5 פוליטיקאים קולנועיים שרוצים להחזיר את הוליווד לגדולתה

רגע לפני הבחירות בארצות הברית חזרנו לסרטים עם המועמדים הכי גסים, קיצוניים ומגוחכים, שמאז כניסתו של טראמפ לחיינו נראים פתאום כמעט נורמליים

מתוך "איש השנה"
מתוך "איש השנה"
1 בנובמבר 2016

כולם מסכימים שמערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית הפכה באדיבותו של דונלד טראמפ למופע אימים גרוטסקי שכמותו לא נראה מעולם. כלומר, במציאות. הקולנוע ההוליוודי כבר דמיין מועמדים מופרכים שהובאו לדרגות קיצוניות בשם צרכים קומיים וסאטיריים. גם אם המציאות שבה והוכיחה השנה שהיא מטורפת יותר מכל המצאה תסריטאית, נחמד להיזכר בסרטים שנתנו לה השראה. מעניין שאף לא אחד מהם מעז ללכת עד הסוף ולדמיין את גיבורו כנשיא של מה שמכונה העולם החופשי (מהבחינה הזאת הטלוויזיה יותר אמיצה).

בוב רוברטס (1992)

כמה מהסלוגנים של טראמפ נשמעים כאילו הורמו ממסע הבחירות של בוב רוברטס, "השמרן המורד" ש"אומר את הדברים כהווייתם" ומלהיב את ההמונים. טים רובינס כתב, ביים ומככב בתפקיד מיליונר (שבנה עצמו בעשר אצבעותיו) שמתמודד על מקום בסנאט מטעם מדינת פנסילבניה ומקדם אג'נדה קפיטליסטית דורסנית – "הגדרה עצמית, הבחירה להיות מה שאתה רוצה להיות, ואני רציתי להיות… עשיר". הוא גם זמר פופוליסט עם גיטרה ומפוחית, שמעוות את המילים של שירי פולק של וודי גאתרי ובוב דילן והופך אותם ללאומניים וגזעניים ("הארץ הזאת שלי", "הזמנים הם משתנים בחזרה"). בשלב מסוים אנחנו מגלים שהקרן האלטרואיסטית שמקדמת אותו סוחרת בסמים קשים ושניסיון ההתנקשות שהושיב אותו בכיסא גלגלים והטה את הכף לטובתו היה מדומה, אבל ציבור הבוחרים אינו שותף לידיעה. זאת סאטירה בסגנון מוקומנטרי שנראית היום כסרט תיעודי.

בולוורת' (1998)

ג'יי בולוורת' (וורן ביטי, שגם כתב וביים) הוא סנטור דמוקרטי ותיק ממדינת קליפורניה שרץ לעוד קדנציה. בתחילת הקמפיין הוא מנפיק מסרים שמרניים בחיזור אחר דעת הקהל המשתנה, אבל בעיקרון נשבר לו מהכל והוא מזמין התנקשות בעצמו (במטרה להוריש לבתו את דמי ביטוח החיים). הידיעה שחייו קצרים משחררת אותו, והוא מתחיל להגיד לבוחרים את כל האמת הצינית על הקשר הגורדי בין הון לשלטון (וגם על דברים שאפשר לעשות לנשים כשאתה כוכב). ביקור במועדון היפ הופ נותן לו השראה לנסח את נאומיו החתרניים בקצב הראפ, ומתברר שמה שנראה כהתמוטטות עצבים דווקא מעלה את קרנו בסקרים, אף שהוא לבן מזדקן ונטול חוש קצב שנראה מגוחך בבגדי גטו. זה עושה לו טוב, ומצב רוחו משתפר. עכשיו הוא צריך רק לבטל את ההתנקשות.

הקמפיין (2012)

ב־2012 ג'יי רואץ' ביים שני סרטים על מערכות בחירות: האחד דוקו־דרמה על המירוץ האמיתי של שרה פיילין (ג'וליאן מור) למשרת סגנית הנשיא, השני קומדיה על התמודדות הולכת ומקצינה בין שני מועמדים למשרת סנטור בצפון קרוליינה. קשה להחליט איזה מהסרטים יותר אבסורדי. וויל פרל הוא סנטור ותיק שמאבד בוחרים כשהוא משאיר בטעות הודעת סקס במשיבון של משפחה שמרנית. מולו מתמודד זאק גליפיאנקיס בדמות נד פלנדרס (השכן של הסימפסונים) שהופך לברקודה. פרל טוען שיריבו המשופם הוא כנראה טרוריסט של אל קאעידה (למי עוד יש שיער על הפנים?), מפתה את אשתו ומצלם את עצמו מזיין אותה מאחור. את סרטון הסקס הוא הופך לתשדיר בחירות שדווקא מביא לו הרבה קולות כי הוא הוכיח עצמו כגבר. בסוף איכשהו שני המתמודדים מגלים גדלות נפש, ומשתפים פעולה במלחמתם בשחיתות. כן, בטח.

איש השנה (2006)

עשר שנים אחרי שביים את הסאטירה הפוליטית הזכורה לטוב "לכשכש בכלב", בארי לווינסון שב לוושינגטון עם סרט על מנחה של תוכנית חדשות סאטירית (רובין וויליאמס) שמחליט לקרוא תיגר על שיטת שתי המפלגות ולרוץ לנשיאות כמועמד עצמאי. הוא לא באמת מתכוון להיבחר. את הקמפיין נטול הרסן שלו הוא מנהל כמופע סטנדאפ והוא משתלט על העימות הטלוויזיוני עם רצף בלתי פוסק של חיקויים, בדיחות רציניות וגם וידויים נוסח "הפלצתי לפני כמה דקות". ביום הבחירות טעות מחשב מכתירה אותו כזוכה, אבל כשהוא מגלה את הטעות הוא פורש, והבחירות החוזרות משיבות את הנשיא הקודם לבית הלבן. בקדנציה השנייה הוא נעשה נשיא יותר טוב, והכל בא על מקומו בשלום.

להיות שם (1979)

צ'אנס (פיטר סלרס) היה המועמד המופרך ביותר לתפקיד נשיא ארצות הברית והוא אפילו לא ידע את זה. הסאטירה הפוליטית של ירז'י קושינסקי מספרת על גנן אנאלפבית ובעל מוגבלות שכלית, שעקב תאונה מוצא את עצמו מתאושש בביתו של היועץ לנשיא, שטועה לחשוב שהוא איש עסקים. צ'אנס יודע לדבר רק על גינון ומזג אוויר, אבל בקונטקסט פוליטי אמירות כמו "כל עוד השורשים שלמים הכל טוב בגינה" מתפענחות כמטפורות על מצב הכלכלה, וה"חוכמה הפשוטה" שלו מביאה לו עוד ועוד אוהדים. גם כשרופאו של היועץ הגוסס קולט סוף סוף עם מי יש לו עסק, זה לא מטריד אותו. בלווייתו של היועץ, בעוד הנשיא נושא הספד, נושאי הארון מדסקסים מי יתאים לרשת אותו בקדנציה הבאה, ובוחרים בגנן האידיוט.