חלל עמוק: כריסטופר נולאן בראיון על מבקרי קולנוע וסרטי חלל

מאז המהפכה שיצר בז'אנר סרטי הקומיקס עם טרילוגיית "האביר האפל" של באטמן, כריסטופר נולאן נחשב למגשר בין מעריצים אובססיביים של תרבות הגיקים לבין קולנוענים רציניים. הכותב־במאי בן ה־44 יצר גרסה אפלה של גיבור העל העשיר, כזאת שהצליחה לשמר את האינטליגנציה ואת החזון הייחודי שאפיינו את סרטיו המוקדמים יותר, כמו "ממנטו" ו"אינסומניה". ב"התחלה", סרטו מ־2010, נולאן הוכיח שמדע בדיוני עתיר תקציב יכול להיות גם חכם וגם פופולרי. ב"בין כוכבים" החדש, הוא לקח את היכולת הזאת והציב אותה עמוק בחלל, עם סיפור מוזר ורחב יריעה, שבו מת'יו מקונוהיי ואן הת'אוויי מגלמים שני אסטרונאוטים שמוטל עליהם למצוא כוכב חדש שיכיל את מה שנשאר מהגזע האנושי.

פגשתי את נולאן בלוס אנג'לס. יליד לונדון עוד מתגורר בבירה האנגלית עם אשתו ושותפתו להפקה, אמה תומאס, ועם ארבעת ילדיהם. נולאן ידוע כמי שדורש סודיות מוחלטת מכל אלה שעובדים על סרטיו ("פרטיות", כפי שהוא מעדיף לכנות זאת), ובשל כך גם הוא עצמו נחשב לעתים קרובות למסתורי או לשתקן. פנים מול פנים מתגלה טיפוס שרחוק מלהיראות כמו יוצר מסתגר ומסתורי. אם הייתם נתקלים בנולאן במעלית של מלון, הייתם יכולים להישבע שהוא עורך דין מנומס בגיל העמידה: חולצה מכופתרת, ז'קט, נעליים טובות. רק כשהוא מתחיל לדבר אתם נזכרים שאתם נמצאים בחברתו של אדם שכל מנהלי הוליווד מחכים למוצא פיו. אם נולאן הוא ברוס וויין, הסרטים שלו הם באטמן: הפנים המוכרות והאהודות של איש אלמוני שפשוט רוצה להמשיך בעבודתו האניגמטית בלי שיפריעו לו.

הפכת למקצוען ביצירת סרטים המוקפים בענן של שמועות. מתרגלים לזה?

"זה לא נעשה קל יותר. אתה תמיד חושש שעם ההייפ המוגזם יגיעו גם ציפיות לא מציאותיות. האמת היא שיש רק דרך אחת למכור סרט ענק: לבזבז כמות עצומה של כסף. אתה צריך פשוט להכות בתוף כמה שיותר, והכי חזק שאתה יכול. זה בהחלט מפחיד, אבל אתה פשוט עושה את הכי טוב שלך, ומקווה לטוב".

יצא לך שם של טיפוס מסתורי, ונדמה שאתה עושה הכל כדי לשמור על המוניטין. בינינו, אתה לא נראה מסתורי במיוחד.

"אני יודע! זה עניין שחוזר על עצמו כבר שנים. מה עוד אני צריך לעשות? להתפשט? אבל האמת היא שאין לי בעיה עם הסטיגמה הזאת. אני אשתף פעולה עם כל דבר שמגביר את המסתורין והדרמה סביב יציאת הסרטים שלי. אתה אמנם מסתכן באכזבה, אבל זה הופך את הצפייה בסרט למרגשת יותר. ציפייה היא חלק גדול מכל שואו, אסור להתעלם מזה".

הסרטים שלך אולי יקרים ועצומי ממדים, אבל הם גם עסק משפחתי: אתה מפיק עם אשתך וכותב עם אחיך. אתם מרגישים צורך להציב חומה בין העסק לבין המשפחה?

