הענק הידידותי: איך הפך דה רוק לדארלינג של אמריקה?

הוא נראה כמו אל שירד מהאולימפוס. זה לא רק הגובה (1.96 מטר) והשרירים, אלא הפנים המסותתים. אבל מה שמייחד את דוויין דה רוק, לשעבר ג'ונסון, בקרב שרירני המסך הגדול הוא הקלילות וההומור העצמי, שמציפים אותו מעל לחומרים הנחותים של מרבית סרטיו. השילוב הזה הוא שהפך את שחקן הפוטבול והמתאבק לשעבר לכוכב קולנוע מספיק גדול בשביל להיכלל ברשימת "100 האנשים המשפיעים ביותר" של המגזין "טיים" שפורסמה באפריל השנה. ג'ונסון (44) הופיע שם בקבוצת ה"טיטאנים", לצד מארק צוקרברג והאפיפיור, והיה היחיד ברשימה שאכן ניחן בממדים של טיטאן. הבמאי פיטר ברג כתב את הטקסט שנימק את בחירתו. "יש לו אישיות פתוחה ומצודדת לב שגורמת לאנשים להרגיש ממש טוב כשהוא בסביבה. שלא כמו גיבורי אקשן אחרים, דוויין מוכן לצחוק על עצמו… תוכנית העל שלי: דוויין הופך למושל פלורידה תוך שמונה שנים ולנשיא תוך 12". בתחילת יוני ג'ונסון עצמו אמר למגזין "GQ" שהמחשבה להיות מושל, ואולי אפילו נשיא, קורצת לו.

ג'ונסון כבר גילם את נשיא ארצות הברית כשהתארח ב"סאטרדיי נייט לייב" בתפקיד "דה רוק אובמה" – דמות זועמת ועילגת שמתפרצת, כמו הענק הירוק, מתוך הנשיא המנומס כשסנטורים סוררים מטריפים את דעתו. "אתה מזמין נתניהו בלי לשאול. אתה אוהב ישראל? אולי אתה צריך ללכת לבקר ישראל", הוא נהם והשליך סנטור מחלון הבית הלבן. ג'ונסון התארח ב"סאטרדיי נייט לייב" ארבע פעמים, אבל הופעותיו שם לא הוציאו ממנו את המיטב, משום שנסמכו בעיקר על ממדיו המוגזמים. בהופעותיו הקומיות הטובות ביותר הוא משחק נגד הנתונים, כמו ב"רווח וכאב" (2013), שבו הוא מגלם אסיר משוחרר שפנה לנצרות ועכשיו הוא פקעת של נוירוזות. "למה גרמת לי לעשות לך את זה?", הוא קובל בפני טוני שלהוב רגע אחרי שהמם אותו בחבטת אגרוף אדירה. "יש לי אחריות. ישו בכבודו ובעצמו בירך אותי בהרבה כישרונות. אחד מהם הוא להחטיף למישהו מכת נוקאאוט! פפה אתה בסדר?".

הוא הגיע מזירת ההיאבקות לקולנוע כמלך העקרבים ב"המומיה חוזרת" (2001), דמות מיתולוגית שזכתה בסרט משלה שנה אחרי כן. הביקורות היו רעות אבל ההכנסות נאות, ודה רוק המשיך לשני סרטי אקשן ("המרדף", "בראש מורם") שבהם גילם גברים קשוחים שיודעים להרביץ בסלואו מושן. כישלונם הקופתי דחף אותו לנסות משהו אחר ובקומדיה עתירת הכוכבים "בי קול" (2005) הוא הפתיע בתפקיד משנה מצחיק להפליא ונוגע ללב כשומר ראש הומו שנורא רוצה להיות זמר קאנטרי (הוא שר שירים נשיים מובהקים) ושחקן. הסרט קיבל ביקורות איומות אבל "יוצא הדופן היחידי בתהלוכה הזאת של טיפוסים דוחים הוא שומר הראש ההומו המגולם עם הרבה הומור טוב על ידי דה רוק", כתבה מנולה דרגיס, מבקרת הקולנוע של ה"ניו יורק טיימס": "מקסים ומצחיק באופן לא צפוי, דה רוק עוטה את שריריו ואת התפקיד בקלילות. אף שדמותו קורבן לעלבונות גסים, הוא מנטרל את עוקצם על ידי הפיכת הדמות לחתלתול והוא גונב את ההצגה… מונולוג האודישן שלו (דיאלוג מתוך 'מעריצות צמודות' שבו הוא מגלם את שני התפקידים) הוא הסיבה היחידה להמליץ על 'בי קול' כשיצא ב־DVD".

"בי קול" פיצל את הקריירה שלו לשני מסלולים – תפקידי משנה קלילים וחינניים בקומדיות מצליחות ("שחק אותה סמרט" שבו השיל לראשונה את כינוי הזירה שלו, "החבר'ה האחרים") לצד תפקידים ראשיים כגברים קשוחים וחתומי פנים בסרטי אקשן כושלים. הוא היה צריך למצוא דרך לשלב את ההומור והשרירים, וזה מה שהציעו לו "רווח וכאב", "הרקולס" וסרטי "מהיר ועצבני". ג'ונסון לוהק לסרט החמישי בסדרה (2011) אחרי שוין דיזל קרא תגובות של אוהדים שרצו לראות אותם יחד. הסרט הכניס כ־250 מיליון דולר יותר מזה שקדם לו, והכנסות הסרטים הבאים קפצו בטור הנדסי. ג'ונסון סוף סוף הוכתר ככוכב על ובדצמבר 2013 המגזין "פורבס" דירג אותו כשחקן הכי רווחי, על בסיס הכנסות עולמיות של 1.3 מיליארד דולר של חמשת סרטיו באותה שנה.

ב"סוכן וחצי" ג'ונסון מגיש את הופעתו המלבבת ביותר בתפקיד ראשי. הוא מגלם חנון שמן שהשיל את המשקל והפך לסוכן חשאי אימתני, אבל עמוק בפנים הוא עדיין אותו חנון שמן וכמה לידידים שאוהב לשיר במקלחת. כשהוא מתקטן בהתרגשות כלבלבית לצד קווין הארט הנמוך ממנו ב־30 ס"מ הוא מצחיק ונוגע ללב, וכשהוא מתפשט ורוקד ערום מול המון רב כהצהרה של "היה נאמן לעצמך" (גם אם שרירים מנופחים בכל זאת עדיפים על שומן רוטט) מתחשק לרקוד איתו.