שאנשים מאפשרים לך לעשות. אני לא כותב, במאי או מפיק. אני לא יכול ליצור לעצמי סרט אימה. אתה צריך לחכות עד שמישהו רואה שאתה מסוגל לעשות את זה. למשל, יכולתי לומר שאני רוצה לשחק גיבן צרפתי־אפריקני, אבל כנראה לא אקבל את התפקיד הזה. אבל יש בי יותר, באופן לא מפתיע, מאשר איש חביב. ברוב האנשים יש יותר מכך. אני לא חביב במיוחד בחיים האמיתיים. אבל זו גם שאלה של לשחק תפקיד כזה בלי שזה ייראה מאולץ. שיחקתי במחזה פעם, שבו המבקר כתב 'מרטין פרימן נחמד מדי כדי לשחק את האיש הרע', וחשבתי שהאנשים הרעים הם לא תמיד 'אנשים רעים', נכון? היטלר היה נחמד וכריזמטי ונואם דגול ובלה בלה בלה. אף אחד הוא לא רק 'איש רע'. כשאני רואה מישהו משחק את הנבל באופן מוחלט, אני יודע שזה מזוייף".

ובילבו הוא לא רק בחור טוב, נכון? הוא יכול להיות די ערמומי.

"הוא ערמומי, והוא די נפוח. הוא בהחלט לא איש רע, אבל הוא לא איש טוב עד הסוף. אני מגלם לפעמים דמויות שהיית רוצה לצאת איתם לפאב. לא היית ממש רוצה ללכת לפאב עם בילבו, כי הוא בטח לא היה רוצה ללכת לפאב איתך, הוא בטח היה חושב שהוא יותר מנומס ממך, מתנהג יפה יותר ממך. בבסיס הוא הגון מאוד, יש לו מצפון והוא מבחין בין טוב לרע, אבל יש בו יותר מזה. הוא הופך לדמות עגולה יותר ככל שהסיפור נמשך, הוא מוצא את האומץ שלו, ומוצא את הזעם שלו, כי החיים נותנים לו בעיטה בתחת. אני מניח שעד שהחיים לא עושים את זה לכל אחד מאיתנו, אנחנו לא באמת מכירים את עצמנו. אתה לא באמת אתה עד שהחיים לא בועטים בך בישבן".

אתה מרגיש שחייך ישתנו באופן דרמטי אחרי כל זה?

"יכול להיות. זו שאלה קשה, כי זה מרמז שאני אתאכזב אם זה לא יקרה, או שאני מסכן אם זה כן יקרה. העסקה הייתה שקיבלתי תפקיד מעולה וזכיתי לגלם את בילבו, אבל המחיר הוא שעוד חלק מהפרטיות שלי נעלם. וזה עניין גדול מאוד, חיסרון משמעותי. אני אוהב להיות אדם פרטי. אנשים שואלים, 'אז למה אתה שחקן?' וזו שאלה הוגנת, אבל כשהתחלתי לשחק, התרבות הייתה קצת שונה. זה השתנה ב־15 השנים האחרונות. לא ציפו ממך לוותר לחלוטין על חייך הפרטיים. אני לא מתכוון לוותר, אבל בו־בזמן אני לא רוצה להתאבד על העניין הזה של הפרטיות. אני אבחר את הקרבות שלי".