"אנחנו מנסים. בפועל זה קיר די רעוע, יותר כמו וילון חרוזים. קשה שלא לקחת את העבודה הביתה, ואשתי רגישה יותר לזה ממני. מדי פעם אני חייב להזכיר לה שיש לנו מזל שאנחנו יכולים לעסוק במה שאנחנו אוהבים. אז גם אם זה הופך אותנו לקצת אובססיביים ודולף לחיי הבית, זה לא הדבר הכי גרוע בעולם. רק הבוקר הייתי צריך להביא את הילדים שלי איתי לעבודה, כי לא מצאנו בייביסיטר. נכנסנו לאוטו, והם התלוננו שהם צריכים לבוא, אז אמרתי להם: כל הילדים הולכים לעבודה של ההורים שלהם לפעמים, תגידו תודה שאנחנו לא כורי פחם".

אתה נותן הרבה קרדיט לקהל בסרטים שלך, בניגוד לבמאים אחרים שמתייחסים לצופים כחבורה של מטומטמים. זה מגיע מתחושת שליחות מסוימת?

"אני פשוט מבין שניתנו לנו אפשרויות שבמאים אחרים היו מתים לקבל, אז אין ברירה אלא להשתמש בזה בחוכמה. כל עוד יש כנות ורצון לאתגר בעבודה, אני חושב שאנשים יעריכו את זה. הגישה שלי לקהל היא פשוטה מאוד: אני הקהל. אנחנו הקהל. זה מגוחך להפריד בין 'אנחנו' ו'הם'".

כשיצא "כוח משיכה" בשנה שעברה, כבר התחלת לעבוד על "בין כוכבים", שגם הוא סרט חלל. חששת לצפות בו?

"בתקופת טקסי הפרסים בשנה שעברה אכלתי ארוחת ערב עם במאי הסרט, אלפונסו קוארון, והודיתי בפניו שאני כנראה האדם היחיד על פני כדור הארץ שלא ראה את הסרט שלו. אמרתי לו: 'אני לא יכול לראות סרט מדע בדיוני מעולה בזמן שאני מנסה לעשות אחד משלי'. אני כבר מת לראות אותו, בטח יהיה לי אומץ בעוד חודש או חודשיים".

אתה צופה הרבה בסרטים?

"בהחלט, מלבד בתקופות שבהן אני עובד. אני לא יכול לצפות בסרטים חדשים בזמן שאני מביים. כל מה שאני רואה זה את התהליך מאחורי הסרט וזה משגע אותי. אני מעדיף לצפות בסרטים ישנים, אבל גם בהם הכל נראה לי קצת מכני".

אתה הולך הרבה לקולנוע?

"המון, כמה שאני יכול. יש לי אולם צפייה נחמד בבית אז אני צופה הרבה בסרטים קלאסיים עם הילדים שלי. בסוף השבוע שעבר צפינו יחד ב'לורנס איש ערב', וזה היה נפלא. אבל אני יוצא לקולנוע בכל פעם שאני יכול".

הילדים שלך חולקים איתך את התשוקה לסרטים, או שהם מתלוננים על האובססיה של אבא שלהם?

"הם אוהבים מאוד קולנוע. הם ראו המון סרטים קלאסיים והפחד היחיד שלי הוא שבלי להתכוון אני מגדל דור של מבקרי קולנוע".

זה לא כל כך נורא.

"לבמאי? זה יהיה קשה. אני לא רוצה להישמע שלילי כלפי מבקרים, אבל אין ספק שמערכת היחסים בין הורה־במאי לילד־מבקר תהיה מעניינת".

ומה חשבה יעל שוב על הסרט?

אחרי ההצלחה של "האביר האפל" החלה הצפה של סרטי קומיקס בקולנוע, רובם מנסים להציג את הצד העמוק והאפל של גיבוריהם. אתה מרגיש שיצרת מפלצת?

