5 הבמאים הקווירים הכי מעניינים שפועלים היום בעולם

קסוויה דולאן

"אתה יכול לנשק את התחת הנרקיסיסטי שלי", צייץ קסוויה דולאן בספטמבר 2013, בתגובה לביקורת ארסית שכתב מבקר ההוליווד רפורטר על סרטו "טום בחווה", מותחן חושני ומתעתע על בחור (דולאן) שבא לבקר בבית אמו של מאהבו המת ונאלץ להסתיר את הקשר ביניהם מפאת זעמו של האח האלים והסקסי. שלוש שנים אחרי כן כתב נער הזהב הקנדי באינסטגרם שאת סרטו השביעי, הראשון באנגלית ועם קאסט הוליוודי, לא ימסור לפסטיבל קאן, כי נמאס לו מ"השנאה, הבריונות וההטרלה" שחווה שם מצד המבקרים.

[tmwdfpad]הקולנוע של דולאן דחוס, שופע ומשכר חושים. נדמה שהוא מסניף קולנוע. משווים אותו לאלמודובר ולפאסבינדר, אבל הוא טוען שהוא לא צפה בסרטיהם, כי התחיל לעשות סרטים לפני שהיה לו זמן לרכוש השכלה קולנועית. הקריירה המזהירה של הבמאי בן ה־28 היא הסיפור הכי מסעיר של עולם הקולנוע בשנים האחרונות. ששת סרטיו, שני הקליפים שביים (בהם "הלו" של אדל) ושלל התבטאויותיו זיכו אותו במוניטין של אמן מבריק ונועז ומאוד לא מנומס.

בגיל 19 הוא הוציא מהבנק את חסכונותיו, אסף עוד קצת כסף אצל חברים וביים את "הרגתי את אמא שלי" על פי תסריט אוטוביוגרפי שכתב ארבע שנים קודם לכן. הוא ליהק את עצמו לתפקיד הראשי כנער הומו שאוהב את אימא שלו אבל לא סובל אותה, ואת אן דורבאל הנהדרת לתפקיד האם המעצבנת והנוגעת ללב. הסרט הכואב, שכבר ניחן בתפיסה סגנונית מגובשת, התקבל למסגרת שבועיים של במאים בפסטיבל קאן, גרף שלל פרסים והכריז על ביאתו של אמן קולנוע חדש ומרתק.

איירה זקס

זקס (52) עושה סרטים מזה 25 שנה. ב־1997 זיכה אותו "Delta", סרט פעוט תקציב על בן 18 שמגלה את מיניותו, בפרס הכישרון העולה בפסטיבל אאוטפסט שבלוס אנג'לס. "השאירו את האורות דולקים", סרטו האוטוביוגרפי הכואב על מערכת יחסיו ארוכת השנים, הסוערת והלא יציבה עם בן זוגו הנרקומן, זכה ב־2012 בפרס טדי בפסטיבל ברלין. הצלחתו היחסית סללה את הדרך לסרטו היפה ביותר "אהבה היא מוזרה" (שאפילו הופץ בישראל לרגע קט), על שני גברים מבוגרים (אלפרד מולינה וג'ון לית'גו) שאחרי 39 שנים יחד מחליטים להינשא בהתאם לחוק החדש – אירוע שמח שגורם לפיטוריו של המורה מבית הספר הקתולי שבו לימד ומאלצת אותם להיפרד.

ליסה צ'ולודנקו

בת טיפוחיו של מילוש פורמן, צ'ולודנקו (52) זכתה לתשומת לב כבר עם סרטה הארוך הראשון "High Art" (פרס התסריט בפסטיבל סנדאנס 1997) על היחסים המבלבלים בין מתלמדת במגזין לבין צלמת לסבית מכורה להרואין. ב־2014 סרטה הנהדר "הילדים בסדר" היה מועמד לארבעה אוסקרים (כולל לסרט הטוב ביותר) והיה לאחד הסרטים הלסביים המצליחים ביותר שחדרו למיינסטרים. הסרט מספר על בנות זוג (אנט בנינג וג'וליאן מור), אימהות לשני ילדים מתרומת זרע שלחייהן נכנס התורם האנונימי (מרק רופאלו), וסצנת הסקס בין מור לרופאלו עוררה קונטרוברסיה בקהילה הלהט"בית. "רציתי לעשות סרט שאינו מתחסד או סנטימנטלי", אמרה צ'ולודנקו שמרבה לבחון את הנזילות של המיניות של גיבוריה.

גרג ארקי

ארקי (57), שסרטו העשירי "Kaboom" – מין סרט מדע בדיוני על ההתעוררות המינית של תלמידי קולג' – היה לזוכה הראשון בפרס הדקל הקווירי בפסטיבל קאן 2010, הוא אחד השמות המזוהים ביותר עם הקולנוע הקווירי העצמאי (הוא עצמו מזדהה כביסקסואל). בשנות ה-90 יצר את מה שהוגדר כ"טרילוגיית הנעורים האפוקליפטית" – שלושה סרטים מסוגננים על ניכור, אלימות ומיניות עמומה בקרב בני נוער, עם פסקול דחוס ברוק אלטרנטיבי. סרטו המהולל ביותר עד כה הוא "עור מסתורי" (2004) על שני בנים שנוצלו מינית על ידי מאמן הכדורסל שלהם וגדלו להיות צעירים רדופים (ג'וזף גורדון לוויט ובריידי קורבט). לאחרונה הוא החל לביים פרקים בסדרות נוער טלוויזיוניות.

אייזק ג'וליאן

ג'וליאן (57) הוא קולנוען ואמן מיצג לונדוני שבוחן בסרטיו ובאמנותו את ההיסטוריה של החוויה השחורה והגאה. סרטו העלילתי הארוך הראשון "Young Soul Rebels" (1991), על שני חברים המנהלים תחנת רדיו פירטית בלונדון של שנות ה־70, זכה בפרס הסרט הטוב בשבוע המבקרים בפסטיבל קאן. לפני ואחרי הוא יצר סרטים המטשטשים את הגבולות בין תיעוד לבדיון שבהם הביט בחייהם של אמנים גאים כסופר האמריקאי לנגסטון יוז ("Looking for Langston", 1989) והבמאי הבריטי דרק ג'רמן ("דרק", 2008, על פי תסריט של טילדה סווינטון). יצירתו האחרונה היא "Playtime" – וידיאו ארט על אמנות וכסף, עם ג'יימס פרנקו כיועץ אמנות ומגי צ'אנג כעיתונאית שמראיינת אותו.