סינמה סיטי: הסרטים המומלצים לפסטיבל ירושלים

פסטיבל הקולנוע ירושלים חוזר זו השנה ה־32 (9.7־19.7) והוא מתפקע מסרטים מצוינים. כדי לעשות סדר בבלגן, יעל שוב בוחרת את היצירות שאסור לפספס

מתוך הסרט "אינגריד ברגמן: במילותיה"
מתוך הסרט "אינגריד ברגמן: במילותיה"
1 ביולי 2015

רחוב 42

עותק חדש של המיוזיקל מ־1933 שהניח את הבסיס לכל הסרטים שבאו בעקבותיו, והוא עדיין חיוני ומבדר. מפיק ותיק מעלה מחזמר, וברגע האחרון נאלץ ללהק רקדנית מתחילה לתפקיד הראשי. רובי קילר קצת סוסית אבל ג'ינג'ר רוג'רס מצחיקה, השירים של אל דובין והארי וורן סוחפים, והכוריאוגרפיה הייחודית של בסבי ברקלי עדיין פוערת פה. המשפט "את יוצאת לבמה כנערה, אבל את חייבת לחזור כוכבת" היה לאחת הציטטות הזכורות בקולנוע ההוליוודי.

סבתא

פול וייץ ("רווק פלוס ילד") כתב וביים קומדיית אינדי קטנה ומהנה, שמציעה זירת פעולה המותאמת לכישרונותיה של לילי טומלין. הקומיקאית חדת הלשון מגלמת משוררת מיזנתרופית שבת זוגה האהובה מתה לפני כשנתיים. כשנכדתה מודיעה לה שהיא זקוקה בדחיפות ל־630 דולר כדי לעבור הפלה, השתיים יוצאות במכונית מקרטעת לקושש כספים ממכרים שונים. כשלסיפור מצטרפת החוליה החסרה – מרשה גיי הרדן הנהדרת בתפקיד האם – הסרט גם מצליח לרגש.

ארץ שפע

ויגו מורטנסן חוזר לשורשיו הדניים בסרטו של הבמאי הארגנטינאי ליסנדרו אלונסו. זהו מעין מערבון נזירי ומטפיזי על קצין דני שנשלח ב־1882 לפטגוניה כדי לפנות משם את הילידים. הסרט כמעט נטול מוזיקה ומעוט דיאלוגים, ארוג מלונג שוטים ארוכים ויפהפיים הממוסגרים בתוך פריים דמוי סרטים אילמים, המסע הופך יותר יותר סוריאליסטי וחידתי, ולמין משל על קולוניאליזם.

הלובסטר

זוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן 2015 הוא דיסטופיה מקורית ושנונה על עולם כמו זה שלנו, שבו פנויים ופנויות נשלחים למלון שבו הם נדרשים למצוא בני זוג בתוך 45 יום, שאם לא כן יהפכו לבעלי חיים על פי בחירתם. קולין פארל (עם כרס ושפם), רייצ'ל וייס ובן ווישו הם מהפנויים הנואשים. יורגוס לנטימוס ("שיני כלב") כתב וביים הערה עדכנית, חריפה וחסרת רחמים על יחסה של החברה לזוגיות ולרווקים.

לב רחב

פוסי האיסלנדי הוא בתול מסוגר ושמן בן 43 שחי עם אמו. לפרנסתו הוא מעמיס מזוודות בשדה התעופה, אבל מעולם לא טס לשום מקום. יום אחד עוברים לבניין גרוש עם ילדה נחמדה, ובמקביל פוסי פוגש אישה נאה וידידותית. זה מתחיל כמו קלישאה של סרט רומנטי עצמאי, אבל מתפתח באופן לא צפוי שמעמיק את העניין בדמויות. זוכה פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל טרייבקה הוא סרט עדין, הומני, משוח בהומור וקשוב לניואנסים דקיקים של התנהגות אנושית, והוא כובש את הלב בהדרגה.

מאת סידני לומט

ריאיון מקיף שנערך עם סידני לומט המנוח ב־2008 , ובו סיפר על אביו שחקן תיאטרון היידיש, ילדותו שלו כשחקן ומיטב סרטיו – שימש בסיס לסרט תיעודי ערוך היטב, מרתק ומאיר עיניים על יצירתו של הבמאי שחתום על יצירות מופת כ"12 המושבעים", "אחר הצהריים של פורענות" ו"רשת שידור" (הסרט מתעלם באלגנטיות מהסרטים הפחות טובים). זיכרון מצמרר של לומט לגבי חלקו באירוע מזוויע מימי שירותו הצבאי מרחף על פני הסרט ומחדד את האמירה שלו.

אינגריד ברגמן: במילותיה

דיוקן עשיר ואינטימי של הכוכבת ההוליוודית המופלאה, המבוסס על יומניה ומכתביה וכולל שלל סרטוני משפחה שהיא עצמה צילמה. ארבעת ילדיה (בהם איזבלה רוסליני) מספרים באהבה מהולה בעצב על האם המקסימה שזכו לראות רק לעתים רחוקות. ההרפתקה האיטלקית הסוערת שלה – כשב־1950 נטשה את הוליווד לטובת שיתוף פעולה אמנותי ורומנטי עם הבמאי רוברטו רוסליני והפכה למוקצה באמריקה – מתוארת בכנות מנקודת מבטה, בסרט המתמקד בחייה יותר מאשר בדימוי הקולנועי שלה.

מתוך הסרט "אינגריד ברגמן: במילותיה"
מתוך הסרט "אינגריד ברגמן: במילותיה"