"לפעמים. אני אוהב לעבוד בתחום הזה, ואני מקווה שתרמתי לו משהו. אני יודע שבמידה מסוימת עודדנו עוד במאים לעסוק בזה, והחשש הוא שהוליווד תגיע לנקודת רוויה. DC קומיקס הודיעו לא מזמן על מספר עצום של סרטים שעתידים לצאת. כל עוד יש ביקוש, האולפנים ימשיכו להפיק סרטים בסגנון. אני לא חושב שזה ז'אנר מוגבל, אחרת לא הייתי מתעסק בו במשך קרוב לעשור, אבל מה שחשוב הוא שהאולפנים יהיו פתוחים ליצירת סרטים אחרים במקביל".

אין סיכוי שנראה עוד סרט קומיקס שאתה חתום עליו?

"הייתה לי חוויה נהדרת עם ז'אנר גיבורי העל, אבל הקדשתי לו עשור שלם מחיי וקשה לי להאמין שאחזור לזה. אבל אי אפשר לדעת".

היה לך חלק ביצירת התפקיד האייקוני של הית' לדג'ר כג'וקר ב"אביר האפל"?

"אני גאה מאוד במעורבות שלי בתפקיד הזה, אבל אני מהסס לקחת עליו קרדיט גדול מדי. הית' היה הלב והנשמה מאחורי התפקיד. דיברנו הרבה על מקורות השראה, אבל הוא זה שסיפק את הסחורה".

"קשה לי להאמין שאחזור לסרטי קומיקס". צילום: Getty Images

יש ז'אנר שמפחיד אותך להתנסות בו?

"אני חושב שבמאי נמשך לנושא מסוים כשהוא מוכן לעסוק בו – לא בהכרח מוכן לגמרי, כי אתה רוצה קצת לפחד. יש סרטים שאני צופה בהם וחושב: יפחיד אותי מאוד לביים משהו כזה. כנראה שזה אומר שאני פשוט עוד לא מוכן לזה. 'בין כוכבים' הוא לא סרט שהייתי יכול לביים לפני עשור, באמת שלא. גם לא רציתי".

מה הפחיד אותך ב"בין כוכבים"?

"אני מעריץ ענק של סרטי מדע בדיוני, בעיקר של '2001: אודיסיאה בחלל'. התרגשתי להיכנס לזה, אבל גם חששתי, כי כבר עשו את זה כל כך טוב בעבר. גם הממד הרגשי של 'בין כוכבים' הבעית אותי. כתבתי לדמותה של אן הת'אוויי נאום על טבעה של האהבה. כשסיימתי, הסתכלתי על זה וחשבתי: 'אני חייב להוציא את זה מהתסריט, זה מפחיד אותי נורא ואני לא יודע איך לגרום לזה לעבוד'. אבל היא הצליחה, וזה הפך לקטע חשוב מאוד בסרט. 'בין כוכבים' גם מוחצן מאוד, בניגוד לז'אנרים שעבדתי בהם בעבר, שאפשרו לי להתחמק מרגש אמיתי. ברוב הדברים שעשיתי היה מעט ריחוק תיאטרלי".

איפה לדעתך ממוקם "בין כוכבים" ביחס ל"אודיסיאה בחלל"?

"'אודיסיאה בחלל' מטיל צל כבד על כל סרט בז'אנר. זה מפחיד, אבל גם נותן השראה. 'בין כוכבים' הוא הניסיון שלי לשחזר את ההרגשה שהייתה לי כשצפיתי ב'אודיסאה בחלל' עם אבי כשהייתי בן שבע, בקולנוע אודאון בכיכר לסטר בלונדון, כשהוציאו אותו להקרנה מחודשת בקולנוע. התחושה היא שאתה נכנס לעולם אחר. זו אבן הבוחן של הז'אנר, ואי אפשר לברוח מזה".